תביעה כספית לתשלום יתרת חוב מכוח הסכם ניהול ואחזקה

במלון 137 יחידות דיור שנרכשו על ידי בעלים פרטיים, ברובם תושבי חוץ, שחתמו מול אוקיינוס על הסכם ניהול ואחזקה מלונאית אחיד במסגרתו התחייבה אוקיינוס לספק שירותי ניהול ותחזוקה, ובכלל זה תחזוקת השטחים המלונאיים, הסדרת הטיפול בהשכרת היחידות כחלק ממאגר מלונאי וגביית דמי אחזקה בגינן.

ביחס לתקופה הראשונה, בה נוהל המלון על ידי חברת הניהול, עותר התובע לחייב הנתבעים בתשלום יתרות חוב בגין הוצאות (ארנונה, חשמל ומים), ויתרת חוב בגין דמי ניהול, יתרת חוב בכרטיס בגין שימושים במלון וכן בתשלום בעבור דמי הישתתפות מלונאית.

מעבר לכך, בכל הנוגע לחוב ארנונה בגין היחידה ובגין שטחי חנייה, נטען בכתב התביעה כי זה חושב בהתאם לשטח היחידה ושטח החניה ובהתאם לדרישות התשלום המתקבלות מעריית נתניה בהתאם לצוו המיסים לכל שנת כספים ובהתאם להסכם הניהול.

הינה כי כן, בנסיבות העניין, מקום בו הנאמן בה בנעלי חברת הניהול מכח החלטת בית המשפט המחוזי, עדות המצהיר קמינסקי בכל הנוגע לבדיקת סבירות הנתונים, קביעתי כי הנתבעים אכן עשו שימוש ביחידה מעבר למותר על הסכם הניהול, ובהיעדר תחשיב נגדי כלשהוא מצד הנתבעים, סבורני כי הגם שהתחשיב עליו נסמכת התביעה אינו חף מקשיים, הרי שהתובע עמד בנטל השיכנוע במידה הנדרשת.

...

הנה כי כן, בנסיבות העניין, מקום בו הנאמן בה בנעלי חברת הניהול מכח החלטת בית המשפט המחוזי, עדות המצהיר קמינסקי בכל הנוגע לבדיקת סבירות הנתונים, קביעתי כי הנתבעים אכן עשו שימוש ביחידה מעבר למותר על הסכם הניהול, ובהעדר תחשיב נגדי כלשהו מצד הנתבעים, סבורני כי הגם שהתחשיב עליו נסמכת התביעה אינו חף מקשיים, הרי שהתובע עמד בנטל השכנוע במידה הנדרשת.

בהעדר ראיות ונתונים אחרים מצד התובע ומצד הנתבעים לעניין זה, אני קובעת כי סכום הקיזוז בגין יתרת הפיקדון יעמוד על סך 26,840 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, יש לחייב הנתבעים לשלם לתובע הסך של 32,563.2 ₪ בגין השתתפות מלונאית (סעיף 13.1 לכתב התביעה), ואת הסך של 62,670 ₪ בגין חיובים שוטפים (סעיף 13.2 לכתב התביעה).

לטענת התובעת, הנתבעת חבה בתשלום סכום התביעה מכוח חוק החוזים ( חלק כללי ) התשל"ג -1973 ו/או חוק עשיית עושר ולא במשפט.

טענות התובעת/הנתבעת שכנגד בכתב ההגנה לטענת התובעת, מדובר בתביעה טורדנית שבאה לעולם אך ורק על מנת להקשות עליה בקבלת יתרת הכספים המגיעים לה מאת הנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת מודה ביתרת חוב כלפיה בסך של 48,848 ₪, ונותרו עבודות קטנות, ומאחר והנתבעת לא שילמה את יתרת החוב, הפסיקה התובעת לבצע את העבודה שנותרה, עבודות "פינישים" שניתן לבצע בלא יותר משבוע ימים.

