תביעה כספית לתשלום שכר עבודה מכח הסכם ריטיינר

רקע בפני תביעה כספית על סך 82,916 ₪, בגין יתרת חוב נטענת של שכר טירחת עורך דין על רקע סיום ההיתקשרות בין הצדדים.

דיון והכרעה: מסקירת העובדות וטענות הצדדים בכתבי הטענות, עולה כי המחלוקת ביניהם נסובה סביב ארבע שאלות עיקריות, כמבואר להלן: האם מגיע לתובע שכר טירחה בגין מתן שירותים שוטפים בחודשים יוני ויולי 2013? האם התובע זכאי לקבלת פיצוי מהנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת, בהתאם למוסכם בין הצדדים בהסכם הריטיינר, 60 ימים מראש? האם הנתבעת חייבת לשלם לתובע עבור הכנת התביעה כנגד מר קטיעי? מה מהותם של השירותים שניתנו לנתבעת בנוגע להסכמים שנכרתו בין הנתבעת לבין קבלני המשנה, האם הם נכנסים לגדר שירותים מיוחדים או שירותים שוטפים? אקדים אחרית לראשית, ואציין כי בנוגע לשלוש השאלות הראשונות, מצאתי כי הדין עם התובע, ואילו בשאלה הרביעית מצאתי להעדיף את עמדתה של הנתבעת, הכל כפי שיבואר בהרחבה להלן.

בחינת החומר שהוצג לעיוני מגלה כי הנושאים אשר בהם ייצג התובע את הנתבעת מול גופים משפטיים, לרבות טפול בתביעות בבתי משפט או בהליכים משפטיים מטעמה, הדבר היה נעשה בתיאום בין הצדדים, ובהסכמה מראש אשר התבטאה ברוב המקרים ברשום בכתב, ואף התובע היה מקבל תוספת על שכר הטירחה החודשי אשר מגיע לו מכוח הסכם הריטיינר.

ככל שהייתה בכוונת התובע לקבל שכר טירחה נוסף עבור ביצוע עבודות אלו, היה עליו לדאוג שהדבר יצוין במפורש בהסכם הריטיינר או לכל הפחות שיתבטא בהתנהגות הצדדים בנסיבות העניין.

...

בהתאם לאמור, אף טענת התובע כי יש לחייב את הנתבעת בגין מתן שירותים מיוחדים, בשיעור שכר הטרחה הראוי, לפי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מינימלי), התשל"ז-1977, דינה להידחות.

דין טענתו של התובע לשכר הטרחה המגיע לו בגין הכנת ההסכמים עם קבלני המשנה, איפוא, להידחות.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, עולה כי התובע זכאי לקבלת שכר טרחה בסכום כולל של 7,185 ₪.

תביעה כספית לתשלום שכר עבודה מכח הסכם ריטיינר לאספקת שירותי ייעוץ עיסקיים.

...

סוף דבר התובע זכאי לשכר עבודה בגין הודעה מוקדמת בסך של 28,800 ₪ כולל מע"מ. מסכום זה תקוזז יתרת החוב של התובע כלפי הנתבע, בסך של 16,100 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכום האמור לתובע כנגד חשבונית שתומצא לה על ידי התובע.

התביעה נגד הנתבע נדחית.

טענת התובע הנה, כי כיוון שייצג את הנתבעים, הוא זכאי לשכר הטירחה שנקצב על ידי בית המשפט בפסק הדין, בין אם מכוח הסכמת הצדדים ובין אם מאחר שסכום זה מהוה את השכר הראוי המגיע לו בעד עבודתו.

