תביעה כספית נגד מוסד ללא כוונת רווח

רקע בתאריך 14.10.21 הגישה המבקשת לבית משפט זה, "בקשה בהולה למתן צו עשה זמני (צו אירע) במעמד צד אחד", צו שיחייב את המשיבה "להסיר לאלתר את כלל הפרסומים הפוגעניים אותם הפיצה לאחרונה כנגד המבקשת באמצעי מדיה שונים".             אין חולק על כך שהפרסומים נושאי הבקשה פורסמו ע"י המשיבה תחת הכותרת "הבהרת המועצה להשכלה גבוהה לגבי "מכללת באקה"/ המכללה האקדמית באקה", ונכתבו בהם הדברים הבאים: "מכללת באקה/המכללה האקדמית באקה, אינה מוסד להשכלה גבוהה ואין לה היתר, הכרה או רשיון מטעם המועצה להשכלה גבוהה. מוסד זה אינו רשאי לרשום ולקבל סטודנטים ללימודים אקדמיים, לרבות לימודים במנהל עסקים, בתקשורת ובביוטכנולוגיה. לימודים אלה אינם מאושרים על ידי המל"ג ולפיכך אינם מזכים בתואר אקדמי מוכר או בנקודות זכות אקדמיות". לאחר שעיינתי בבקשה ולנוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי צו עשה זמני המשנה מצב קיים, ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד, דהיינו רק כאשר בית המשפט נוכח כי התערבותו חיונית לשם מניעת נזק שעלול להגרם ולא ניתן יהיה לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ר' רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה נ' שרון דן השקעות), הוריתי כי הבקשה תדון בפני במעמד שני הצדדים לאחר שהמשיבה תגיש התייחסותה אליה בכתב.

· הותרת הפירסום שבוצע מטעם המשיבה על כנו, משמעותו חריצת גורל המבקשת והנחתת מכת מוות בצורה האכזרית ביותר למפעל החיים שלה, שהנו הענקת השכלה גבוהה לציבור הסטודנטים, שכל כולו מוקדש למטרות חינוכיות וחברתיות, ללא מטרות רווח, בהיות המבקשת מלכ"ר המחזיק באישור ניהול תקין מירשם העמותות לרבות עבור השנה הנוכחית .

במקרה שלפני עותרת המבקשת למתן צו שיורה למל"ג להסיר את פרסומיה, בעוד שזו מצדה טוענת כי מטרת אותם פרסומים היא להזהיר את הציבור מפני פעולותיה החמורות של המבקשת ולמנוע את הטעיית ציבור הסטודנטים הפוטנציאליים בה. זאת לצד הגשת תלונה למישטרה בעיניין זה ובנוסף לכוונתה לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה לצורך הפעלת סמכותו לפי החוק ולבקש את סגירת המכללה - הכל במסגרת מילוי תפקידה והפעלת סמכויותיה כחוק.

במצב דברים זה, שעה ששתי עתירות של המבקשת כנגד המשיבה בנושא דרכי התייחסותה של המשיבה אליה במסגרת תפקידה תלויות ועומדות בפני בג"צ, אני סבורה כי היה על המבקשת להגיש גם את הבקשה הזו, לבג"צ. בשולי הדברים ומטעמי זהירות אעיר כי אף היתה מסקנתי אחרת, אזי מדובר במקרה שבו סכויי התביעה נראים על פניהם נמוכים ומאזן הנוחות נוטה לכיוון המשיבה, בהיות הסעד המבוקש כספי.

...

רקע בתאריך 14.10.21 הגישה המבקשת לבית משפט זה, "בקשה בהולה למתן צו עשה זמני (צו ארע) במעמד צד אחד", צו שיחייב את המשיבה "להסיר לאלתר את כלל הפרסומים הפוגעניים אותם הפיצה לאחרונה כנגד המבקשת באמצעי מדיה שונים".             אין חולק על כך שהפרסומים נושאי הבקשה פורסמו ע"י המשיבה תחת הכותרת "הבהרת המועצה להשכלה גבוהה לגבי "מכללת באקה"/ המכללה האקדמית באקה", ונכתבו בהם הדברים הבאים: "מכללת באקה/המכללה האקדמית באקה, אינה מוסד להשכלה גבוהה ואין לה היתר, הכרה או רשיון מטעם המועצה להשכלה גבוהה. מוסד זה אינו רשאי לרשום ולקבל סטודנטים ללימודים אקדמיים, לרבות לימודים במנהל עסקים, בתקשורת ובביוטכנולוגיה. לימודים אלה אינם מאושרים על ידי המל"ג ולפיכך אינם מזכים בתואר אקדמי מוכר או בנקודות זכות אקדמיות". לאחר שעיינתי בבקשה ולנוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי צו עשה זמני המשנה מצב קיים, ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד, דהיינו רק כאשר בית המשפט נוכח כי התערבותו חיונית לשם מניעת נזק שעלול להיגרם ולא ניתן יהיה לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ר' רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה נ' שרון דן השקעות), הוריתי כי הבקשה תידון בפני במעמד שני הצדדים לאחר שהמשיבה תגיש התייחסותה אליה בכתב.

