תביעה כספית של אזרח איטלקי נגד חברות ישראלית ואיטלקית ומנכ"ל

נטען כי למשאית הנתבעת לא היה צורך באישור מעבר לרוסיה, משום שהנהג הנו אזרח רוסיה.

מטעם התובעת/נתבעת שכנגד העידו מר יעקב לובינסקי, מר חגי אבנטל - מנכ"ל, מר שמעון שפיזאייזן, גב' ויקטוריה קרופניק, מר ולדימיר אלנברג ורו"ח רונן קונפינו, מטעם הנתבעת/התובעת שכנגד העידו ה"ה מומחה מר ברי פינטוב, רו"ח אסף טיקוצקי, ומר דוד פרידנזון.

יש לדחות את הטענה כי חברת הבת הסלובנית נטלה על עצמה להעניק שירותי עמילות מכס ברוסיה, שכן, מדובר בחברה ישראלית ולא סלובנית.

ב"כ התובעת בסיכומי התשובה, סבורה כי התביעה שכנגד הוגשה בהיעדר עילה ובחוסר תום לב, וכל כולה מהוה ניסיון שקוף להוות משקל נגד לתביעה העיקרית.

ולא ניתן להסתמך על התחשיב שנערך על ידי רואה החשבון הפנימי מר טיקוצקי, לא צורף דו"ח כספי של הנתבעת בשנת 2008, ולא ניתן הסבר מדוע.

יצוין, שבעניינינו לא נסתר שהתובעת שלחה בעבר ללקוח ברוסיה, באמצעות מוביל יבשתי אחר מטענים אחרים משוודיה ואיטליה, ואותם מטענים חצו גבול יבשתי רוסי ושוחררו במכס הפנימי שבעיר סטברופול.

הדרישות הכספיות, של כל אחד מן הצדדים בקשר לעניין, נראות לי כמוכחות באופן מספק, ולא נסתרו, והנובע מכך, שהתובעת זכאית לסכום תביעתה , ובנכוי 50% תרומתה לכשל, והנתבעת זכאית לסכום תביעתה הנגדית, ובנכוי 50% תרומתה לכשל .

...

למניעת מחלוקת עתידית , ולהסרת ספק, נוכח האמור, אין מקום להתיר קיזוז לזכות התובעת , בשל סכום בו מחוייבת, ובגין פיצוי מוסכם נטען ביחס לכל יום איחור, וכן אין מקום להתיר פיצול סעדים בהקשר זה. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 634,361 *0.5 =317,180 ₪, ובגין התביעה המקורית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 253,165 * 0.5 = 126,582 ₪ , ובגין התביעה הנגדית.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין שכ"ט עו"ד סך 15% מן הסכום שבסעיף 3 , וכן 2.5% מהסכום שנפסק בסעיף 3 כהחזר אגרה, סכומים אלו יישאו הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

מר Land משמש כמנכ"ל בכיר וראש הועדה לגיבוש הון והשקעות ב-.BHC ביום 22.10.20 הגישו התובעים תביעה נגד ארבעת הנתבעים.

בחודש אפריל 2019, בעת שהתובע נטל חלק יחד עם הנתבע ומר Land בפגישות שהתקיימו ברומא עם אספן אמנות אטלקי שהביע היתעניינות ברכישת התכשיטים (להלן: האספן Gargary), התברר לתובע, כך על פי הנטען, כי הכספים שהעביר עד אותה עת, בסכום של 1,500,000 דולר, לא נשמרו כפקדון בחשבון הבנק של Clear Landing וכי הנתבע ומר Land עשו בכספים שימוש לצרכיהם השונים.

עוד מיתקיים האנטרס הצבורי בבירור התובענה בישראל, לאור הפגיעה בזכויותיהם של אזרח ותושב ישראל ושל חברה המאוגדת כדין בישראל, העותרים לסעד מבית משפט בישראל.

