תביעה כספית להחזר כספים עבור מקלחונים פגומים

השוכרת דרשה החזר כספי עבור חודשים בהם לא תשהה בדירה עקב פינוי מוקדם וכן דרשה כי יחזיר לה את שיק הפקדון על סך 10,000 ₪ שהפקידה בתחילת תקופת השכירות אך המשכיר סרב בתוקף להחזירו.

לטענתו, לפנים משורת הדין, תיקן והחליף את כל תקעי החשמל בבית וכן התקין מקלחון, החליף דלתות וכן סגר את המרפסת המערבית בתריסים לבקשת השוכרת בשל חדירת מי גשמים.

ברע"א 1900/10 חסון נ' בן חנן (4.7.2010) לא מצא בית המשפט העליון להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה "משלא בחרה השוכרת בבטול החוזה או באכיפתו עמדו לה סעדים נוספים המנויים בסעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, כגון הפחתת דמי השכירות ביחס לעלות התיקון", תוך שהוסיף "מחד גיסא שהתה השוכרת בנכס בלא ששילמה דמי שכירות, ויתכן – והדברים נאמרים בלא לטעת מסמרות – שניתן היה להגיע לחישוב כספי שונה במידה מסוימת". ללמדך, כי בה בעת שלשוכר עומדת התרופה שבסעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, יש לקחת בחשבון, לחובתו, את ערכם הכספי של מגורים בנכס חרף הפגם שבו.

הינה כי כן, המכתב נשלח אל המשכיר בחודש אפריל 2018 ובתביעה דרשה השוכרת לקזז את התשלום עבור החודשיים האחרונים לחוזה, היינו הגם שהיא פיסית נשארה לבסוף עד סוף החוזה, ביקשה להפחית חודשיים בשל הליקויים ופגם בהנאה מהנכס בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק השכירות, לפיו היא רשאית "להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם או את אי-ההתאמה, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם או את אי-ההתאמה לעומת שוויה לפי החוזה". לטענתה, הואיל ולא רצתה לעשות דין לעצמה, ביקשה מהמשכיר לעזוב בטרם הסתיים החוזה, אך חרף הודעתה נותרה בדירה והמשיכה לשלם את התשלומים ועתרה לבית המשפט כחודשיים לפני תום השכירות, בעודה מתגוררת במושכר, מחשש מפני הפרת חוזה.

...

גם חוות הדעת שצורפה מטעמו של המשכיר אינה יכולה לאשש או להכחיש כי מדובר בדלתות חדשות אותן רכש המשכיר וכי מדובר באותן דלתות וכי אלו נצבעו בתקופת השכירות או אז ניתן לבחון לפחות ראיות נסיבתיות שיכולות להוביל למסקנה האם השוכרת היא זו שצבעה אותן, מול הכחשתה הגורפת.

משכך, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר.

לפני תביעה כספית על סך 3,938 ₪ לפצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו עקב היתנהלותה של הנתבעת ובנוסף על סך של 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע ולמשפחתו.

בחודש דצמבר 2014 התגלה בדירת שכנת התובע אשר ממוקמת מתחתיו, נזילה בקיר המקלחון ובעקבות נזילה זו, פנה התובע ביום 21.12.14 אל הנתבעת וקיבל ממנה שירותים.

הנזילה נמשכה כארבעה חודשים ולכן התובע הזמין מומחה לאינסטלציה שמצא צנור אחד בבית התובע תקין וחיבור צנור נוסף המוביל שפכים ממכונת הכביסה לקו ראשי לא תקין ועם חשש לשורש.

עבור נזקים אלו הגיש התובע תביעתו זו. טענות הנתבעת בכתב הגנתה, טענה הנבעת כי דין התביעה כנגדה להדחות מחמת העדר יריבות בינה לבין התובע מאחר והנתבעת קשורה בחוזה עם חברת הביטוח שביטחה את התובע ולא עם התובע עצמו.

בהתאם לתנאי הפוליסה, התובע לא זכאי לקבלת החזר כספי מחברת שחר בגין תיקון נזק על ידי שרברב פרטי.

...

עבור נזקים אלו הגיש התובע תביעתו זו. טענות הנתבעת בכתב הגנתה, טענה הנבעת כי דין התביעה כנגדה להידחות מחמת היעדר יריבות בינה לבין התובע מאחר והנתבעת קשורה בחוזה עם חברת הביטוח שביטחה את התובע ולא עם התובע עצמו.