בסעיף 3 לתצהירו, הצהיר אלי אלבוים, מנהל העבודה של הנתבעת (להלן: "אלי"), שהתובעת עבדה בקומות 3-4 ביצעה עבודות בסך של 275,000 ש"ח שמתוכם שולמו לה סך של 250,000 ₪ כלומר נותרה יתרה של 24,500 ₪ בגינה ערכו הצדדים הסכם חדש.

אלי העיד בחקירה הנגדית, שכלל, עדותו הייתה מגמתית ולא אמינה, את הדברים הבאים:" יש מנהל עבודה בפרויקט, מוטי פריד שזה היזם מינה את יהודה כי הוא טען שהעבודה לא מבוצעת כמו שצריך, בלי קשר יהודה דרש להעיף את אקריס כי אקריס לא מגיע לעבודה ולא מסיים את העבודה. זה היה אחרי שהכנסנו אותו לקומה שניה. הוא עבד שם 4,5 ימים. באותו רגע הוא סולק. עלינו לקומה 3,4 ראינו שאי אפשר לתקן, שלחתי לו הודעה, מספר הודעות ובזה נגמרה העבודה. יש בינינו הודעות ואטצאפ. לא צירפתי אותם אני עצור". עדותו זו נסתרה על ידי עדותו של יהודה עצמו שהעיד בעדותו הראשית: "ידוע לי כי כל העבודות שהתחייבה בהם חברת אקריס שיפוצים ואחזקות בע"מ הושלמו במלואם ונמסרו ואני קבלתי דיווח על כך ועברתי ובדקתי העבודות היו משביעות רצון". עדותו זו לא הופרכה בחקירה הנגדית.

...

בהינתן האמור, לרבות לעניין התשלומים והחשבוניות, אני קובעת כי עדותו של מג'די היא עדות לא אמינה ואין בה כדי לבסס את טענות הנתבעת, כנטען בכתב התביעה שכנגד.

על כל אלה, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה כלל את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את תביעתה ודין התביעה שכנגד – להידחות.

התביעה שכנגד – נדחית.

עם ביטול ההסכם עם חב' פוליאוריאה ציפוי, היתקשרה חב' טמבור עם חברת סלע אחזקה בתעשייה 2006 בע"מ (להלן – חב' סלע) על מנת שתשלים את העבודות בבריכות מסוימות בפרויקט, ואילו ביצוע העבודות ביתר הבריכות הועבר על ידי חב' ברן – מזמינת העבודה - לחברה אחרת בשם מ.מ.ש.ל. בניה אחזקה איטום בשיטות מתקדמות בע"מ (להלן – חב' מימשל) עפ"י הסכם שנחתם עימה בתאריך 10.6.2008 ובו התחייבה חב' מימשל לבצע את העבודות באמצעות חב' פוליאוריאה ציפוי.

המהלכים הנ"ל הולידו שלוש תביעות כאמור, האחת מטעם חב' טמבור לסילוק יתרת החוב בגין רכישת מוצרי פוליאוריאה והוגשה נגד חב' פוליאוריאה ציפוי ובעלי מניותיה או נושאי משרה בה: נצר, כהן וממן אשר חתמו על כתב ערבות לסילוק כל יתרת חוב; השנייה מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי כנגד חב' טמבור לתשלום מלוא התמורה החוזית שאמורה הייתה להיתקבל לפי ההסכם לבצוע הפרויקט; והשלישית, מטעם חב' טמבור נגד חב' פוליאוריאה ציפוי בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה עקב מחדליה של חב' פוליאוריאה ציפוי בבצוע הפרויקט והפרת ההסכם ביניהם, וכנגד נצר, כהן, ממן, ניסנצוויג ועובדיה מכוח ערבותם האישית לקיום ההסכם שנחתם בין חב' טמבור לחב' פוליאוריאה ציפוי.

