תביעה כספית נגד נתבע יחיד לאחר עיכוב הליכים נגד נתבעים אחרים

פתח דבר עסקינן בתביעה כספית בעילה נזיקית בה עותרת התובעת לתשלום פיצויים בסך של 76,000 ₪, בגין ליקויים נטענים, שנגרמו לדירת הקרקע שבבעלותה בחלקה 75 גוש 16508, ברחוב אניס כרדוש 18א' בעיר נצרת (להלן: "הדירה" או "הבית").

בסיכומיהם חזרו הנתבעים וטענו, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד הנתבעים 2 עד 7, וכי אין כל יריבות בינם לבין התובעת, זאת מהטעם כי מעולם לא היו הבעלים בדירה שמעל דירת התובעת, וכי אותה דירה הנה בבעלותו ובחזקתו של הנתבע 1 בלבד.

הנתבעים צרפו נסח רישום זכויות לפיו הדירה רשומה בבעלות הוריו של הנתבע 1, ולטענתם, לפי צו ירושה שצרפו לכתב הגנה, הנתבע 1 הנו היורש היחיד להוריו, ומכאן יש לראות בו בעל הזכויות היחידי בדירה.

יוצא אפוא, כי נותרה סיבתיות עמומה באשר לנזקים שנגרמו מהכשלים שנתגלו בדירת הנתבעים, אך מאחר וקיים קושי רב להפריד בין ניזקי הרטיבות שמקורם בדירת הנתבעים לבין הנזקים שהיו נגרמים ממילא אם בשל גיל המבנה, איכות הבניה וכיו"ב, לרבות ניזקי רטיבות, או מסיבה אחרת שלא מטילה חבות, אין מנוס מלקבוע את שיעור הנזקים שנגרמו לדירת התובעת, כתוצאה מהכשלים בדירת הנתבעים, אלא על דרך האומדנה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ונוכח חוות דעת המומחה ופדול והמהנדס שביט, ובשים לב כי הוכח הפניי כי מקור הרטיבות הנו מדירת הנתבעים, ונוכח העמימות בשאלת הקשר הסיבתי בין הכשלים לבין הנזקים הנטענים, ראיתי לנכון לפסק לתובעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לדירתה באשמם של הנתבעים, על דרך האומדנה, בסך של 25,000 ₪ כולל מע"מ. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסוף סיכומיה הסתפקה התובעת בלעתור לחיוב הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ללא שטרחה לפרט את הוצאות המשפט להן היא טוענת, כמצוות תק' 155(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, המורה לאמור: "בית המשפט יפסוק הוצאות משפט, ובילבד שבעל הדין פירט בסיכומי טענותיו באופן מפורש ומפורט את הוצאות המשפט כפי שנדרשו לצורך ההליך וצרף מסמכים התומכים בכך." משכך, אינני רואה לפסוק הוצאות משפט לתובעת מעבר לסכום של -.

מאחר וההליכים כנגד הנתבע 1 מעוכבים, פסק-הדין יחול על הנתבעים 2 עד 7 בלבד.

...

על כל פנים, סבורני כי יש מקום לאמוד את שיעור הנזק רק כל עוד ישנה נקודת אחיזה מינימלית, ולוּ בדל ראיה, עליה יכול בית המשפט להישען בהערכתו".

משכך, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בסכום של -.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, אני מחייב את הנתבעים 2 עד 7, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך 25,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך -.

לאחר עיכובים נחתם ביום 29.10.18 חוזה בין הצדדים לגבי הדירה, אשר הוצגה על ידי התובעת כדירה בת שלושה חדרים (נספח ד' לתצהיר הנתבעים), והנתבעים עברו להתגורר בה לאחר תקופת מגורי ביניים בדירה אחרת, לטענתם בתנאים בלתי נסבלים שלא הלמו את מצבם.

לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה שתפתור את המחלוקת הוגשו תצהירי העדות הראשית והראיות והתובעת אף הגישה בהליך נפרד תביעה כספית נגד הנתבעים בגין יתרת חוב דמי השכירות הראויים עבור הדירה, אך הצדדים הגיעו להסכמה על פיה ההליכים בתביעה הכספית יעוכבו עד להכרעה בתובענה שלפני (בקשה מס' 12).

