תביעה כספית לאכיפת פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה

המשיבים, בתביעתם אשר מונחת בפניי, עתרו לסעד של אכיפת הסכם פשרה, צו עשה, מינוי כונס נכסים, תביעה כספית והכל בעילה חוזית (אכיפת הסכם פשרה במקרקעין) וכספית (פיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה).

יתרה מכך, אף אם נתייחס אל התביעה כאל כזו התוקפת פסק דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה, במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי, אזי לצורך הגשת תביעה לביטולו, הדרך הדיונית היא להגיש תביעה עצמאית ונפרדת בפני בית המשפט המוסמך (ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (1.5.05)) שהוא, ככלל, בית המשפט אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, אלא שלכך יש חריג.

...

דיון אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל מן הנימוקים שיפורטו.

אחר שבחנתי את הטענות מכאן ומכאן הגעתי לכלל דעה כי עסקינן בתביעה הנוגעת למקרקעין.

משמצאתי כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, דין התביעה סילוק על הסף.

בבקשתו ציין המבקש כי המשיבה פתחה בהליך משפטי נוסף כנגדו במסגרת תביעה כספית שהוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא שבמסגרתה כלל לא הזכירה המשיבה את הסכם הפשרה בין הצדדים שקבל תוקף של פסק דין.

בנוגע לתביעה שהוגשה על ידי המשיבה לאחר שניתן פסק הדין, נטען כי התביעה הוגשה בנוגע לאי תשלום שכ"ד שאינו חלק מפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, נשוא הבקשה דנן.

יש להבחין בין הליך של בקשה לאכוף קיום הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין במסגרת פקודת ביזיון בית המשפט לבין טענות להפרה התחייבויות בהסכם שאותן על המבקש להביא לבירור במסגרת הליך אזרחי כתביעה להפרת הסכם אם הוא אכן סבור כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה (ראו: ע"פ 7148/98‏ עזרא נ' זלזניאק, פ''ד נג(3) 337).

...

אשר על כן אני סבורה כי הוא מתאים לדיון במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שכן לא הוכח בפניי שקיים הליך מתאים יותר לאכוף התחייבות זו של המשיבה.

לעניין זה אין אלא לקבוע כי כל עוד החזקה בדירה היא של המבקש וגם אם לא נחתם הסכם השכירות, היה על המשיבה להתחיל לבצע את התיקונים לאחר שניתן תוקף של פסק דין ומשלא עשתה כן המשיבה ואף לא הועלתה טענה כי נעשתה פעולה כלשהי מצד המשיבה, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיבה להתחיל בביצוע התיקונים הנדרשים על פי האמור בפסק הדין באופן מיידי, ולסיימם לא יאוחר מ10.8.2022.

לסיכום, מצאתי כי יש לחייב את המשיבה רק לגבי החלק בפסק הדין שנוגע לביצוע התיקונים בדירה ומשכך אני מחייבת את המשיבה בשכ"ט עו"ד והוצאות המבקש בסכום של 4,000 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.

פסק הדין נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה מיום 27.9.2005 שבין התובע לנתבעים (הסכם הפשרה או ההסכם).

הבקשה התקבלה והרשם הורה על סגירת התיק כנגד הנתבעים-היורשים, תוך שקבע כי "התיק ניפתח כנגד יורשי המנוח שלא כדין, ומן הדין לסגור את התיק נגדם"; ועוד הוסיף כי "פתיחת תיק כנגד החייבים 2-5 (הנתבעים - י' ב') תתכן מחדש רק לאחר הצגת פסק דין מפורש מערכאה מוסמכת אשר קובע במפורש כי הנתבעים או מי מהם הפרו את הסכם הפישור ומכמת את החיוב האישי שניתן לאכוף כנגד כל אחד מהם (יחד או לחוד)". לפי קביעת הרשם "החיובים אשר נטלו על עצמם החייבים בהסכם, הם חיובים מסוג עשה, ואינם חיובים כספיים. לשם ייחוס חיוב כספי (של המנוח או עזבנו) למי מהנתבעים באופן אישי, היה על הזוכה לתובע בבית המשפט את מי מהנתבעים בגין הפרת ההסכם ..., מכוח סעיף 20 להסכם הנ"ל, ורק לאחר שהייתה מתבררת התביעה והיה נקבע בפסק דין חלוט כי אכן הנתבעים הפרו את ההסכם - ניתן היה לייחס להם את חיובי העזבון באופן אישי ולפעול כנגדם בהוצאות לפועל (לאחר כימות החיוב האישי) ...". בהמשך לכך הוגשה תביעה זו, על יסוד העילה שלפי סעיף 20 להסכם, בטענה שזה הופר על ידי הנתבעים.