העדים: עדים רבים העידו בפניי בהליך זה. מטעם חב' טמבור העידו העדים הבאים: מר ליאור מלכה, מנהל שיווק מוצרי תעשיה בחב' טמבור (להלן – מלכה); מר רונן קייזרמן, מנהל שיווק בנלאומי בחב' טמבור (להלן – קייזרמן); מר מיכה שרייר, סמנכ"ל כספים בחב' טמבור (להלן – שרייר); מר אוריאל רחין, מנהל חב' סלע (להלן – רחין), והמומחה מטעם חב' טמבור, אינג' ישקה שיינהולץ, שהגיש חוות דעת מטעמו.

דיון בתביעה הכספית של חב' טמבור בגין יתרת חוב (ת.א. 2283-07-08): גובה החוב: מדובר בתביעה על סך של 1,473,959 ₪ (לפי סך של 1,331,055 ₪ בערכי קרן ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית עד להגשת התביעה) שהוגשה מטעם חב' טמבור כנגד חב' פוליאוריאה ציפוי בגין חוב בסכום הנ"ל שנוצר עקב רכישת סחורה מחב' טמבור שלא שולם בעדה, וכנגד נצר, כהן, וממן מכוח חתימתם ביום 26.10.2006 על כתב ערבות ללא הגבלת סכום לסילוק, ביחד ולחוד, של כל יתרת חוב של חב' פוליאוריאה ציפוי כלפי חב' טמבור.

...

אשר לטענה כי סכום החוב עומד על 1,100,000 ₪ לפני מע"מ ולא על סכום התביעה – מדובר בטענה כללית שלא מתיישבת עם הכרטסת ויתר המסמכים שהוגשו בנדון מטעם חב' טמבור, ולכן דינה להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את תביעת חב' טמבור בתיק שבכותרת (ת.א. 22196-10-09).

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בת.א. 2283-07-8 ומחייבת את הנתבעים (חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן וממן) לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת חב' טמבור הפצות בע"מ סכום של 1,167,055 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאור התוצאה, אני מאשרת את העיקולים שהוטלו על הנתבעים בתביעה הנ"ל. אני דוחה את התביעה בת.א. 10844-05-09 ודוחה את התביעה בת.א. 22196-10-09.

בכך לטענת התובעת בוטל ההסכם איתה שלא כדין וללא שניתנה לה הודעה על כך. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה את מלוא התשלום עבור העבודות שביצעה מכוח ההסכם וכן לא שילמה לה בגין עבודות נוספות שביצעה, לטענת התובעת, לפי דרישת הנתבעת.

הנתבעת איננה מיתנגדת לתשלום נוסף לתובעת מחמת העובדה שלא הועברו לה כספים! הנתבעת מיתנגדת לתשלום נוסף בשל טענות חוזיות ולא תזרימיות! לתובעת פשוט לא מגיע תשלום נוסף, ויתר על כן היא בעלת חוב כלפי הנתבעת!.

בסיכומים טענה הנתבעת כי היא כפופה לסכום הסופי שאושר על ידי המזמינה בסך 192,018.20 ₪ וכי מתוכו יש להפחית סך של 150,000 ₪ כולל מע"מ ששולם (אין מחלוקת לעניין הסכום ששולם), כך שנותרה יתרת חוב בסך 42,018 ₪.

השאלות הטענות הכרעה כאמור לעיל, במסגרת כתב ההגנה, עיקר טענתה של הנתבעת הייתה כי איכות העבודה של התובעת הייתה גרועה ושולם לה כל הסכום המגיע לה. התובעת היא שטענה כי במסגרת השיחות בין הצדדים שקדמו להגשת כתב התביעה, טענתה העיקרית של הנתבעת הייתה כי מדובר בהסכם "גב אל גב" והיא תוכל לשלם רק כשתקבל את התשלום מן המזמינה (סעיפים 13 ו – 14 לכתב התביעה וכן ע' 3 ש' 29-32).

