תובענה כספית על הסך של 3,344,652 ₪ אשר עניינה הסכם הלוואה שנכרת בין הצדדים והשתלשלות האירועים שהתרחשה לאחר מועד כריתתו.
על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש יולי 2014 פנה הנתבע לתובע והפציר בו שיעניק לו הלוואה בסך של 500,000 אירו, זאת לאחר שפנייה קודמת של הנתבע לתובע, מספר חודשים קודם לכן, לקבלת הלוואה בסכום האמור, נדחתה, על פי הנטען, על ידי התובע, מהטעם שהסכום המבוקש משמעותי וכן מהטעם שהתובע כלל לא הכיר את סיקמור, שהיא חברה בבעלותו ובשליטתו של הנתבע, אשר לה אמורה הייתה ההלוואה להנתן על פי בקשתו של הנתבע (הנתבע וסיקמור יקראו להלן יחדיו: "הנתבעים").
מאידך, בסמוך למועד שליחתה של הודעת הביטול, הגיש התובע כנגד הנתבע וסיקמור תביעה לבית משפט השלום מכוחו של הסכם ההלוואה ובמסגרתה הוטלו עיקולים במעמד צד אחד לבקשתו על נכסי הנתבע.
...
מכל האמור לעיל עולה כי יש להעדיף את פרשנותו של התובע שלפיה הודעת הביטול לא ביטלה את ערבותו האישית של הנתבע לתשלום סכום החוב הגדול וכי הסכם הפשרה אך הוסיף ערבות אישית שלו לתשלום סכום החוב הקטן, מבלי שיהיה בו כדי להשליך על ערבותו לתשלום סכום החוב הגדול.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע הסך של 3,334,652 ₪ בהתאם לפירוט בכתב התביעה ובתצהירו של התובע.
כמו כן, ישלם הנתבע לתובע את סכום האגרה, כפי ששולמה, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 100,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