הכספים שולמו ל-BHCFM ללא קשר לתביעה, אלא כתמורה לשירותי משרד וכוח אדם שהועמדו לטובת מר Land, ומכל מקום, הטענה בדבר העברת הכספים מופנית כנגד מר Land עצמו, BHC אינה יודעת מה מקור הכספים ששולמו, אין זה מתפקידה לברר זאת ואף אם מקור הכספים הוא בעיסקה מושא התביעה, הרי שאין בכך כדי ליצור חיוב כלשהוא כלפי BHC בהיותה צד שלישי תם לב. מעבר לאמור, נטען כי יש לבטל את היתר ההמצאה גם משום שלא מתקיימת כל עילת המצאה וישראל אינה הפורום הנאות לידון בתביעה.

...

מכל מקום וכפי שיבואר להלן, הגעתי למסקנה כי דין ההיתר להתבטל ביחס לנתבעים כולם, מן הטעם שלא עלה בידי התובעים להוכיח את קיומו של התנאי השלישי במבחן המשולש, לאמור: כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות.

שלישית, השפה והמטבע שבהם נעשה שימוש, מחזקים את המסקנה אודות אופייה הזר של ההתקשרות.

סוף דבר בקשות הנתבעים לביטול היתר ההמצאה מתקבלות.

הנתבעות הנן חברות זרות המאוגדות באיטליה, חלק מתאגיד האופנה האיטלקי Fashion Box, המייצר בגדים ואביזרי אופנה, בין היתר, תחת המותג "Replay". עסקינן בתביעה כספית על סך 8,823,159 ₪ שעניינה הפרת הסכם ההפצה בין המבקשת לנתבעות במסגרתו הפיצה המבקשת את מוצרי הנתבעות משך כ- 17 שנים.

כך עולה מהעובדה שאינטר ג'ינס אכן עידכנה בפועל את הנתבעות אודות כתב התביעה וכן מדברי מנכ"ל הנתבעות אשר מתייחס לאינטר ג'ינס כאל נציגתו בהנהלת העסקים בישראל, טורח להישתתף באופן ספונטני בארוע לעובדים בישראל וטוען בראיון לתקשורת הישראלית כי יש לנתבעות תוכניות ביחס לישראל.

לאור האמור לעיל, אין בפני תשתית ראייתית מספקת, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי אינטר ג'ינס "מורשה" מטעם הנתבעות, עוסקת באותה שעה בעצמה, מטעם הנתבעות, בהנהלת העסק או העבודה, באותו איזור שיפוט, כלשון תקנה 482 (א) לתקסד"א. זאת ועוד; כפי שנפסק בפרשת טנדלר, עצם העובדה שהנתבעות יודעות על הגשת התביעה נגדן, אין די בה כדי לקבוע כי נעשה שימוש נכון בדרך ההמצאה הקבועה בתקנות ואין בה כדי להקנות לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית.

...

בסיכומו של דבר, לא ניתן לקבוע כי המצאת כתב התביעה לנתבעות באמצעות אינטר ג'ינס, מהווה המצאה כדין.

לסיכום: אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.

בהקשר זה ציינתי כי לא ניתן להניח כמובן מאליו כי כל פעילות בתחום ה"פורקס" היא אסורה או בלתי חוקית, ועל המבקש מוטל הנטל להוכיח טענה זו לגבי הפעילות הספציפית שבגינה הוא הגיש תביעתו; כי בקשת האישור אינה מציינת מהי עילת התביעה שיש למבקש ולחברי הקבוצה כנגד המשיבים ואינה מפרטת את המסד המשפטי, לרבות הוראות הדין, המקנות למבקש ולחברי הקבוצה עילה וזכות לסעד; כי טענת המבקש לפיה חל הדין הישראלי על בקשת האישור היא מוקשת ביותר; וכי המבקש אף לא ביסס את עילת התביעה האישית שלו, לא במישור הטיעוני ובודאי שלא במישור הראייתי (בפרט משעה שהמבקש לא תמך את בקשת האישור בתצהיר שלו).

על בסיס האמור בתמלילים אלו טוען המבקש כי "לא יכול להיות חולק כי המשיב 5, מנכ"ל המשיבה 1 בזמנים הרלוואנטיים, היה מעורב עד צואר בהתנהלות הכספית נשוא התובענה" וכי "גם מקומה של המשיבה 7, סמנכ"לית הכספים, לא נפקד מההקלטות שגילתה המשיבה 1, והיא מוזכרת בהם בהקשר של דוחות כספיים" (סעיפים 8-5 לתשובה).