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של הגורמים הבאים: מר דוד עמר, בעלי הנתבעת; מר שרון עמר, אשר שימש כמנהל פרויקט הקמת האצטדיון מטעם הנתבעת; מר ירון ברכה, סמנכ"ל החברה הכלכלית ומר אבי אביטל, המשמש כיום כיועץ הדשא באצטדיון ושימש כיועץ הדשא במגרשי הגולף בקיסריה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה.

בנספח שצורף לתצהירו של מר ברכה, צוין כי אושר לתשלום בנוגע לצנרת סכום בקיזוז של 30% בשל "ליקויים שנגרמו בצנרת תוך כדי עבודות אחזקה". המסמך הוא מיום 02.06.16, כלומר מיד לאחר הפנייה של מר אלפסי בה ציין כי תוך כדי איוורור הדשא נוקבה הצנרת.

...

במסגרת תצהירה וכן במסגרת סיכומיה מפרטת התובעת את החישוב שערכה בהקשר זה והנתבעת לא חלקה על כך. על כן אני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום בסך 169,974 ₪.

סוף דבר העולה מן המקובץ, כי התביעה מתקבלת במלואה למעט סכום של 1,620 ₪ כפי שפורט לעיל בנוגע לסרגל סולונואידים.

על כן אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סכום של 387,214 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

האולם הופעל תחת אחזקה וניהול משותפים של המשיב, משה טרבלסי באמצעות חברה שבשליטתו - מפלים טרבלסי אירועים וקונגרסים בע"מ (להלן: "משה" או "המשיב" ו"מפלים טרבלסי") מצד אחד ומצד שני - המבקש 4, אלירן טרבלסי שהוא אחיינו של המשיב (להלן: "אלירן"), ושותפו של אלירן - רפי, באמצעות חברה שבשליטתו, המבקשת 3, ריב"ל 26, אל"ד בע"מ (להלן: "ריב"ל").

משה ביקש לחייב את המשיבים לשלם לו את יתרת החוב על פי הסכם ההפרדות לרבות כל ההמחאות העתידיות, בסך של 1,159,600 ₪, כמפורט בכתב התביעה שהגיש במסגרת הבוררות (נספח 10 בבקשה לביטול).

כך גם מקובלת עלי קביעת הבורר כי משהוצהר בהסכם הבוררות כי "ההסכם מיום 4.4.17 לא בוטל ולא יבוטל, וכל הטענות ההדדיות הן בהנחה מוסכמת שההסכם תקף", לא ניתן לקבל את פרשנותם של המבקשים כי בעוד שהם רשאים לתבוע מכוח עילות חוזיות המשיב מוגבל לתביעה בעילה שטרית בלבד ואינו יכול לטעון טענות בעילה חוזית.

בחינת חילופי הדברים בין באי כוח הצדדים במהלך חקירת המשיב, אינה מצביעה על טענה ברורה ומפורשת בשאלת הסמכות מה גם שמחילופי הדברים עולה כי בא כוח המשיב ציין שאין משמעות לשיקים משום שמדובר בתביעה כספית (עמ' 81 לפרוטוקול הדיון בבוררות) וגם אז, מעבר לחזרה על הטענה המקדמית, לא נטען במפורש שמדובר בחריגה מסמכות (עמ' 85 לפרוטוקול הדיון בבוררות).

...

עיוות דין - הטענה כי בקביעות פסק הבוררות יש משום עיוות דין היא טענה ערעורית שאינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות שהרי "טענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות ובקשה לביטול פסק בוררות יכולה להתגדר רק בתחום איזו מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות" (רע"א 1512/92 קירת - חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' נזר, פ"ד מז(5) 529 (1993)).

סיכום מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול, אני מאשרת את פסק הבוררות שניתן ביום 20.8.2023 על ידי הבורר, השופט (בדימוס) ב' ארנון ונותנת לו תוקף של פסק דין.