תביעה כספית לפיצויים בגין הוצאות כתוצאה מתביעה בסכם קצוב

התביעה דנן הוגשה ביום 15.5.15 לסעדים כספיים - השלמת סכום שלא קיבל מוועדת השיפויים, ריבית והצמדה על חלק אחר וכן פצויי "עגמת נפש". בהחלטת אב"ד, מיום 21.9.16, נקבעו הפלוגתות הבאות: האם התובע זכאי לתשלומי הפיצויים השונים, בגין נסיבות העסקתו, כטענתו; האם צודקת העיריה בטענתה, כי נפלה טעות בפעולתה לעזרת התובע, וסכום שקבל באמצעותה מ-"ועדת השיפויים" הנו בגדר הטבה חריגה, ומה משמעות הדבר.

כעובד קבוע בנתבעת, שהועסק בה כשני עשורים וחצי, הייתה העסקתו בלתי קצובה בזמן והנתבעת פיטרה אותו בהחלטת פיטורים בלתי חוקית, שהתקבלה על-ידה באופן חד-צדדי, מבלי שניתנה לו זכות טיעון, באופן שהעמיד אותו בפני עובדה מוגמרת, שגרמה לו נזקים גדולים, ישירים ועקיפים, ממוניים ובלתי ממוניים ובכללם עוגמת נפש מרובה.

העברת הבעלות בביה"ס נעשתה בשיתוף פעולה מלא של ארגון המורים, שהנו האירגון היציג של התובע, וועד המורים בביה"ס, ושמו של התובע הועבר כחלק מהמורים שיקלטו לעבודה ב"עתיד", למרות שהתובע היה אז בחל"ת מהעיריה; לטענתה, אין לקבל את טענתו, שלא ידע על כך, ועל אף שהעיריה אינה מכחישה שגורמים מטעמה טעו בהתנהלותם מול התובע, בכך שהגישו בשמו בקשה למשרד החינוך לקבל שיפוי, אין בכך כדי לתמוך בניסיונו להציג עצמו "כקוזק נגזל". לדעתה - היה עליו להסתפק במה שקבל מועדת השיפויים ולא במקום שפירט בסיכומיו ניסיונות פשרה (על אף שסכום מאקסימאלי שהסכים לו נמוך מתביעתו בהרבה, והיה בידיעתנו), ואף צירף מסמכים חדשים בלי רשות, מסמכים שאינם רלוואנטיים למחלוקת ויש בהם ניסיון להטעות את ביה"ד. הנתבעת מוסיפה וטוענת בסיכומיה, כי היא מיתנגדת לכל ניסיון להרחבת חזית, לעילות תביעה חדשות או תיאורטיות, בסיכומי התובע, ומבקשת "לסלקן על הסף". הנתבעת סבורה, כי קבלת התביעה, ולו בחלקה, תביא לפגיעה בקופה הציבורית ולתוצאה של "חוטא יצא נשכר"; משכך - מבוקש בסיכומי העיריה לדחות את התביעה, במלואה, ולחייב את התובע בהוצאות.

פיצוי בגין היתנהלות קלוקלת של בעלי תפקידים ברשות מקומית, במידת הצורך, ממילא נתון לשיקול דעתנו, שאינו תלוי בהסכמה חיצונית.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, לרבות סיכומי התשובה, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות, כדלקמן: התובע הועסק על ידי העיריה בבית-ספר תיכון עיוני טכנולוגי, שהיה בבעלותה (להלן: ביה"ס), החל מיום 1.9.88; בתקופה הרלוונטית לענייננו היה התובע מורה קבוע, במקצוע תיב"ם (תכנון ייצור באמצעות מחשב).

התקלה החלה, לטעמנו, בכך שסברו בעיריה, כי די בהסכמה הקיבוצית אודות העברת התפעול של ביה"ס וצוות המורים בו ל"עתיד".

נחזור ונאמר, משעה שהתובע לא הופנה אל "עתיד", באותו שלב, ולהבדיל מעניינו של אבו-חוסיין - העירייה יצרה בפניו מצג שהיא מפטרת אותו; או שותפה למהלך כזה, אף מבלי לשמוע אותו, ומבלי להשיב לפנייתו, שרואים אותו כדין "מתפטר", מטעם זה או אחר (שנזכרו בו מאוחר יותר, תוך כדי סיכום משפט זה); ונהפוך הוא - העיריה נחזתה במגעיה עם התובע שהיא אשר אחראית למצבו ולכן פנתה בעניינו לקבלת שיפוי ממשרד החינוך, בשבילו - אין מקום לטענות של העירייה נגדו על כך שלא פנה ל"עתיד", לא תבע אותה בתביעה זו ולא צירף אותה כצד, ואנו סבורים כי העיריה - אף אם פעלה כך בטעות "בתום לב", כטענתה - היא זו שצריכה לשאת בתוצאות ולפצות את התובע על עוגמת הנפש, במקרה חריג זה. בהתחשב בתקופת השירות הכוללת המוסכמת, 24 שנים (כאשר אנו מתעלמים משנת החל"ת האחרונה) ובשים לב לכך שעקב פיטורי התובע הוא קיבל תשלום מוגדל של פיצויי פיטורים וחודשי הסתגלות מוועדת השיפויים (בערך 50% תוספת ועוד כ-3 חודשי הסתגלות) - אנו מוצאים לנכון להעמיד את הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע, בגין "עוגמת נפש", רק על 36,000 ₪.

