תביעה כספית-חוזית ושטרית מאוחדות

רקע בפני 3 תביעות, שתים חוזיות והאחת שטרית, שהדיון בהן אוחד, ושעניינן שכר טירחתה של התובעת: (א) תא"מ 40465-08-13 הוא תביעה כספית חוזית בסך 13,552 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ושעניינה טפול בעיניין הבטחת הכנסה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "תיק הבטחת ההכנסה"); (ב) תא"מ 56955-11-13 הוא תביעה שטרית בסך 1,075 ₪, במסגרתה הוגשו לבצוע 2 שיקים ע"ס 385 ₪ כל אחד (שנועדו לפירעון בשנת 2006), ושעניינם טפול בהכרה בהחמרה במצב הנתבע מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "תיק ההחמרה"); (ג) תא"מ 2238-12-15 הוא תביעה כספית חוזית בסך 2,266 ₪, שעניינה טפול בתביעת ביטוח עקב תאונת דרכים (להלן – "תיק התאונה").

...

לפיכך, לא הוארכה תקופת ההתיישנות, ודין התביעה להידחות.

נראה, אפוא, כי אף אלמלי התיישנה התביעה, היה דינה להידחות לגופה.

תוצאה אופרטיבית התוצאה היא, אפוא, שאני מקבל את התביעות בתא"מ 40465-08-13 ובתא"מ 2238-12-15, אך דוחה את התביעה בתא"מ 56955-11-13.

תביעה חוזית – כספית, תביעה שטרית ותביעה לפינוי מושכר.

במסגרת ההסדר הדיוני מיום 9.1.14 הוסכם כי התביעה תועבר לסדר דין רגיל וכי תביעה זו תאוחד יחד עם שתי התביעות לעיל.

...

"קטקטים" לא הוכיחה את אובדן הרווח הנטען על ידה כפי שפורט לעיל בשל הפרת ההסכם בידי "אמות". משכך , יש לדחות את תביעת "קטקטים" בהתאם לאמור לעיל ואף את תביעתה השטרית של "אמות" יש לדחות בהתאמה.

מאחר והנכס נשוא התובענה כבר פונה , הרי שאין עוד מקום להיזקק לתביעת הפינוי אשר הגישה "אמות". סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה בת.א. 31417-11-13 אשר הוגשו בידי "קטקטים". כן מורה על דחיית התביעה בתא"מ 10766-12-13 אשר הוגשה בידי "אמות". כפועל יוצא, תיק ההוצאה לפועל נשוא תובענה ייסגר, הליכים אשר ננקטו מכוחו יבוטלו והשטרות נשוא תיק ההוצאה לפועל יושבו ל"אמות".

כן, אני מורה על מחיקת ת.א. 15246-11-13 אשר הוגשה בידי "אמות". אל נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישאו הצדדים איש איש בהוצאותיו שלו.

לפני תביעה נזיקית-חוזית ותביעה שטרית, שאוחדו, הנוגעות ליחסי עו"ד-לקוח.

משכך, דין התביעה השטרית להיתקבל במלואה ודין התביעה הכספית-נזיקית להדחות במלואה.

...

לאחר הדיון האחרון בית המשפט, הציע לדחות את ערעור שכנגד ולהוסיף לגב' מסילתי סכום מעבר לזה שנפסק בבית המשפט למשפחה, וכך היה במסגרת פסק הדין לפי סעיף 79א. משכך, יש לדחות את התביעה הכספית-נזיקית של הגב' מסילתי במלואה.

סיכום: לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום לשנות את הקבוע בהסכם, על כלל האמור בו, ויש לדחות את התביעה לרשלנות מקצועית במלואה.

משכך, דין התביעה השטרית להתקבל במלואה ודין התביעה הכספית-נזיקית להידחות במלואה.

פתח דבר עסקינן בשלוש תביעות; תביעה כספית בעילה חוזית, תביעה שטרית, ותביעה כספית שעילתה נזיקית, אשר הגישו התובע (להלן: "עדנאן") ו- ח.ר ראמא חברה לעבודות בניה, השקעות ויזמות בע"מ (להלן: "החברה"), זה כנגד זו. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 הוגשה בהיותו בעל המניות היחיד בחברה, כך נטען בתביעה.

באשר לסכום של 27,000 ₪ (דלת הכניסה והחזית לשני הבניינים) החברה מודה, כי יש לשלם לעדנאן תמורה, אולם לטענתה עלות כל דלת כניסה וחזית הבניין הנה בסך של 6,500 ₪ לאחד, ולשני הבניינים סך של 13,000 ₪.

...

תמוה הדבר שמנהלת החברה, ג'והיינה, אינה מודעת לנסיבות מתן השיק? לאחר שהוכח בפניי כי השיק נמסר לבטחון בלבד, לשנת הבדק, ומשתביעת עדנאן התקבלה בעיקרה, ומאידך תביעת החברה נדחתה בכללותה, מן הסתם, מתבקשת המסקנה שלא התמלאו התנאים לפירעון שיק הבטחון.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנני מקבל תביעת עדנאן, באופן חלקי, ומחייב את החברה בתשלום סך146,615 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הנני מורה על דחיית שתי תביעות החברה.

תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית, אשר אוחדה עם תביעה שטרית.

...

אין חולק עוד כי בסופו של יום, תוספות הבנייה לא בוצעו ע"י הקבלן קשת, כאשר הצדדים חלוקים באשר לסיבות בעטיין לא מומשה בסופו של דבר ההתקשרות במסגרת הסכם קשת, כמו גם לגבי השאלה האם ההמחאות שנמסרו מכוח אותו הסכם הושבו לתובעים או מי מהם, או הוסבו לטובת החברה (ועל כך בהמשך).

לעניין זה יוער כי על פי הנטען על ידי חייט, קודם לכן או בהמשך לאותה פגישה, החברה העבירה לקבלן בוקעאי נוסח הסכם מפורט להתקשרות לצורך ביצוע העבודות (נספח ד' לכתב ההגנה), שאין חולק שבסופו של דבר לא נחתם על ידי מי מהצדדים.

הסבריו כאשר נשאל מדוע לא ביטל ההמחאות כאשר לטענתו ראה כי הללו הוסבו לחייט היו לא ברורים, ואינני מוצא לקבל עדותו בהקשר זה. בבחינת מכלול הראיות שהובאו בהקשר זה – גם טענה זו לא הוכחה כמאזן ההסתברויות, ודינה להידחות.

התוצאה – דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות.

בהתאם, אני מחייב את חייט, הנתבעת 2, לשלם לתובעים את הסך האמור (587,077 ₪, בחלוקה שבין התובעים האמורה בפסקה הקודמת) מכוח ערבותה האישית.