· התערבות בית המשפט נדרשת על מנת למנוע את פגיעת המשיבה בשמה הטוב של המבקשת ובמוניטין שלה – דבר שנעשה על ידה תוך שימוש מופרז בכוח הבלתי סביר שנתון בידיה, מתוך מניעים פסולים הקשורים בהיסטוריה המשפטית שבינה לבין משרד החינוך ואגב הפרה של החלטת בג"צ מיום 9.3.20 (בג"צ 9063/18) אשר הורה לה "לנהוג במבקשת בלב פתוח ובנפש חפצה". במסגרת הדיון שהתקיים בפני, הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי למרות שהמשיבה יכולה היתה לנקוט נגדה באמצעים מתונים יותר כמו פניה ליועץ המשפטי לממשלה ו/או הגשת בקשה למן צו סגירה, היא בחרה באמצעי הדרסטי והפוגעני מכולם של פרסום מכפיש כלפיה, בדרך של עשיית "משפט שדה". עמדת המשיבה וטיעוניה הן בתגובתה בכתב לבקשה והן בטיעוני בא כוחה בפני, טענה המשיבה כי ראשית לכל, דין הבקשה להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה וליתן את הצו המבוקש, וכן כי קיימים נימוקים נוספים שבעטיים דינה להידחות על הסף, ובכלל.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולנסיבות המקרה על רקע הוראות החוק וההלכה הפסוקה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה. ואלה טעמי: סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, קובע כי בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, הוא בית המשפט המוסמך "לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין – להמנע מלפעול" (הדגשה שלי – ר.ס.מ).

במצב דברים זה, שעה ששתי עתירות של המבקשת כנגד המשיבה בנושא דרכי התייחסותה של המשיבה אליה במסגרת תפקידה תלויות ועומדות בפני בג"צ, אני סבורה כי היה על המבקשת להגיש גם את הבקשה הזו, לבג"צ. בשולי הדברים ומטעמי זהירות אעיר כי אף היתה מסקנתי אחרת, אזי מדובר במקרה שבו סיכויי התביעה נראים על פניהם נמוכים ומאזן הנוחות נוטה לכיוון המשיבה, בהיות הסעד המבוקש כספי.

סוף דבר, אני מורה על דחיית הבקשה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה, ומעמידה את הוצאות ההליך על סך של 3,500 ₪ - הוצאות שיחולו על הצד שיפסיד את התובענה, ולא במקרה של פשרה.

לפיכך, ברי כי גם בית משפט זה אשר דן בתביעות כספיות פרטניות של המועצה נגד מגדלים מסוימים אינו נידרש ואינו מוסמך להכריע במחלוקות הנ"ל. הנתבעים הפנו בסיכומיהם למכתב מיולי 2017 שבו הורה מנכ"ל משרד החקלאות להערך לסגירת המועצה ולהפיכתה לגוף וולנטרי בשנת 2018, וכן הפנו למכתב מאוגוסט 2017 שבו המליץ שר החקלאות דאז להשעות לאלתר את כל הפעולות של המועצה נגד המגדלים, לרבות הליכי הולצ"פ נגדם (ראו מוצג נ/21).

ואולם, לפי תקנות ההיטלים שעמדו בתוקפן בתקופה הרלוואנטית לתביעה, לא הייתה הבחנה בין משקים ריווחיים לכאלה שאינם ריווחיים בכל הנוגע לחובת תשלום ההיטלים למועצה.

בסעיף 1 לחוק המע"מ – סעיף ההגדרות, מוגדר כי "עסקה" היא בין היתר "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד". באותו סעיף מוגדר כי "עוסק" הוא "מי שמוכר נכס או שירות במהלך עסקיו, ובילבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי" (ההדגשה שלי – מ"ת).

אלא שמר נקר לא ציין בתצהירו האם המועצה הודיעה שהיא מבקשת למחוק את התביעה משום שקיזזה או משום שבכוונתה לקזז את החוב מכספים שקבלה לידיה עבור נתבעת 1.