נמצא כי המקום היחיד בחקיקה העוסק במקרה בו המטבח הוא חלק מחלל חדר מגורים קובע כי המטבח טפל לחדר המגורים ואינו גורע מהיותו כזה, ועל כן טענת הנתבעים כאילו העובדה שהמטבח והסלון הם חלק מחלל אחד מובילה למסקנה שלא קיים סלון אלא רק מטבח אינה תואמת גם את הדין, וזאת מעבר לעדויות הנתבעים עצמם אשר תארו בפירוש קיומו של סלון בדירה באותו חלל המשמש גם את המטבח.

...

האם יש להמנע מפינוי הנתבעים מטעם אחר הנתבעים העלו מספר טענות בעטיין הם סבורים כי אין מקום לפנותם מן הדירה, לכאורה אף ללא קשר למסקנה לעניין מספר החדרים בדירה, ובהן הטענה בדבר חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט מצד התובעת וכן הטענה שיש בין הצדדים חוזה מחייב ובמידה שיש להורות על ביטולו הכרח להתנות את הביטול בהשבת המצב לקדמותו ופיצויים.

לאור האמור, לבד מהפרחת הסיסמאות "מסע צלב" ו-"שימוש בהליכי משפט שלא כדין" לא הוכח מאומה המבסס טענות אלו, ואדרבה – ההפך הוא הנכון – הוכח כי לבד מן הטעות המקורית, עליה מובן כי יש להצטער, נהגה התובעת כדין הן לפני והן במהלך ניהול הליך זה. אשר על כן, גם טענה זו של הנתבעים נדחית.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעים לפנות את הדירה, אולם בשים לב להיות זכאים לדיור ציבורי ולכך שמקור המצב בטעות של התובעת יעשה הדבר כנגד הצעת דירה חלופית בת שלושה חדרים ההולמת את זכאותם, ככל האפשר בסמוך לדירה הנוכחית על מנת שלא יזדקקו להעתיק את מרכז חייהם, וכזו המותאמת למצבם הבריאותי בשים לב לקביעות משרד השיכון (דהיינו – לאו דווקא בקומת קרקע).

בדיון שהתקיים ביום 24.11.22 הוריתי על עיכוב ההליכים כנגד הנתבע 3 ושמעתי עדויות (בהקלטה) של מר אייל בן שמואל ומר אלון יהושע.

מאחר שלא הובאו עדי ראיה לחתימת התובעת ואין על גבי המסמך אימות חתימה של עו"ד ו/או כל אסמכתא אחרת שיש בה כדי לאמת את החתימה על גבי כל המסמך כטענת הנתבע 2, מדובר בטענות המבוססות על עדויות יחידות של הנתבע 2 מצד אחד הטוען לפטור מהערבות ועדות התובעת המכחישה זאת וטוענת לזיוף.

בהודעת מיסרון זו (סע' 16 לתצהיר עדות ראשית התובעת) הנתבע 2 מפרוט את מצבו הקשה, חובותיו הרבים, והבטיח לתובעת להעביר כספים "ברגע שאני מוכר את הציוד את ארישונה שתקבלי את הכסף וסליחה סליחה..". לו הנתבע 2 היה פטור מערבותו האישית, מדוע יש רלוואנטיות לחובותיו הפרטיים והאישיים ומדוע הוא מבקש רחמי התובעת בגינם? בחנתי את כלל עדותו של הנתבע 2 ובמיוחד את חקירתו הנגדית, ומצאתיו בלתי אמין בעליל: · נטען שהנתבעת לא חתומה על ההסכם ובחקירה הנגדית מסתבר שהטענה אינה אמת.

לפיכך אני מקבל את טענת התובעת כי הנתבע 4 חתם על ההסכם כערב ולא כעד "עובר אורח תמים". טענה נוספת בפי הנתבע 4 כי הנו ערב יחיד ומוגן.

