תביעה כספית למתן חשבונות והמחאות לביצוע

עניין לנו בתביעה כספית שראשיתה בהתנגדות לבצוע שיק לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מכר דירה במסגרתה רכש הנתבע דירה בעיר קריית אתא (להלן: "הדירה").

השיק מושא ההליך ניתן כשיק בטחון ולא על חשבון דמי התיווך.

נימוקי יפורטו בתמצית בשים לב לכך שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר (ראו תקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018): האם ניתנה תמורה? התובע מבסס תביעתו על עילה שטרית, ועותר לחייב את הנתבע לשלם לו את דמי התיווך בהסתמך על השיק, מושא הליך.

...

סיכום אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע סך של 5,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

כן אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל, מושא ההליך, וביטול כל ההגבלות שהוטלו על הנתבע בגינו.

כפי שפסק ביהמ"ש המחוזי בת"א בת"א 42141/03 הבנק הבנלאומי הראשון נ' א.ר.י. פלדמר חב' לעבודות עפר (30.6.05): "מדובר בתופעה נפסדת, הפוגמת בחיי המסחר התקינים. שיקים מוחלפים בין שני צדדים, ומופקדים לביטחון בחשבונה של חברה, כאשר מטרת ההפקדה היא לזרות חול בעיני מקבלי השיקים - בנקים ואחרים - ולהציג בפניהם מצג שוא, כי בין הצדדים מיתנהלת מערכת יחסים עסקית אמיתית. ברבות הימים, כאשר מחזיק השיק דורש לגבות את תמורתו הכספית, רק אז נחשפת מהותה האמיתית של ה"עסקה" ונטענת טענת כישלון תמורה, המתמצית בכך שלא ניתן שיק נגדי בעד לשיק נושא התביעה.

הנתבע העיד, כי השיקים אכן ניתנו בחתימת הנתבעת ומחשבונה, אולם עסקי החלפת השיקים בוצעו בין התובע לבין הנתבע, ללא מעורבות של ממש מצד הנתבעת.

...

יוצא, אפוא, כי לזכות התובע עומד ההפרש, בסך 48,498 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, וזאת ביחס לסכום השיקים שהגיש התובע, בניכוי סכום השיקים שהגישו הנתבעים.

שאר התביעה, על כל חלקיה, נדחית.

בהתאם לסעיף 11 לכתב הערבות, נתנה חב' ליטו גרופ לנתבע הרשאה לחייב את חשבונה לכסוי החוב בחשבון חב' טרמוביל, כמצוטט להלן: "הערבים נותנים בזה לבנק לבנק הרשאה לחייב כל חשבון שלהם (או של מי מיחידיהם – במקרה של ערבות עליה לא חל פרק ב' לחוק הערבות תשכ"ז-1967 בכל סכום שהערבים יהיו חייבים בו על פי תנאי כתב זה, זאת בין שהחשבון כאמור יהיה קרדיטורי, בין שיהיה דביטורי ובין שיעשה דביטורי כתוצאה מחיוב החשבון, ברם מובהר ומוצהר במפורש כי חיוב חשבון כיתרה דביטורית אף במסגרת קו אשראי מאושר, לא יראה ולא יחשב כפירעון כל עוד לבנק החיוב הנערב במלואו". כמו כן, בס"ק 14(א) לכתב הערבות, תחת כותרת "זכויות נוספות של הבנק", נקבע כדלקמן: "לבנק זכויות שיעבוד, חזקה, עיכבון, קזוז ומימוש על כל סכומים, נכסים זכויות וכל כיו"ב לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור ניירות ערך, מטבעות, זהב, יהלומים, שטרי כסף, דוקומנטים על טובין, פוליסות בטוח, שטרות, המחאות חיובים, פיקדונות, בטוחות ותמורתן שנמצאים ו/או שיימצאו בבנק בכל עת לזכות הערבים או בעבורם, לרבות אלה שנמסרו לגבייה, לביטחון, למשמרת, או לכל מטרה אחרת, בין אם הגיע מועד פירעונם ובין אם לאו והערבים מוותרים בזה על כל טענה בשל כל אלה ובשל כל – נזק ו/או הפסד ו/או הוצאה שייגרמו להם (אם ייגרמו) עקב שימוש כל שהוא שיעשה הבנק בכל זאת כאמור ועקב ממושם של סכומים ונכסים אלה". אין חולק איפוא כי זכות הקזוז של הכספים שהצטברו בחשבון חב' ליטו גרופ והעברתם לכסוי החוב בחשבון חב' טרמוביל, מעוגנת בכתב הערבות, והרי בהתאם להלכה הפסוקה כמצוטט לעיל, זכות זו גוברת ועדיפה על צו העיקול שהוטל על ידי התובעת.

חשוב מכך, אין חולק כי בחודש פברואר 2020, כ-4 חודשים לפני ביצוע הקזוז והעברת הכספים מחשבון חב' ליטו גרופ לחשבון חב' טרמוביל, הנתבעת הגישה את התביעה המקבילה נגד שתיהן.