...

בתי המשפט ביקרו את התנהלותה של המועצה, אך בסופו של דבר קבעו כי גביית ההיטלים נעשתה כדין, ולכן המחלוקות שנותרו הן בעניין יישום הכללים והתקנות, חוקיות קבלת ההחלטות במועצה והטענות האישיות של כל אחד מהנתבעים לגבי חובו.

לאור כל האמור לעיל, ומשלא הוגשו תצהירים או עדויות מטעם נתבעים 41, 42, 43, 46, 48, 49 ו-50, יש לקבל את גרסת המועצה לעניין חובם ולקבל את התביעות נגדם, כמפורט להלן: 305.1.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד נתבע 61 מתקבלת במלואה, כך שעליו לשלם למועצה סך של 42,467 ₪ בגין היטלים וסך של 2,261 ₪ בגין דמי ביטוח.

לפיכך, הנתבעים ישלמו הפרשי הצמדה וריבית על כל הסכומים שנפסקו לעיל ללא רכיבי המע"מ. כל אחד מהנתבעים שהתביעה נגדם התקבלה ישלם/תשלם למועצה, נוסף על הסכומים שנפסקו לעיל, הוצאות משפט בגובה 2.5% מכל סכום שנפסק, וכן שכר טרחת עו"ד שיחושב בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין על יסוד הסכומים שנפסקו בתוספת מע"מ, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפיכך, יש לדחות התביעה כנגד החברה על כל חלקיה, ולחייב את הערייה בהוצאות החברה במסגרת הליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד. טענות הערייה בסיכומי התשובה: הערייה טענה בסיכומי התשובה את הטענות הבאות: אף אילמלא הסעיף האוסר זאת באופן מפורש בהסכם החכירה, הרי שגם לפי אומד דעת הצדדים במועד כריתת ההסכם, ובזיקה למצב החוקי שחל באותה עת [סעיפים 65(2) ו- 94 לפקודת העיריות 1934; וסעיף 1(2) לתקנות העיריות (מכרזים ודרכי הזמנתן וקבלתן של הצעות מחירים), התש"ך-1959, שלא אפשרו לעירייה להעניק כל צורת חזקה בנכס, שלא באמצעות מיכרז או אישור; לא אפשרו להר"י לשתף את החברה בנכס ללא אישור הערייה; ואף לא אפשרו להר"י לשתף או ליתן חזקה לגוף שאינו מוסד צבורי] - לא הייתה כל אפשרות להעניק לצד ג' כל זכות שהיא בנכס, ולחברה אין זכות להחזיק בנכס.

ודוק: בטיעוניה כנגד דמי החכירה, אין הר"י מסתפקת בטענה כי היא מוסד צבורי ללא כוונת רווח, אלא גם טוענת שבית האבות עצמו פועל שלא למטרת רווח.

הר"י אמנם הותירה בידיה זכות פקוח ובקרה בסעיף 15 לחוזה, הכוללת את הזכות לבקר בכל עת במעון הרופא ולערוך ביקורת, לקבל דו"ח כספי של מעון הרופא (וזאת כדי שתוכל לוודא כי קיבלה את מלוא התמורה המוסכמת הכוללת, והחל מן השנה השישית - גם 5% מן הרווח החשבונאי לפני מס).

מוסד ללא כוונת רווח מוגדר באותה החלטה – "חבר בני אדם של שבעה לפחות שרוב חבריו אינם קרובים זה לזה הקיימים ופועלים למטרה של הקמת בית אבות והפעלתו כאשר נכסי המוסד והכנסותיו משמשים אך ורק לרווחת אוכלוסיית בית האבות". סעיף 3 להחלטה 445 קובע כי בהקצאת קרקע לגוף שאינו מוסד ללא כוונת רווח לבניית בית אבות, תחולנה החלטות המועצה הקיימות ללא כל שינוי.

...

מכל מקום, משעה שהחמיצה העירייה את זכותה לבטל את החוזה בתוך זמן סביר, אני דוחה את התביעה להכרזה על בטלות חוזה החכירה, וכן את התביעה לסילוק יד. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין לי צורך לדון בטענת העיריה בדבר אי קבלת אישור משרד הפנים להארכת חוזה החכירה.

מכאן, שגם דיני התרופות מוליכים למסקנה שהר"י זכאית לפיצוי בגין הפרת סעיף 9 לחוזה החכירה שיעמיד את דמי החכירה על שווי שוק, סכום שהייתה דורשת ומקבלת כתנאי למתן הסכמתה להעברת החכירה לידי הנתבעת 2.