יחד עם זאת, מצאנו, כי בכל ההתנהלות סביב העברת ביה"ס מהעיריה אל "עתיד" נגרמה לתובע ה"עגמת נפש", משלא התייחסו אליו במישור הפרטי והסתפקו בהסכמות הקיבוציות בקשר ליו, ללא בדיקת מצבו לאשורו.

רקע עובדתי ועיקר המחלוקת בין הצדדים ביום 17.10.2017, הגיש התובע בעצמו תביעה כנגד הנתבע המשמש עורך דין (להלן "עו"ד וילנר"), להשבת סכום של 52,221 ₪, אותו קיבל עורך הדין מחברת הביטוח איילון, כתוצאה מתביעה שהגיש התובע באמצעות הנתבע, בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים.

" בהסכם שכר הטירחה השלישי מיום 18.04.2007 נקבע בסעיף 8, כי תשלום שכר הטירחה יהיה מכל תקבול ראשון "לו יהא זכאי הלקוח מהמוסד לביטוח לאומי ו/או מתביעה נגד איילון חברה לביטוח בגין תאונת הדרכים מיום 11.10.04 ...". כן נכתב כי "הלקוח מאשר ונותן בזה בחתימת ידו לעוה"ד רשות לקזז וכן נותן הוראה בלתי חוזרת בחתימת ידו על הסכם זה כי עורך הדין יהא זכאי לגבות את שכר הטירחה כאמור לעיל אף מתוך הפיצויים להם יהא זכאי הלקוח בגין תאונת דרכים מיום 11.1.04 תביעה נגד חברת ביטוח איילון בה מטפל עוה"ד" הנתבע הוא עורך דין, אשר חלות עליו חובת הגילוי וחובת הנאמנות ללקוח.

סעיף 88 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן "חוק לישכת עורכי הדין") קובע כדלקמן: "להבטחת שכר טירחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאישה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שרותו ללקוח; ובילבד שהגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור." כן ראה בר"ש 2576-13 יוסף סגל עו"ד נ' לישכת עורכי הדין ועד מחוז חיפה (פורסם במאגרים 16.5.2013), שם נקבע כי עורך דין יכול לקזז, אולם אין קביעה מפורשת בנוגע לקזוז של תיק בלתי קצוב.

...

סוף דבר בנסיבות העניין, דומני כי קיימת לנתבע זכות עיכבון על סך 44,221 ₪, אולם אין בידו זכות קיזוז על סכום זה בניגוד לאופן בו פעל, ויש לפעול לבירור ההתחשבנות בין הצדדים.

משסברה המשיבה כי קיימה את מלוא הוראות ההסכם והמבקש נימנע מבצוע התשלום, הגישה ההמחאה לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.

המבקש טוען כי למשיבה, המוכרת, אין זכויות בדירה, ואינה יכולה למכור אלא את אשר שייך לה, משכך - בנגוד להסכם המכר - המשיבה מפרה את הסעיף בכך שבהכרח הדירה אינה נקייה מתביעות צד ג'.

לנוכח ה"תגלית", המבקש, בנוסף לבקשת ההיתנגדות לבצוע ההמחאה על סך 300,000 ₪, דורש גם את ביטול עסקת המכר כולה תוך שהמשיבה תשיב לו את 700,000 ₪ שכבר שולמו ותשלום הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם בסך 100,000 ש"ח. מוסיף המבקש כי הסכים להמתין כשנתיים עד שהמשיבה תצליח להשלים את המצאת מיסמכי הבעלות – מהעירייה ומרשות מקרקעי ישראל, אך ללא הועיל משהמצב הרישומי של הדירה נותר בעינו.

בדיון שהתקיים הבהיר ב"כ המבקש כי הגיש תובענה כספית כנגד המשיבה, בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהסכם המכר והתנהלות המשיבה.

לטעמי, קבלת ההיתנגדות לא תביא לגילוי עובדות חדשות (שלא נטענו) המצדיקות אי ביצוע התשלום עד תקופה שאינה קצובה או ידועה, כשהפעלות מבוצעות על ידי רשויות המקרקעין.

...

טענות המבקש רוכזו לשלב הטרום חוזי, ואלה נדחות לצורך מימוש ההמחאה (בלבד).

כל המקובץ לעיל הביאו אותי למסקנה כי עליי לדחות את בקשת הרשות להתגונן, משהמבקש אינו מציג סיכויי הגנה כנגד התובענה.

בהתאם, ניתן בזאת פסק דין לפיו ההתנגדות שהוגשה נדחית.

בקשת הנתבעים לסילוק התביעה בהעדר עילה ויריבות, העדר הסכם תיווך בכתב, העדר רישיון תיווך במקרקעין בתוקף לתובעת ושימוש לרעה בהליכי משפט; ברקע תביעה כספית על סך 2,000,000 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים בטענה להפרת היתקשרות לשיווק יחידות למגורים בפרויקטים לבניה של הנתבעות באמצעות התובעת ולהפרת "הסכם פשרה" שגובש בעקבות הפסקת ההיתקשרות.

