ביום 8.4.2019 הוגשה תביעה כספית ע"ס 366,852 ₪ ע"י התובעת שלפניי נגד הנתבעים שלפניי, לתשלום דמי שכירות מלאים בגין שלושה חודשי דמי שכירות (חודשים נובמבר 2018 עד ינואר 2019), לתשלום הפרישי הצמדה של דמי שכירות חלקיים ששולמו בעבר (משנת 2010 ועד שנת 2018) ולתשלום פיצוי מוסכם בגין אי-פינוי נטען של המושכר במשך שלושה חודשים (עד יום הגשת התביעה).
כאמור לעיל וככתוב במפורש בפסה"ד, ביהמ"ש שנתן את פסה"ד העמיד להכרעה בסעיף 11 לפסה"ד גם את השאלה "מהו המועד המדויק שבו פינו הנתבעים את הנכס לאחר סיום יחסי השכירות ביניהם ביום 31.12.2018", והשיב על שאלה זו בסעיפים 14-13 לפסה"ד, במילים המסכמות הבאות: "...אני קובע את מועד הפינוי של הנכס כיום 28.2.2019...". ההכרעה בשאלה האם המושכר פונה ע"י הנתבעים ומתי הייתה הכרחית וחיונית לפסה"ד שם, גם מאחר שהתובעת תבעה שם פיצוי מוסכם לתקופה שעד יום 31.3.2019.
...
בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. פסה"ד העמיד להכרעה בסעיף 11 שבו גם את השאלה "מהו המועד המדויק שבו פינו הנתבעים את הנכס לאחר סיום יחסי השכירות ביניהם ביום 31.12.2018", והשיב על שאלה זו בסעיפים 14-13 לפסה"ד, במילים המסכמות הבאות: "...אני קובע את מועד הפינוי של הנכס כיום 28.2.2019...".
יצוין כי הנתבעים שלפניי הגישו ביום 14.2.2023 ערעור על פסה"ד הנ"ל מיום 11.1.2023 בתיק ע"ר (מחוזי ת"א) 31761-02-23, וקבוע באותו ערעור דיון ביום 7.12.2023.
כאמור לעיל וככתוב במפורש בפסה"ד, ביהמ"ש שנתן את פסה"ד העמיד להכרעה בסעיף 11 לפסה"ד גם את השאלה "מהו המועד המדויק שבו פינו הנתבעים את הנכס לאחר סיום יחסי השכירות ביניהם ביום 31.12.2018", והשיב על שאלה זו בסעיפים 14-13 לפסה"ד, במילים המסכמות הבאות: "...אני קובע את מועד הפינוי של הנכס כיום 28.2.2019...". ההכרעה בשאלה האם המושכר פונה ע"י הנתבעים ומתי הייתה הכרחית וחיונית לפסה"ד שם, גם מאחר שהתובעת תבעה שם פיצוי מוסכם לתקופה שעד יום 31.3.2019.
אין בידי לקבל את טיעון התובעת, לפיו, כל הקביעה הנ"ל של עצם ומועד הפינוי נעשתה כולה מטעמי נוחות בלתי מחייבים ולפיו אין לראות בה קביעת פוזיטיבית מחייבת ותקפה בין הצדדים גם בהליך שבנדון, וזאת מהטעמים שציינתי מעלה.
התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך 20,000 ₪.