תביעה כספית יתרת חוב רכישת חומרי בניין

יוצא איפוא שהיתרה המגיעה לתובעת בגין הפרויקט, בהתאם להסכמים ולהסכמות שהיו עם הנתבעת, הנה סכום של 116,446 ₪, משמע, שדין התביעה העיקרית להיתקבל באופן חלקי לגבי סכום זה. התביעה הנגדית ביום 3.8.11 הגישה הנתבעת כאמור תביעה כספית לבית משפט השלום בחדרה, בגין חובות שצברה התובעת עד ליום 17.7.11, בסכום של 441,184 ₪, בגין רכישת ציוד וחומרי ביניין.

...

התובעת העלתה טענות הנוגעות להליך הקודם שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בחדרה, וטענה לגביית יתר על ידי הנתבעת במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אי ביצוע הפחתות חוב, העדר קיזוז סכומים וכו', אולם ברי הוא כי טענות אלה מקומן אינו במסגרת הליך זה. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה העיקרית באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 116,446 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף הנני מקבלת את התביעה הנגדית, ומחייבת את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכנגד את הסך של 94,578 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לאור תוצאת ההליך, ובמיוחד לאור התנהלות הצדדים אחד כלפי השני במהלך המשפט, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 36907-06-16 סבטאלו ואח' נ' שרונית חברה לבנין ולפיתוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה תובעים 1. אילון סבטאלו 2. ענבל סבטאלו ע"י ב"כ עו"ד ד. גור נתבעים 1. שרונית חברה לבנין ולפיתוח בע"מ 2. הנרי אמר ע"י ב"כ עו"ד ר. רווה פסק דין

לא הוצג למומחה כל נתון שיש בו כדי לשנות ממסקנת חוות הדעת, ועל כן אני דוחה את טענת התובעים בהקשר זה. תחולת חוק חוזה קבלנות בהתאם למתואר בכתב התביעה, "התובעים רכשו מיגרש לבניה עצמית בישוב צלפון (מיגרש 524). הנתבעת פנתה אל התובעים והציעה להם לבצע את הבניה של הבית" (ס' 4-5 לכתב התביעה).

מתן היזדמנות לתקן כפי שהובא לעיל, טענת התובעים בכתב התביעה הייתה כי בהתאם למוסכם, מסירת הבית לידיהם התבצעה כשרשימה של ליקויי בנייה נועדו לטפול לאחר המסירה וכאשר יתרת חובם לנתבעת, עמדה על סך של 125,000 ₪ במעוגל, אלא שבהתאם להמלצת מפקח הבניה, ביקשו להותיר בידיהם סך של 50,000 ₪ על-מנת להבטיח השלמת עבודות התיקונים על-ידי הנתבעת.

בהתאם להתחייבות זו של הנתבע אף קבע כב' השופט טאהא כי: "נוכח מהות ההליכים המתנהלים נגד החברה, תביעות בגין ליקויי בנייה נטענים, המחייבים שמיעת ראיות ועדויות של מומחים, ונוכח העובדה כי קיימת התחייבות של מר אמר לשאת בעלויות ניהול תביעות אלה ובחיוב הכספי שיושת על החברה אם יושת, הנני סבור כי לא ייגרם כל נזק לחברה או לנושים מהמשך ניהול אותן תביעות. מכל מקום, וככל שהתביעות יתקבלו נגד החברה יהא על התובעים שם להגיש תביעת חוב כמו כל יתר נושי החברה. על כן, הנני מתיר המשך ההליכים בתיקים שפורטו לעיל בתנאי שמר אמר יגיש בתוך 7 ימים מהיום התחייבות לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בניהול התביעות ובכל חיוב כספי שיושת על החברה באותן תביעות". הינה כי כן, טענת התובעים לאחריות אישית של הנתבע עמדה בבסיס ההיתדיינות והייתה בבחינת נושא ברור ומובן מאליו, אף לשיטת הנתבעים עצמם, קל וחומר נוכח התחייבות הנתבע בגדר הליכי חידלות הפרעון לשאת בכל הוצאה ובכל חיוב כספי שיושת על הנתבעת.

...

טענות הצדדים על-פי הנטען בכתב התביעה, בהתאם להסכם נקבע כי תמורת ביצוע העבודות, ישלמו התובעים לנתבעת סך כולל של 472,000 ₪.