...

דא עקא, הבחנה זו אינה ממין העניין, שכן היא אינה רלוונטית להוראת ס''ק 53(א) לחוק החוזים הכללי, להוראות כתב הערבות או לנימוקים המפורטים בפסק דין הסתדרות הרבנים ו-אלבס , לפיהם הגיע בית המשפט למסקנה אליה הגיע.

אני דוחה אפוא את טענת התובעת בנדון.

התובעת תשלם לנתבעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות משפט בסך של 12,000 (כולל מע''מ) וזאת עד ליום 09.02.2023, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפני תביעה כספית של התובעת למתן חשבונות, אשר הועמדה על מיליון ₪ ומנגד, המחאות שהגישה הנתבעת לבצוע בסך 612,030 ₪ ובסך של 550,000 ₪ וכן יתרת חוב נוספת של 76,674 ₪ ובסה"כ חוב של התובעת לנתבעת בסך של 1,238,704 ₪.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה של התובעת בת.א. 10722-12-18 נדחית.

נוכח התוצאה ובהתחשב בשווי סכומי התביעה, כמו גם בהיקף ההליכים ומשכם, התובעת תשלם לנתבעת את סכומי אגרות בית משפט בהן חויבה הנתבעת וכן את חלקה של הנתבעת בשכר טרחת המומחית וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 100,000 ₪.

בהתאם לכך, אם לא תשלם התובעת לנתבעת עד יום 16.5.23, את מלוא סכומי החוב המעודכנים בשני תיקי ההוצל"פ, את הסכום הנוסף של 76,674 ₪, כשביחס לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.4.18 ועד התשלום בפועל ואת הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שפסקתי לעיל, תהא רשאית הנתבעת להמשיך בפעולות בתיקי ההוצל"פ לגביית מלוא סכומי החוב שם, כאשר למי מתיקי ההוצל"פ הנ"ל לפי החלטת הנתבעת, יצטרפו הוצאות המשפט ושכר הטרחה שפסקתי לעיל וכאשר ביחס לסכום החוב החוזי של 76,674 ₪, תהא רשאית התובעת לפתוח תיק הוצל"פ נפרד לגבייתו.

מבוא: לפני תביעה כספית, בעילה שיטרית.

מנגד, טוענת הנתבעת כי בדין ביטלה את השיק, זאת לאור קיומו של כשלון תמורה חלקי ביחס לעסקה כולה, וכשלון תמורה מלא ביחס לשטר מושא התביעה; לטענת הנתבעת התובעת כשלה בכך שלא סיימה את העבודות עד למועד המוסכם וגם תקופה ארוכה (בת מס' חודשים)לאחריו.

לעניין זה ראו דברי בית המשפט ב - ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נגד ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל באמצעות הנאמן גד נשיץ, פ"ד לז (2) 355: "הכלל הוא, שכשלון תמורה חלקי אינו מהוה הגנה לחייב בפני תביעה לפרעון שטר (ראה ע"א 277/53 וספרו של ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 6, תשמ"ג). יש לכך יוצא מן הכלל, והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן; לשון אחר: כאשר כשלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב (ראה ספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן בעמ' 278, ופסק הדין הנ"ל בע"א 788/77, בעמ' 139)". (לעניין זה ראו גם פסק הדין ב - רע"א 6250/98‏   Nordland Papier AG‏ נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ''ד נג(2) 274;   ע"א  638/70  איחוד בתי-ספר טכניקום - מדרשה טכנית, גימנסיה עיונית, נ' מיכאל אדלר, פ''ד כה(2) 679).

ויחד עם כל זאת, הצדדים לא הסכימו ביניהם על "תג מחיר" בגין הפרת לוחות הזמנים והנתבעת לא הוכיחה נזק קצוב שניגרם לה כתוצאה מהפרה זו. ודוק; הדברים יפים גם לעניין טענת הנתבעת לכישלון תמורה מלא ביחס לשטר שהוגש לבצוע – טענה זו אינה נתמכת בדבר, שהרי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח ש"שוויה" של ההפרה בגין האיחור הוא דוקא 103,000 ₪, ולא כל סכום אחר; מדוע לא 20,000? או 50,000? או 80,000? לשאלות אלו לא ניתן מענה, לא בראיות ולא במשפט, ולכן דינה של טענת הנתבעת שתדחה.

...

ויובהר, כי על אף שעפ"י הוראות ההסכם בין הצדדים, עלויות השכרת המנופים חלות על הנתבעת, הרי שמקובלת עליי טענת הנתבעת כי לא הייתה צריכה להמשיך ולשאת בעלויות אלו למשך חודשיים נוספים, לולא מחדלי התובעת והעיכובים בהשלמת העבודות.

לפיכך, אני קובעת, כי הנתבעת רשאית לקזז מתוך סכום השטר שהוגש לביצוע, סך של 26,442 ₪.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, את סכום השטר, בניכוי סך של 26,442 ₪.