התובע טען כי בסופו של דבר לא התגלו שורשים מקום הרלבנטי אולם לא הובאה בפניי הוכחה לעניין זה. בנוסף לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הטיפול שנדרש בעניין זה אינו מכוסה בפוליסה ועל כן בכל מקרה היה על התובע לשלם חלק כלשהו באופן פרטי בין אם לאינסטלטור של הנתבעת ובין אם לאינסטלטור פרטי.

כאמור התובע לא הוכיח ולא הבהיר כיצד הגיע לסכום של 5,000 ש"ח, אולם נוכח האמור אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין הטרדה ואבדן ימי העבודה בסך של 500 ש"ח. מאחר והיה על התובע לשאת בכל מקרה בעלות השתתפות עצמית בגין החלק של התיקון המכוסה בפוליסה אין מקום להורות על החזר ההשתתפות העצמית.

סיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל והוצאות משפט בסך 300 ש"ח. ערעור ברשות על פסק הדין בתוך 15 ימים מקבלתו.

סך התביעה כולל רשימת דרישות כספיות לפצוי ולהחזר ובהן עלויות תיקון ליקויי בנייה בסך של 307,151 ₪, החזר הוצאות ששולמו לחינם בסך של 10,000 ₪, פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 190,811 ₪, עלויות איחסון והובלה בסך של 17,061 ₪, דיור חלופי בתקופת השפוץ בסך של 25,000 ₪, עגמת נפש בסך של 30,000 ₪ והוצאות מומחים בסך של 15,000 ₪.

עה/1 אישר שהתובעת העלתה טענה לליקוי בשיפוע במקלחון ושהתקיימו שתי פגישות טעונות בנושא, בנוכחות המפקחים מטעם הדיירים יוני אפרתי וחיים הוניגמן, אשר מצאו שהשיפועים תקינים והנחו לא לבצע תיקון (עמ' 20, ש' 33 - עמ' 21, ש' 3).

כך ב- ע"א 155/08 (מחוזי - חיפה) עדירן פיורה נ' עד הואזה בע"מ (כב' השופט יצחק עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי; פורסם במאגרים - 21/1/09): "איני סבור כי אי עמידה בנטל ההודעה או בנטל של מתן היזדמנות לתקן, שוללת באופן גורף את התרופות העומדות למזמין. על דרך ההקש אפנה לפסיקה הנרחבת שעניינה אי התאמות בדירה (ליקויי בניה) עפ"י חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973. אחת הסוגיות שנדונות תדיר בהקשר זה, היא זכות הקבלן לביצוע תיקונים ... באותם מקרים בהם בתי המשפט הגיעו למסקנה כי רוכש הדירה הפר את הנטל המוטל עליו לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים, התוצאה היתה הפחתה של סכום הפצוי, ובמקום פיצוי לפי מחיר של קבלן מזדמן, נפסק פיצוי נמוך יותר, על פי עלות התיקון לקבלן ... דהיינו, בתי המשפט לא שללו לחלוטין את הפצוי מרוכש הדירה בשל אי מתן היזדמנות לתקן ... כך גם בעניינינו: שלילת הזכות של המשיבה להשלים את ביצוע העבודות, אינה שוללת באופן גורף את זכות המערערת לתבוע פיצוי או השבה של חלק מהתמורה ששולמה על ידה, אם על פי דיני החוזים או מכוח דיני עשיית עשר ולא במשפט. הטעם לדבר הוא, שכאשר נימנע מקבלן מלהשלים או לתקן פגמים בעבודה או בשירות, נחסכות לקבלן ההוצאות או הטירחה הכרוכות בבצוע או בהשלמה של העבודות/השרות, וחיסכון זה ראוי להעביר לכיסו של המזמין" (ס' 12 בעמ' 7 לפסק הדין).

סיכום התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית לסך של 577,962 ₪, על בסיס טענות לאיחור במסירה ולליקויי בנייה בדירת גג, שהנתבעת 1 בנתה עבור התובעת בבניין ברח' יערה 16/8 ברעננה.

...

טענת התובעת לפיצוי המגיע לה עבור דיור חלופי בתקופת שיפוץ ליקויי הבנייה (ס' 3.19 לתצהירה) נדחית לאור קביעת המומחה מטעם בית המשפט, שמשך ביצוע התיקונים לא אמור לעלות על 10 ימי עבודה, שבמהלכם ניתן להתגורר בדירה.

לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, הצטרפה המסקנה שסמוך לאחר מסירת הדירה, התובעת מנעה מהנתבעים את האפשרות לתקן את ליקויי הבנייה שנמצאו בה. עם זאת, אין באמור כדי לאיין את זכותה של התובעת לפיצוי בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה ובגין תקופת האיחור במסירה.