טענת התובע היא, כי ישנו הסכם שכר טירחה מוסכם בין הצדדים, כי במידה וייפסק שכר טירחה לטובתם על ידי בית המשפט, מוסכם בין הצדדים כי שכר זה ישולם לו. נראה כי התובע לא הצליח להוכיח טענה זו. כך למשל עולה מחקירתה של הנתבעת (פרוטוקול דיון מיום 9.2.2016, עמ' 16 שורות 7-9): "אני לא יודעת בכלל שיש שכר טירחה, לא ידעתי שנקבל שכר טירחה ולאן הוא הולך ולמי הוא הולך. אני יודעת שאני צריכה להצליח במשפט. הוא לא אמר שנזכה בכספים ותעבירו אותו אלי. לא ידעתי אם נזכה במשפט". בנוסף, ראוי היה שהתובע ינסח הסכם שכר טירחה, בפרט לאור המצב הבעייתי בו היה שרוי עם הפסקת ההיתקשרות בינו ובין העמותה בשלב זה, כפי שגם צוין לעיל.

יודגש כי טענות הנתבעים כי שכרו של התובע שולם לו כבר במסגרת הריטיינר, ועל עבודתו לאחר סיום ההיתקשרות לא מגיע לו שכר נוסף, בעייתיות הן. טבעו של הסכם הריטיינר וכך גם לשונו, מתייחסים לתשלום על עבודה חודשית.

רביעית - ומבלי למצות, יש לקחת בחשבון כי השכר הראוי צריך להיות מושפע מהעובדה שחלק מהזמן טופל התיק במסגרת הסכם הריטיינר ובחלקו לאחר שהסכם הריטיינר פג. סיכומו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה התביעה תיתקבל בחלקה, כך שישולם לתובע סך של 14,000 ₪.

...

טענות התובע התובע טוען כי מאחר שייצג את הנתבעים בעתירה לבג"ץ לכל אורכה יש לקבל את תביעתו ולהכיר בשכר הטרחה המגיע לו בגין עבודתו זו (המוסכם או לכל הפחות הראוי).

אדרבה, רואים בצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך-הדין את השכר הראוי (ע"א 180/71 לביא נ' קצין התגמולים), והוא כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת (ראו עוד ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' עו"ד רוזן, בעמ' 342).

רביעית - ומבלי למצות, יש לקחת בחשבון כי השכר הראוי צריך להיות מושפע מהעובדה שחלק מהזמן טופל התיק במסגרת הסכם הריטיינר ובחלקו לאחר שהסכם הריטיינר פג. סיכומו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה ולפיה התביעה תתקבל בחלקה, כך שישולם לתובע סך של 14,000 ₪.

לטענת התובע, משך 6 שנים קודם להגשת התביעה בחיפה, וליתר דיוק בין השנים 2006-2012, הוא ייצג את מר סאלח מריסאת שהנו קרוב מישפחה מדרגה ראשונה של הנתבעים (להלן – "סאלח"), וכן את החברה שסאלח יסד יחד עם שותף אחר לשם הקמת וניהל תחנת דלק, היא חברת סלאמה ניהול וייזום בע"מ (להלן – "תחנת הדלק"), וזאת במסגרת הסכמי 'ריטיינר' שהתחדשו מדי פעם, כאשר הייצוג מכוח הסכמים אלה כלל את כל העניינים הקשורים לבעלותו של סאלח בתחנת הדלק ולניהולה, ואילו הטיפול בכל עניין אחר נעשה במסגרת הסכם שכר טירחה נפרד.

לטענת התובע, על אף שהפסקת הייצוג נעשתה זמן קצר לפני ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, לאחר שמרבית העבודה כבר בוצעה על ידו, ובכלל זה הגשת התביעה, קיום הליכים מקדמיים, הגשת בקשות שונות כולל בקשות לסעדים זמניים וכן הגשת תצהירי עדות ראשית, הוא הסכים להעמיד את שכרו על פי המקובל והנהוג בתחום, קרי שליש מ-10% מסכום התביעה, שהנו סך של 60,000 ₪.

הנתבעים בתורם לא מכחישים כי התובע ייצג אותם בתביעת הפרוק על כל ההליכים שנלוו אליה ובתביעה בחיפה עד לשלב שקדם לשמיעת הראיות, אך טוענים כי הדבר נעשה במסגרת הסכם הריטיינר שהיה לו עם סאלח, ולראיה התובע בעצמו מאשר כי הייצוג שלהם בתביעת הפרוק נעשה תחת אותו הסכם ומבלי שידרוש מהם תשלום סכום כלשהוא בגין שכר טירחה.