בגדרה של התביעה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בסעדים החלופיים הבאים: תשלום פיצוי בגין הפסד עמלה משווי יחידות המגורים שלא נמכרו בפרויקטים בשיעור שהוסכם בהסכם המקורי של 2% + מע"מ; לחלופין את העמלה המופחתת בשיעור 1% בצרוף מע"מ; ולחלופי חילופין עמלה בשיעור 1% כולל מע"מ. זאת בתוספת הפסד עמלת התיווך שהתובעת זכאית הייתה לקבל מרוכשי הדירות בשיעור 2% + מע"מ ממחיר הרכישה.

תשובת הנתבעים הוגשה ביום 1.11.21, באיחור של יום לאחר המועד שנקצב.

רק במקרים בהם התביעה על פניה אינה מגלה, ולו צל של עילה, וברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו, ייעשה שימוש באמצעי חמור זה (ראו; רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קבוץ אושה (פורסם בנבו, (29.12.201); ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983)).

עם זאת כאשר כבר בשלב המוקדם של ההליך מתברר, שגם אם התובע יצליח להוכיח את כל עובדות כתב התביעה, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש - אזי אין טעם ואין תועלת בהטרדת הצד שכנגד בשמיעת ראיות ובקיום דיונים ממושכים, כאשר התוצאה ממילא חייבת להיות דחיית התביעה והתביעה תסולק על הסף (ראו; ע"א 796/80 אוחנה נ' אברהם, פ"ד לז (4)337 (1983); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 4.6.2007)).

זאת מבלי שיהא בכך משום חווי דיעה בנוגע לסכויי התביעה בגין רכיבים אלה ובכלל זה לתביעת החזר ההוצאות לאור הסכם הפשרה ועמדת מנהל התובעת בדוא"ל מיום 2.11.20 סעיף 5.

...

התובעת מבקשת למחוק את התשובה מטעמים אלה, ואני נעתרת לבקשתה.

נקודת המוצא היא כתב התביעה והעובדות הנטענות בו. בחינת כתב התביעה, לאחר בחינת טענות הצדדים ובזהירות המתבקשת, מביאה אותי למסקנה כי לא ניתן למחוק על הסף את התביעה נגד נתבע 2, אולם יש לסלק באיבה את התביעה לקבלת פיצוי בגין עמלות ממכירת הדירות שטרם נמכרו כמבוקש בסעיפים 54.1-54.5 לכתב התביעה.

מכל האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שהתביעה לתשלום נזקי התובעת בגין עמלות יחידות הפרויקט שטרם נמכרו (סעיפים 54.1- 54.5 לכתב התביעה) תסולק על הסף.

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה של הנתבעת על הנכס, העומדת על סכום קצוב של 74,454.70 נכון ליום 20/1/17, אשר לא נפרע, כך לטענתה.

כן, תוקן כתב התביעה כך שהתביעה היא אך כנגד הנתבעת עביר עאסי (ללא בעלה) ונקבעו הוצאות בסך 2,000 ₪ בכפוף לתוצאות ההליך.

לטענתה, בתיק בית המשפט אשר היתנהל בנהריה, נקבע בהסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין כי הסכומים אשר צריכה התובעת לשלם, יקוזזו מתביעת הפיצויים שהוגשה בשנת 2001, אך מאחר שזו הותלתה משעזבה הגב' עביר עאסי את הארץ, הרי שלא שולם החוב.

יאמר כבר כעת כי לאור הראיות אותן סקרתי עד כה, היה על התובעת לקזז סכום של 20,000 בלבד מעודכן ליום מתן פסק הדין בתביעה המחודשת לפיצויים בגין ניזקי גוף (קרי, 20/7/15) מהסכומים אשר חויבה לשלם לנתבעת (פיצוי בסך 50,000 ₪ ובתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪ נוספים).

התובעת רשאית לקזז מסכום התביעה בגין ניזקי גוף סך של 20,000 ₪ בלבד מעודכן ליום מתן פסק הדין בע"א 6079-05-15 עאסי נ' מועצה מקומית פסוטה, קרי מיום 20/7/15, ועליה לשלם לידי הנתבעת את יתרת הכספים אשר נפסקו לזכות התובעת (קרי 30,000 ₪ ובנוסף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,500) בתוספת הפרישי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין בע"א 6079-05-15 עאסי נ' מועצה מקומית פסוטה (20/7/15) ועד ליום התשלום בפועל.

...

כלל המקובץ, מוביל למסקנה כי בשים לב להליכים המשפטיים בין התובעת לנתבעת אותם סקרתי לעיל בפירוט, רשאית התובעת לקזז מתוך חובה הפסוק לנתבעת, סך של 20,000 ₪ בהתאם לפסק הדין המעמיד על סכום זה את חובה של הנתבעת לתובעת, חוב אשר טרם נפרע.

סוף דבר, התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 2500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 8500 ₪.