תביעה כספית לתשלום סכומים שלטענת התובע הוא שילם עבור הנתבע לרכישת מקלט טלויזיה ולקבלת שירותיי לויין מחברת "יס". 13,341 ש"ח סכומה.
אשר להוצאות: נוכח סכום התביעה ותוצאותיה, ובשים לב לכך שהנתבע עשה שימוש במקלט הטלויזיה שנרכש על ידי התובע, ולאור הקשיים בהתנהלות שני הצדדים, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
...
לאור כל האמור, משלא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח כי רכש את מקלט הטלוויזיה עבור הנתבע, כי שילם עבור הנתבע את התשלומים לרכישת שירותי הלוויין וכי סוכם בין הצדדים כי הנתבע יישא בתשלומים אלו, מצאתי לדחות התביעה (בהסתייגות שלהלן).
כך, בתמליל הנתבע טוען כי: "הבקשה שלך נדחית", אולם הוא מוסיף, כי "אחרי שהתיקים יסתיימו ויתאפשר לנו לדבר..." וכן: "מסרב, לא על זה דיברנו... אבל אני מסכים איתך כשיחה, אחרי שנסיים את כל הזה, את כל מה שקשור לתביעות". היינו, הנתבע אומנם דוחה את דרישת התובע לתשלום הסך של 4,200 ש"ח, אך אינו טוען כי לא מגיע לתובע דבר, אלא שלאחר שיסתיים הסכסוך, הצדדים ידברו ביניהם על עניין זה.
בנסיבות אלו, מצאתי לחייב הנתבע בתשלום עבור שירותיי הלווין לתקופה שמיום 7.11.16 ועד למועד ניתוק השירותים, על פי החשבוניות שצורפו כנספח ב' לכתב התביעה (עמודים 27-25) – סך של 645 ש"ח.
אוסיף, כי הגם שבכתב התביעה התובע לא עתר לסעד של השבת מקלט הטלוויזיה לידיו, לאור טענת הנתבע, לפיה התובע הוא הבעלים של מקלט הטלוויזיה וכי מקלט הטלוויזיה עודנו ברשותו וכי התובע רשאי לקחתו, ממילא בידי הצדדים לתאם מועד בו יבוא הנתבע לקחת את מקלט הטלוויזיה.
סוף דבר
התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה הקטן: הנתבע ישלם לתובע סך של 645 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