לעניין זה טען התובע בתצהירו ובסיכומיו כי הנתבע 2 אישר במהלך חקירתו כי מגיע לו שכר טירחה באומרו "נכון שגם מגיע לו כסף". הנתבע 2 היתייחס לאמירה זו במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו שהוגש לאחר אותו דיון ובו הסביר כי כוונת הדברים הייתה שאם הוא ויתר הנתבעים יזכו להשבת הלוואותיהם בתביעה בחיפה (התצהיר הוגש טרם מתן פסק דין בתביעה בחיפה), ואם בית המשפט כאן יגיע לתוצאה כי מגיע לתובע תשלום שכר טירחה כלשהוא מהנתבעים, אזי הם ישלמו לו את הכספים המגיעים לו. הנתבע 2 הוסיף, כי בכל מקרה אמירתו הנ"ל אין בה כדי לחייב את יתר הנתבעים שכן הוא לא היה מעורה כמו יתר הנתבעים במגעים עם התובע להשבת ההלוואות, שכן חלקו בהלוואות היה קטן וזניח לעומת ההלוואות שניתנו על ידי שאר הנתבעים.

...

יוצא אפוא, כי גם אם הייתי דוחה את טענת הנתבעים לגבי ייצוגם בתביעה בחיפה במסגרת הסכם הריטיינר, הרי שבכל מקרה הייתי דוחה את התביעה.

אחרית דבר: על יסוד הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את התביעה.

בשים לב למכלול הנסיבות, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

לפני תביעה כספית-חוזית על סך 3,670,039 ₪, אשר הגיש התובע, שהנו עורך-דין במקצועו, כנגד הנתבעות, בגין שכר טירחה המגיע לו מכח הסכם שכר טירחה אשר נחתם בינו לבין הנתבעת 2.

במשך השנים נחתמו מספר הסכמי שכר טירחה בין קבוצת נצבא והתובע, לצורך טיפולו של התובע בחיובי מס של הקבוצה, כדלקמן: ביום 8.1.89 נחתם בין חברת נצבא והתובע הסכם שכר טירחה, לפיו התובע יקבל שכר חודשי קבוע (ריטיינר) בגובה 18,190 ₪ + מע"מ (נספח יב לתצהיר התובע).

ההפרש בין הסכומים, בגובה 5,698,319 ₪ הוא סכום המס הנחסך לנתבעת כתוצאה מעבודתו של התובע, ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה, מסתכם בסך 17,000,634 ₪.

לחלופין, טוען התובע, יש לשלם לו שכ"ט ראוי, אשר על פי הסכמי שכר טירחה בינו לבין לקוחות אחרים שנחתמו בתקופה הרלוואנטית עומד ע"ס 17%+מע"מ מהמס הנחסך, היינו: 2,890,107 ₪ + מע"מ. ההליכים בבית משפט השלום נפרשו על פני שמונה שנים, עד למתן פסק הדין ביום 7.12.05, במהלכם היתקיימו דיונים, הוגשו תצהירים, היתקיימו חקירות והוגשו סיכומים (מוצגים ת/1-ת/5).

...

על יסוד כל האמור אני קובעת, כי בכל הנוגע לטיפול בנכס, הסכם שכר הטרחה החל בין הצדדים הוא הסכם שכר הטרחה מיום 22.2.98.

בהערת אגב יצויין, כי איש מהצדדים לא העלה כל טענה באשר לדירוג שכר הטרחה שנקבע בסעיף 3א להסכם מיום 1998, ומכאן המסקנה כי לנוכח ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים מצוי עניינינו במדרגת שכר הטרחה בשיעור 20%.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן: הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך 671,536 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.02.97 ועד התשלום בפועל.