תביעה כספית להשבת סכומים ביתר ופיצויים לדוגמה

אקדמת מילין בראש ובראשונה יצוין כי אי נוחות גדולה מתעוררת לנוכח ניהול הליכים משפטיים, אשר כל תכליתם קבלת פיצויים לדוגמא בהקף המאקסימאלי הקבוע בחוק, כאשר ברי כי בשלב שבו הוגשו התביעות, התובע כבר זוכה בגין הכספים שטען כי נגבו ממנו ביתר, וככל שנותרה יתרה לזיכוי, הרי היא בהקף של שקלים בודדים, סכום זניח שהתובע כלל אינו דורש תשלומו ושלא קיימת הצדקה לנקוט בגינו הליך משפטי.

לגופו של עניין סעיף 31א(א) על כל סעיפי המשנה שלו, מקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצויים לדוגמא בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪ במקרים שבהם לקוח ביקש השבה של כספים שנגבו ממנו והעוסק לא השיבם לו. סעיף 31א(א)(2ב1) עוסק בצרכן שטען כי עוסק גבה ממנו סכום עודף והעוסק לא השיב לו את סכום ההחזר המגיע לו לפי הוראת סעיף 13ד1, הקובע את מועדי הבדיקה וההחזר.

...

סוף דבר בטרם אסיים – התובע עתר לביטול החיוב בהוצאות שהוטל עליו בשל אי התייצבותו לדיון, וזאת משום שלטענתו סיבת ההיעדרות הייתה מוצדקת.

סיכומו של דבר, לאחר שהגעתי למסקנה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח הפרת הוראות סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התביעות המאוחדות נדחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין דחיית שתי התביעות יחד, בסך של 5,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

לפני תביעה כספית ע"ס 36,400 ₪ לפצוי התובע בגין חיובים ביתר שחויב במסגרת התקשרותו עם הנתבעת, הוט מערכות תיקשורת בע"מ (להלן: "הוט" או "הנתבעת").

הרלוואנטי לעניינו הוא סעיף 31א(א)(2ב1) העוסק בגבייה ביתר: טען צרכן כי עוסק גבה ממנו סכום עודף – והעוסק לא השיב לצרכן את סכום ההחזר המגיע לו לפי הוראת סעיף 13ד1; בהתאם לסעיף 31א(א)(ה) לחוק הגנת הצרכן, בקביעת סכום הפצוי לדוגמא על בית המשפט להיתחשב, בין היתר בשיקולים הבאים: אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עדוד הצרכן למימוש זכויותיו; חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; ההקף הכספי של עסקי העוסק; גובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה ככל שקבוע קנס כאמור (ראו גם בת"ק (קריות) 14732-01-15‏ יונתן כהן נ' הוט מערכות תיקשורת בע"מ והוט טלקום שותפות מוגבלת (4.8.2015)).

...

למחרת, פנה התובע לנציגה וביקש לקבל את החבילה במחיר מוזל, וסוכם כי התובע ישלם מחיר כולל של 39 ₪ לשלושה חודשים, יתר תנאי החבילה עומדים בעינם, ובכללם התקנת התשתית והנתב ללא גבייה נוספת (להלן: "החבילה השנייה").

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,500 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את סכום האגרה ששולמה על ידו וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

התובע טוען להטעיה שעה שההסכם שנימסר לו לא שיקף את ההסכמות, ושעה שנמסרו לו לטענתו פרטים לא נכונים על ידי הנתבעת באמצעות נציגיה שהביאו בסופו של יום לחיוביו ביתר ולהגשתה של תביעה זו. לטענת התובע תביעתו אינה להשבת הסכומים שנגבו ממנו שלא כדין, אלא לפצוי בגין היתנהלות בלתי תקינה של הנתבעת כלפיו אשר הפרה את התחייבויותיה בהתאם לחוק והתעלמה מפניותיו בכתב ובעל פה תוך שהיא ממשיכה ומחייבת את התובע בתשלומי יתר עד למועד הגשת התביעה.

לטענת התובע יש לחייב את הנתבעת בפצוי לדוגמה מכוח סעיף 31א לחוק הקובע כך: "(א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים:

הנתבעת אשר השיבה לתובע כי המדובר בשגגה וכי לא תשיב את הכספים שגבתה ממנו ולא לקחה אחריות על השגגה אינה יכולה להיבנות בפעולותיו של התובע שהביאו בסופו של יום להפסקת חיוביו ביתר.

...

בהקשר זה אוסיף כי אין כל ממש בטענות הנתבעת לתביעה מופרזת במשמעות הפסיקה (ראו למשל ת"א 175482-09 הבה אלבז נ' יחיעם בן יהודה (30.10.2011) [פורסם במאגרים משפטיים]), וטענות הנתבעת בעניין זה נדחות מכל הטעמים שלעיל.

סוף דבר בנסיבות המפורטות אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל במלואה.

אני קובעת כי פיצוי זה כולל גם את ההוצאות שנגרמו לתובע בקשר עם ניהולה של התביעה, לרבות תשלום אגרה.

תביעת התובעת, אם כן, היא להשבת אותם סכומים אשר שולמו ביתר, מעבר לתמורה החוזית המוסכמת, וכן לפצותה בגין עלות התיקונים לליקויים שהתגלו בעבודת הנתבע, ושכר טירחת המומחה מטעמה, נוסף לנזק הלא ממוני של כאב וסבל, עגמת נפש, שנגרמו לה בשל היתנהלותו של הנתבע.

כך, לצורך הדוגמה, מציין הנתבע תקוני צבע נקודתיים שבוצעו לבקשת התובעת, וכן תלונה שהתובעת העלתה באשר לסיפון , ובמענה לפנייתה, נשלח האינסטלטור של הנתבע, אשר החליף שני סיפונים הן במטבח והן במקלחת.

לטענת הנתבע, התובעת הגיעה למסקנה כי מדובר בשפוץ בהקף כספי שאין באפשרותה לעמוד בו, וכי היא חיפשה באופן ציני, ובחוסר תום לב, כדי להתעשר על חשבונו הוא, ולהחזיר לעצמה את הוצאות השפוץ.

...

לטענת הנתבע, התובעת הגיעה למסקנה כי מדובר בשיפוץ בהיקף כספי שאין באפשרותה לעמוד בו, וכי היא חיפשה באופן ציני, ובחוסר תום לב, כדי להתעשר על חשבונו הוא, ולהחזיר לעצמה את הוצאות השיפוץ.

לאחר שעיינתי, כאמור, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת חוות הדעת, בנסיבות, אני מקבלת את התביעה כך שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 7,605 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 24/8/2021 ועד התשלום המלא בפועל.

ברקע ההליך תביעה כספית, אשר הוגשה כנגד בוקינג.קום הזמנות למלונות אונליין בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת").

במסגרת התביעה עתר התובע-המשיב להשבת סכום אשר לשיטתו שולם ביתר, בעת ביצוע הזמנת חופשה און-ליין, באתר האנטרנט של הנתבעת, כמו גם לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש.

מטיעוני המבקשת עצמה, כמו גם מפסקי הדין אשר צורפו על ידה עלה כי היא וחברת בוקינג העולמית אינם תאגידים הזרים זה לזה (ראה לדוגמא סעיף 3 לבקשת רשות העירעור, ע' 2 ש' 2-3 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא).

...

בפסקי הדין הנזכרים בפסק דינו של בית המשפט קמא, רע"א 3690/20 Booking.com B.V. נ' שלוש (26.10.2021) ו-ע"ר 59443-03-19 בן זאב נ'Booking.com B.V (23.7.2019), אין כדי ללמד על היותה של המבקשת בעלים של האתר או מפעילה שלו, ודומה כי במסגרת הליכים אלו נדונה בעיקר שאלת היות המבקשת מורשית לקבלת כתבי בי דין עבור בוקינג העולמית (כאשר לעניין זה קובעת הפסיקה כי חרף האופי העקרוני שעשוי להילוות להכרעה בשאלה זו, מדובר בסופו של דבר, במחלוקת עובדתית, אשר צריכה להיבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הפרטניות – ר' רע"א 3690/20 לעיל).

בהינתן אותו חסר ראייתי, והגם המסקנה בדבר הכשל באתר עצמו, אין מנוס ממתן רשות הערעור כמו גם קבלת בקשת רשות הערעור, תוך ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ודחיית התביעה כנגד המבקשת.

הגם כי עמימות מכוונת זו, כשלעצמה, אין בה כדי לשנות את נטלי הראייה, ועל המשיב מוטל היה הנטל הבסיסי להוכיח כי אכן, כטענתו, המבקשת הינה בעלת האתר או הפעילה שלו, והוא לא הרים נטל זה, היה בנקוב כי להביא למסקנה, הגם קבלתה של בקשת רשות הערעור לגופה, כי אין מקום לחייב את המשיב בהוצאותיו של הליך זה. עוד אבהיר כי אין בפסק דיני זה כדי לייצר מעשה בית דין במערך יחסיו של המשיב מול כל צד שלישי.