בהיעדר חוק עזר שעומד במתוה שנקבע בבג"צ חולון, הערייה אינה רשאית בשלב זה להשית את חובת פינוי האשפה על העותרת ובטרם קביעת קריטריונים לאבחנה בין "אשפה רגילה" ל"אשפה חריגה" אין היא מוסמכת לגבות אגרה בגין פינוי האשפה מנכסה של העותרת.
חזקה כי הנתבעת, כרשות מקומית, יודעת ומכירה הלכה זו היטב, ואף על פי כן פעלה בנגוד לה.
התובעת טוענת גם לעילה של "פגיעה בעקרונות יסוד של המשפט המינהלי ובכלל זה; תום לב, הגינות, יושר, צדק טבעי, סבירות, מניעת קפוח והיעדר אפליה". התובעת לא הרחיבה בדבר הבסיס המשפטי לעילה זו, וספק אם ניתן לתבוע בגין עילה זו פיצוי כספי שנגזר מעוולה מנהלית.
הרשות שגבתה בחוסר סמכות כמו שלחה ידה לכיסו של התושב ונטלה מכספו, ולולא דמסתפינא הייתי אומר שקרובים הדברים לנטילה בכוח, שהרי בידי הרשות כוח השילטון לאכוף, ולא רבים מן התושבים מפשפשים בקרבי הסמכות.
כפי שקבע בית המשפט העליון בעיניין רשות העתיקות (עמ' 591):
"דעתנו היא כי אין לפסול מכול וכול את עילת ההגנה של 'פגיעה קשה בתקציב הרשות'. ואולם, כשם שאין אנו פוסלים עילת הגנה זו מכול וכול כן לא נכיר בה כפשוטה, לכל אורכה ורוחבה. נֹאמר איפוא כי טענה סתמית של 'פגיעה קשה בתקציב הרשות' – באשר היא – לא תוכר כעילת הגנה לגיטימית. מושג 'טובת הציבור' על דרך הסתם לא נכיר בו כעילת הגנה ראויה במשפט אזרחי. שומה עליה על הרשות לטרוח ולשכנע את בית המשפט בעובדות ובמספרים, כי הענות לתביעת ההשבה – תביעה שאם יכיר בה בית המשפט קרוב להניח כי תהיה חלוץ ההולך לפני מחנה תביעות רבות וקשות – עלולה לפגוע ברשות כדי כך שיִקשה עליה באורח מהותי לבצע כהלכה אותם משימות ותפקידים שלמענם כוננה מעיקרה".
בית המשפט העליון חזר ואישר הלכה זו בעיניין עריית ירושלים (פסק דינו של כב' הנשיא גרוניס).
עם זאת, ברור לכל הדיעות כי לתובעת אשפה יומית שיש לפנותה על בסיס יומי או שבועי, ומשלא נעשה כן על יד הערייה, מאן דהוא נאלץ לשאת בנטל הפינוי, בעיניינו, התובעת באמצעות צד שלישי.
...
הסעד השני לו עתרה התובעת, בו ביקשה לקבל צו לפיו היא זכאית לשיפוי עבור התשלום בגין פינוי עצמי של האשפה, נדחה מחוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי לדון בן. על רקע האמור, מוגשת התביעה שבכותרת לבית משפט זה.
טענות הצדדים:
התובעת טוענת כי הנתבעת מתנערת מחובה על פי חוק העזר שהיא בעצמה התקינה, לפינוי האשפה בשטח הסופרמרקט.
אני מאשר וסומך על האנשים שלי.
התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כאשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראייה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ראו: י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהודרת 2003, עמ' 1649 והפסיקה הנזכרת שם).
תוצאה
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
שיפוי בגין הוצאות פינוי אשפה בסך 1,067,516 ש"ח;
הוצאות משפט בסך 3,000 ₪;
שיפוי בגין אגרת בית המשפט שהתובעת שלמה, משוערך להיום;
שכר טרחת עורך דין בסך 249,799 ₪ בלבד.