מכאן, שכל אחת מן העילות עליה התבססנו, השלמת חסר בחוזה, פיצויים בגין הפרת חוזה ודיני עשיית עושר ולא במשפט, מוליכה למסקנה כי יש לחייב בדמי שכירות ראויים בשבע השנים שקדמו לתביעה ועד היום, בניכוי הסכומים ששולמו.

רקע ביום 27.5.21 ניתן פסק דין בתיקים הנ"ל – תביעות כספיות שהגישה המועצה נגד נתבעים רבים.

בסעיף 1 לחוק המע"מ מוגדר כי "עסקה" היא בין היתר "מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו" ו"עוסק" הוא בין היתר מי "שנותן שירות במהלך עסקיו, ובילבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי". בא כוחה של המועצה אינו מלכ"ר או מוסד כספי, והנתבעים לא חלקו על כך שהוא עוסק במתן שירותים משפטיים ונתן שירותים אלה למועצה בתיק דנן.

...

לפניי בקשתו של עו"ד שמעון שר שמייצג נתבעים רבים בהליכים דלעיל, לתקן טעות קולמוס שנפלה לטענתו בסעיף 322 לפסק הדין מיום 27.5.21, ולקבוע כי שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובת התובעת - המועצה לייצור צמחים ושיווקם (להלן "המועצה") לא יכלול רכיב של מע"מ. בהמשך הודיעו באי כוח של נתבעים נוספים שהם מצטרפים לטענותיו של עו"ד שר בעניין זה. דינה של הבקשה להידחות.

בתגובות מיום 25.7.21 ו-26.7.21 הודיעו עו"ד איתן פלוגר ועו"ד דפנה הולץ-לכנר שמייצגים נתבעים אחרים בתיק, כי הם מצטרפים לטענותיו של עו"ד שר בעניין זה. בהחלטה מיום 24.7.21 נקבע כי המועצה רשאית להשיב לבקשות שהועלו לראשונה בתגובתו של עו"ד שר מיום 22.7.21, לרבות הבקשה בעניין רכיב המע"מ. ביום 28.7.21 הגישה המועצה תשובה לבקשותיו של עו"ד שר, ופירטה מדוע לטענתה יש לדחות את הבקשה לתיקון ההוראה בפסק הדין הנוגעת להוספת רכיב המע"מ לשכר הטרחה.

עו"ד שר ביקש להגיב לתשובת המועצה רק בנוגע לטענות בעניין נתבעות 23 ו-29 (שלגביהן ניתנה החלטה נפרדת), ובית המשפט נעתר לבקשתו.

דינה של טענה זו להידחות.

באותו עניין אושרה תביעה ייצוגית על יסוד טענת המבקש כי כאשר נפסק שכר טרחת עורך דין לטובת המדינה בהליך שבו היא יוצגה באמצעות הפרקליטות, אין להוסיף לשכר הטרחה את רכיב המע"מ. אלא שבמקרה שנדון שם, המדינה לא שילמה ולא הייתה מחויבת לשלם מע"מ בגין שכר הטרחה, בהיותה מיוצגת באמצעות הפרקליטות, ואילו בענייננו לא נטען וודאי שלא הוכח כי המועצה אינה מחויבת לשלם מע"מ על שכר הטרחה לבא כוחה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הנתבעת 1 היא מוסד ללא כוונות רווח.

הנתבעים טוענים כי התובעים לא הוכיח שבקשו "הסרה". סיכומים התובעים טוענים כי ב"כ הנתבעת 1 אינה מייצגת את הנתבעים 2-3 ולכן טוען למתן פסק דין כנגד הנתבעים 2-3 בהיעדר התייצבות.

כעולה מפרטי העסק שצורפו לכתב התביעה הנתבעת 1 עוסקת ב-"עזרה וחסד למשפחות נזקקות, קמחא דפסחא, פתיחת מעונות יום וגנים לאוכלוסייה חדשה" ותחום פעילותה הוא "סיוע לנזקקים". לפיכך, לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי כספי בסך של 500 ₪ עבור כל הודעה.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 7,500 ₪ בגין משלוח 15 הודעות.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, בשים לב כי התובעים נאלצו לבקש צו מחברת טלזר אשר כרוך בעלות של 2,500 ₪ והצורך בהתייצבותם של כל התובעים, אני פוסק לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ והוצאות ניהול ההליך בסך של 4,500 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים (ביחד ולחוד) סך של 17,000 ₪ בתוך 30 ימים בתוספת הצמדה וריבית פיגורים מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.