...

הבקשה לתיקון, על טענות הצדדים בבקשה, אף מחזקת את המסקנה כי אין לאפשר דיון בתביעה כתביעה לסעד הצהרתי בסוגיית ההפרה בלבד, מבלי לדון בגובה החוב.

לא מצאתי ממש בטענות התובע והן נדחות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת במובן זה שיש לשום את התביעה לצרכי אגרה כתביעה לסעד כספי בסך של 5.5 מיליון ₪ כשווי התובענה שצוין בתביעה, ועל התובע לשלם אגרה בגין תביעה כספית בהתאם.

בגדרה של ההחלטה, התקבלה בקשת המשיבים לסילוק תביעתו של המבקש על הסף מחמת אי-תשלום אגרה מספקת – במובן זה שנקבע שיש לשום את התביעה לצרכי אגרה כתביעה לסעד כספי בסך של 5.5 מיליון ש"ח – ועל המבקש לשלם אגרה זו. רקע לבקשה השתלשלות ההליכים, ראשיתה בפסק דין קודם – בו ניתן תוקף להסכם פשרה שגובש בין הצדדים במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 20-03730-08-3, שהתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה (להלן: תיק ההוצל"פ), לצורך גביית פסק דין שניתן לטובת המבקש ביום 02.10.2005 בת"א 1534/2002 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן, על-פי הקשרו: פסק הדין הראשון, ו-הסכם הפשרה או ההסכם).

לעומת זאת, תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי, בה מבוקש "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" – תחייב תשלום אגרה קבועה בסך של 1,239 ש"ח (תקנה 3(1) ופרט 10 לתוספת לתקנות).

...

יתרה מזאת, אין בידי לקבל את גרסת המבקש הטוען כי משמעות סעיף 20 להסכם היא כי "לא יהיה צורך בהליך משפטי נוסף אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש". מסקנה זו אינה עולה מלשון סעיף 20 להסכם, ואינה מתיישבת עם הפסיקה הנוהגת, כמפורט לעיל.

במצב דברים זה, אין מנוס מהקביעה שמדובר בסעד כספי שיש לשלם בגינו אגרה מתאימה.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המשיבות שומרות על זכותן להגיש תביעה כספית לפצוי ריאלי והמבקשות שומרות על כל טענותיהן בנידון.

ביחס לעילות שמדיני החוזים, מאחר שפסק הדין בהסכמה ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין, ניתן לטעון לאכיפתו או לביטולו מכוח העילות שבדיני החוזים (ראו: רע"א 7266/16 כהן נ' שיא רהיט בע"מ (7.11.2016, פורסם בנבו, פסקה 8)).

וכן אני מוצא טעם לפגם, העולה לכדי שימוש לרעה בהליך השפוטי (תקנה 4 לתקנות), בכך שתביעה זו מוגשת כעשרה חודשים לאחר מתן פסק הדין (ולמעלה מכך ממועד גיבוש הסכם הפשרה וההחלטה שנתנה לה תוקף) וכשבועיים בלבד לפני המועד שנקבע לפינוי החלקה ולמסירת החזקה בה. תוצאה הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

...

בדיון שנערך בתביעה הקודמת ביום 21.9.2022 הודיעו באי-כוח הצדדים (התובעות והנתבעות כאן) לבית המשפט כדלקמן: "לאחר ששמענו את המלצת בית המשפט אנו מסכימים כדלקמן:

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שלא נמצאה כל עילת תביעה ראויה שתצדיק את מתן הסעד שהתבקש: ביטול הסכם הפשרה ופסק הדין הקודם, במיוחד על פי המבחנים המחמירים שהוצבו בפסיקה בעניין זה, כאמור לעיל.

למעשה ניתן לומר, כי מלבד שינוי בייצוג התובעות לא חל כל שינוי במצב הדברים ששרר לפני הסכם הפשרה ופסק הדין הקודם לבין המצב ששרר בעת הגשת התביעה הנוכחית, ולכן דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל.