העובדות הנדרשות להכרעה:
בתאריך 5.6.17 הוגשה בקשה בדרך של המרצת פתיחה (להלן: "המרצת פתיחה") ובמסגרתה עתרה המשיבה – חברת הראל (להלן: "חברת הראל") למתן צו עשה המורה כי עומדת לה זכות קזוז או עכבון ו/או שיעבוד בגין חוב הלוואה אשר קיבל המבקש ממנה בתאריך 7.1.04 ואשר ניתנה תמורת שיעבוד כספים שנצברו בפוליסת הביטוח/קרן פנסיה/קופת גמל של המבקש אצל המשיבה.
ומן הכלל אל הפרט:
תחילה אדון בשאלה האם פסק הדין של בית המשפט בקריות מהוה מעשה בית דין והשתק עילה אשר מונע את הגשת התביעה החדשה ? בבחינת שני כתבי הטענות אשר הגישה חברת הראל בשני ההליכים מלמדת כי שניהם מבוססים על ההלוואה שניתנה בשנת 2004, ושניהם נסמכים על "בקשה והסכם לקבלת הלוואה בשיעבוד פוליסת ביטוח חיים פרטית/מנהלים" שצורפה לשני כתבי הטענות כנספח והיוותה חלק בלתי נפרד מהם.
בהליך הראשון, שעילתו היתה הסכם ההלוואה, הסעד המבוקש היה כספי, ואילו בהליך שלפניי, שעילתו הוא השיעבוד, הסעד המבוקש הוא צו עשה אשר יאפשר לחברת הראל לקבל לידיה דרך קבע, בדרך של קזוז ו/או עכבון ו/או שיעבוד, כספים ששייכים לנתבע, שחברת הראל מחזיקה בהם, וזאת לאחר שהנתבע לא החזיר לחברת הראל הלוואה שהוא נטל ממנה, לכאורה, בשנת 2004.
...
טענות הצדדים:
המבקש טען כי הסוגיות המועלות במסגרת ההליך דנן, נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין בתביעה הראשונה אשר דחה את תביעת המשיבה ובהתאם דין התביעה להידחות על הסף מחמת השתק עילה.
על סמך הממצאים עליהם הרחבתי לעיל, אני מקבלת את עמדת המשיבה וקובעת כי התביעה בעניין השעבוד במקרה דנן אינה מתיישנת והיא נופלת בגדר הוראות סעיף 20 לחוק ההתיישנות.
משנאמרו הדברים לעיל הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחית.
עוד, ולאחר שבחנתי את טיעוני המבקש איני רואה מקום, בשלב זה, להורות על העברת הדיון בתיק לפסים של תביעה אזרחית בהתחשב במהות הסעד המבוקש והשאלות העובדתיות והמשפטיות העולות מגוף המרצת הפתיחה עליהם הרחבתי לעיל.