עוד צירף המבקש לתשובתו עתירה להכרזה על מספר אזרחים ישראלים כבני הסגרה לאיטליה, שהוגשה בתה"ג (מחוזי ירושלים) 33917-06-22 היועצת המשפטית ממשלה נ' כהן, בגין ביצוע הונאות שונות באמצעות חברות, ובכלל זאת הונאת פורקס.

נוכח האמור, נטען כי לבקשה סכויי הצלחה, בפרט נגד המשיבים 5 ו-7, שהיו נושאי משרה בכירים ועסקו ישירות בענייניה הכספיים של המשיבה 1 (סעיפים 12-9 לתשובה).

...

לעמדת המשיבים 5 ו-7, בנסיבות אלו בהן המבקש ובאי כוחו ממשיכים להתעלם מהוראות הדין והחלטות בית המשפט ואינם טורחים לספק כל מענה בתשובות מטעם המבקש, וזאת אף לאחר שהמבקש כבר חויב בהפקדת ערובה, יש מקום לקבל את הבקשה הנוספת לערובה ולחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים 5 ו-7 בסכום של 240,000 ש"ח. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המבקש גם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של המשיבים 5 ו-7.

לאחר איזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים (כפי שפורטו בפרק ב.4 להחלטה מיום 17.7.2022), אני סבור כי יש לחייב את המבקש בהפקדת ערובה בסך 40,000 ש"ח להבטחת הוצאותיהם של המשיבים 5 ו-7.

סוף דבר המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 40,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה להבטחת הוצאות המשיבים 5 ו-7, וזאת עד ליום 19.10.2022.

זוהי תביעה כספית של מר מרקו באיו (להלן: "התובע" או "באיו") נגד שתי חברות שלובות, אובג'ט גיאומטריות בע"מ ו-אובג'יט גיאומטריות אירופה בע"מ וכן נגד מר דוד אופק.

התובע הינו אזרח איטלקי.

החברה הישראלית שולטת בחברה האירופית, אשר הוקמה ע"י הראשונה רק עקב שיקולים טכניים ותכנוני מס. שתיהן תכונינה להלן "הנתבעת" או "החברה" או "אובג'ט". דוד אופק (להלן: "אופק") כיהן בתקופה הרלבנטית לאירועי תביעה זו כמנכ"ל אובג'ט ומיוחסת לו אחריות אישית ע"י התובע.

הציטוט דלעיל מאפיין לא רק את דוברו אלא גם את יתר אנשי החברה בעבר ובהווה אשר צוֹק העתים ועומס העבודה (כך התרשמתי במהלך עדותם), השמיטו מזכרונם את האמור בפרקי אבות ב', יב' "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". הכספים של המשקיעים (בין ישראליים בין אירופאים ובין יפנים) זרמו מיד ליד אך מכירות מסיביות לא מומשו.

אני מבין שמטרת המסמך הוא להסמיך את עורכי-הדין של אובג'ט באיטליה להגיש תלונה פלילית נגד דוד אופק על בסיס עדות שמר אופק נתן בבית משפט באטליה בתביעה שהתנהלה בין מרקו לבין אובג'ט אטליה".

...

עפ"י העתירה בסעיף 9.2 לתביעה, אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 "להפקיד את הסכום הפסוק (209,372) בהמרה למט"ח, לפי שער בסיס לפיו חושבו (4.65 ₪ לדולר) בחשבונו של התובע במקום מגוריו" או בחשבון חח"ד אחר, אותו ימסור התובע לנתבעות עם קבלת פסק-דין זה. 3).

אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 (ביחד ולחוד) לשלם לתובע 65% מהאגרה ששולמה על ידו בתיק זה בצרוף הפרישי הצמדה מיום תשלומה ועד ליום השבתהּ על-ידי הנתבעות לתובע.

בעקבות דחיית הודעת צד ג' של הנתבעות נגד דוד אופק, אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 (ביחד, ולא ביחד ולחוד בהיעדר עתירה כזו בנדון), בתשלום סך –.