על כן יש לראות בטענה כאילו ויתרו עליה ואיני נידרש לידון בה. סיכום עד כה:- לאחר שהנתבעת 1 ו- 3 בהליכים בביהמ"ש המחוזי איני נידרש לפסוק בעיניינם.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4 מתקבלת במלואה ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום התביעה בסך של 269,190 ₪.

...

קבעתי כי אין לקבל את טענות הנתבע 2 לגבי הסיכום הנטען על ידו לגבי ביטול ערבותו והחתמת התובעת על אותו מסמך בנסיבות בהן נחתם ואיני מקבל גם את גרסתו לגבי סיכומים חדשים שנעשו.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4 מתקבלת במלואה ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום התביעה בסך של 269,190 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 4 בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

בתיק זה הוגשה ע"י התובעים – נציגות הבית המשותף שברח' ברנשטיין 27 ראשון לציון (להלן: הנציגות) ודיירי הבית המשותף – תביעה כספית נגד הנתבעת 1, א. שלדג קבלנים בע"מ, שהיא חברה קבלנית שביצעה עבודות בבית המשותף (להלן: שלדג), והנתבעת 2, האגודה לתרבות הדיור מחוז מרכז, אשר, בין היתר, בהתאם להסכם שנחתם בין הנציגות לבינה, שימשה כמפקחת על העבודות שביצעה שלדג (להלן תכונה הנתבעת 2: האגודה).

טענות הצדדים בבקשות לעיכוב הליכים בד בבד עם הגשת כתבי ההגנה, עתרה כל אחת מן הנתבעות לעיכוב ההליכים לצורך הפניית המחלוקת לבוררות, וזאת מכוח תניית הבוררות הקבועה בסעיף 75 להסכם בין הנציגות לשלדג, הקובע כי בכל מקרה של סיכסוך בין הנציגות לבין שלדג בכל הקשור להסכם, יובא העניין להכרעתו הסופית של מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור ו/או מי מטעמו שימונה כבורר יחיד.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשות להדחות ואין מקום לעכב את ההליך לאור תניית הבוררות ולהלן נימוקיי.

מבלי להדרש לטענות כנגד כל אחת מן הנתבעות לגופן ולסכויי הצלחתן, אני סבורה כי בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי צירופה של האגודה לתביעה הוא חסר בסיס או כי על פניו מדובר בצרוף טכני שנועד להיתחמק מהליך הבוררות.

...

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם אלמלא היה מקום להורות על ביטולה של תניית הבוררות, אני סבורה כי בענייננו היה מקום לקבוע כי מתקיים טעם מיוחד שלא להורות על עיכוב ההליכים והעברת המחלוקת לבוררות.

במצב דברים זה, גם אלמלא היה מקום להכריז על בטלותה של תניית הבוררות, אני סבורה כי הכף נוטה באופן מובהק למסקנה כי קיים טעם מיוחד להימנע מעיכוב ההליך בתביעה נגד שלדג לצורך העברתו לבוררות.

סוף דבר – הבקשות לעיכוב הליכים נדחות.

התביעה הכספית הוגשה נגד מוניות שבעת הכוכבים בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה") ונגד סמי טל (להלן: "הנתבע" או "טל"), תביעת הפינוי הוגשה נגד טל בלבד.

ביום 30.6.22 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

העותק היחידי שהוגש, גם ע"י הנתבע, הוא העותק שעל גביו רשום שמו של הנתבע ורשומים פרטיו.

הסעדים בגין הפרת ההסכם פינוי - כאמור, הנכס פונה בסיוע משטרת ישראל לאחר שניפתח תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע.

משטענה זו נדחתה ואין בפי הנתבעים כל טענה אחרת, יש מקום לפסיקת הפצוי המוסכם בסך 350 ₪ ליום x 122 ימים, סה"כ 42,700 ₪.

...

אשר על כן, דין הטענה להדחות.

סוף דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 67,855 ₪ (42,700 פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי ו- 25,155 בגין נזקים למושכר) בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

אני סבורה כי במקרה הנדון מדובר בסכום ראוי אשר משקף את ההוצאות ושכר הטרחה שהוצאו בניהול ההליך.