התביעה האישית שהוגשה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

נוכח מצב הדירה וכן בשל העובדה כי בנם סובל מאסתמה, סירבו התובעים לקבל את החזקה בדירה ובקשו החזר כספם, אלא שלטענתם, הנתבע סרב להשבת הכספים ששלמו מראש ומכאן התביעה.

לטענת הנתבעים, התובעים הצהירו בהסכם כי הדירה ראויה ומתאימה להם וכי הם מוותרים על כל טענה לפגם.

אסמכתות לעניין תיקון מיום זה צורפו רק בעבור יומיים לאחר סיום דיון ההוכחות.

כך, משיחות של הנתבע עם התובעים עולה כי הוא מעדכנם ביחס לשפוץ המדובר הכולל צביעת הבית, החלפת ארונות באמבטיה ובחדר הורים, התקנת מקלחון בחדר הורים , תיקון תריסים, ניקיון ווילון (ראו תמלילים -נספח א3-א4 , א6 לכתב ההגנה) לא אוזכרה, במהלך השיחות, כל טענה כי ליקויי רטיבות כלשהם תוקנו או טופלו כפי שעדכן הנתבע ביחס לשפוץ הכללי.

...

לגופה של בקשה הרי שאיני נעתרת למבוקש – אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

אני סבורה כי יש לדחות הבקשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מורה לנתבעים כדלקמן: להשיב את דמי השכירות בסך של 9,810 ₪ להשיב את השיקים שנמסרו.

לא זאת אף זאת, הרי שגם מלתחות הספא במלון היו מזוהמות כמתואר בתביעה: לא נוקו שיערות במסננת המים של הכיורים והמלתחות; תחבושות היגייניות נימצאו זרוקות על הריצפה; ניירות לניגוב ידיים נימצאו מפוזרים לכל עבר; בקבוקים ומגבות על הריצפה; מסננת שבורה ובור חלוד במקלחון; מיתקני סבון ריקים ושבורים וברז מקלחת חלוד ללא מזלף.

באותו הקשר, שוללת התובעת כל הגנה מכוח חוק איסור לשון הרע , בין שמדובר בהגנת "אמת דברתי" ובין שמדובר בהגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק, וזאת על שום העובדה שלא התגלה בהתנהגותה כל פגם וכי דברים שמר בין גיגי כתב עליה הנם בגדר שקר מוחלט .

הוא הדין בנוגע לפצוי בסך 50,000 ₪ בגין החזר 3 ימי עבודה לגביו לא הוצגה אף ראייה התומכת בהפסד ימי העבודה לרבות תלוש שכר וכי התובעת אף הודתה בכתב תביעתה כי מאקסימום הכספים שהיא הפסידה עבור ימי העבודה עמד על 2,800 ₪ עבור 4 ימי עבודה ונסיעות בסך 300 ₪, כאשר גם לזה לא הוצג בדל ראייה.

...

וכך העיד בדבר מר בן גיגי בחקירתו הנגדית: " הייתי סמנכ"ל המלון, ופנו אלי, אני הייתי צריך לדעת על מה מדובר. ביקשתי לראות את ההתכתבויות, לא זכרתי מה אני אמרתי, אני זוכר מה היה, אני זוכר מה היה בגדול, וביקשתי לראות, אני זוכר שהיו מספר דין ודברים לגבי התשלום ובסופו של דבר אמרו לי כן היא שילמה ביום השלישי, אני אומר את זה כי אני יודע את זה היום. באותו זמן אם היית שואלת אני לא זוכר אם שילמו או לא." .

ברי כי טענה זו של התובעת שהינה עורכת דין במקצועה שבוודאי מודעת למושכלות היסוד בהוכחת הנזק , לא ניתן לקבל, באשר הפסד השתכרות, כמו כל נזק אחר, מצריך להביא ראיות על קיומו, ובמקום שבו לא טרח התובע לעשות כן, ולא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לכך, דין תביעתו בראש נזק זה להידחות.

על כן ולסיכום פרק זה, דיי באמור בכדי לדחות את תביעתה של התובעת גם בעניין זה. סוף דבר לנוכח תוצאה זו אליה הגעתי , אני מורה על דחיית תביעה זו. בנוסף , בשים לב למניין ההליכים המרובים ומשך ניהול במהלך התובענה, מניין הדיונים ומהותם וכן התנהלות המתדיינים, אני קובע כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ , בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 25,000 ₪ ובשכר עד הנתבעת בסך 800 ₪ כפי שנקבע בדיון ההוכחות מיום 24.5.23 .במסגרת פסיקת ההוצאות , הבאתי בחשבון גם את החלטתי מיום 30.8.23 הנוגעת להגשת סיכומי תשובת התובעת.