ראו למשל ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' (פורסם בנבו, 1.12.08) שם נדונה סוגיית עוגמת הנפש בהקשר של רכישת דירה, וכך נקבע: "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים...". בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, בכך שמדובר בדירת מגוריהם של התובעים; בכך שכיום, למעלה משש שנים לאחר סיום הבנייה קיימים ליקויים לא מבוטלים וביניהם ליקויי רטיבות הפוגמים באופן ממשי מהאפשרות ליהנות מן הדירה; בכך שלכל הפחות מעם סיום ההליך בתביעה הראשונה ולאחר שהתובעים שילמו לנתבעת את מלוא סכום פסק הדין, לא היתה הצדקה שלא לתקן ליקויים בדירה, אני סבורה כי יש לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

אני קובעת כי התובעים יהיו זכאים לקבל החזר מאת הנתבעת בגין ההוצאות כאמור.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים לפי הפירוט הבא: סך של 58,300 ₪, בגין הליקויים שבאחריות הנתבעת (לאחר הפחתת סך של 700 ₪ בגין הנזק לדלת הממ"ד), בתוספת בשיעור 20% בהתאם לקביעתי אשר לרכיב הקבלן המזדמן (קרי- 11,660 ₪), ובצירוף מע"מ, ובסה"כ 81,853 ₪ כולל מע"מ. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 20.10.2019 ועד לתשלום בפועל.

ממן שילם את כל התשלומים עבור ארנונה ומים, ולא קיימת לחובתו כל יתרת חוב, כי אם יתרת זכות בסך 1,654 ₪ בגין תשלומי מים ששילם עבור חובותיו של ברכה.

עילות התביעה והפלוגתות שעמדו להכרעה בבית המשפט בהליך הקודם שונות מאלו העומדות להכרעה בהליך זה. בסעיף 31 לפסק הדין בהליך הקודם קובע בית המשפט כי ברכה לא פירט "ברמה מספקת את גובה החובות של נתבע 1 (ממן, א.ש.) בגין ארנונה/חשמל/מים נכון למועד הגשת התביעה". אולם כעת, משהגיש ברכה תביעתו לעניין חובות אלו ניתן לנהל דיון מהותי בסוגיה זו. ממן כלל אינו זכאי להשבת כספים מהטעמים הבאים: הוא הפר את הסכם השכירות, סעיף 7.4 להסכם השכירות קובע מפורשות כי על השוכר לשלם דמי שכירות גם במקרה שעזיבת המושכר תהיה לפני תום תקופת השכירות.

התביעה לפצוי כספי בגין נזקים ברכה עתר לקבלת פיצוי כספי בגין סכומים אותם שילם, לטענתו, לצורך רכישת חומרי ביניין ואביזרים לתיקון נזקים שגרמו הנתבעים למיתחם האירוח: נזקים שנגרמו כתוצאה משינויים שערכו הנתבעים במיתחם האירוח ללא הסכמתו; נזקים שנגרמו כתוצאה מכך שהנתבעים נטלו מטלטלין שבבעלותו ללא הסכמתו, נזקים שנגרמו למחוברים שהיו למושכר עקב עקירתם באופן ברוטלי על ידי הנתבעים ובכלל זה שבירת חלונות ופגיעה במזרקה שהייתה קיימת במיתחם האירוח.

...

סיכום התביעה כנגד ממן והתביעה שכנגד נדחות.

התביעה נגד הנתבעים 2-4 נדחית.

התובע ישלם לנתבעים 2-4 הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪.

עניין לנו בתביעה כספית בגין חוב סחורה שלא שולמה.

טענות התובעת יפורטו להלן בתמצית: במהלך השנים 2013-2014 פנה הנתבע לתובעת ובקש לרכוש חומרי ביניין שונים עבורו; במעמד זה ולאחר משא ומתן הסכימה התובעת לספק לנתבע את המוצרים על פי הזמנותיו ומנגד התחייב הנתבע לשלם את תמורתם בהקפה; בד בבד סיפקה התובעת את כל המוצרים שהוזמנו על ידי הנתבע וזאת לשביעות רצונו; בהתאם לחשבוניות המס, תעודות משלוח ועותק כרטסת חשבונות אשר הונפקו בגין חומרי הבניין אשר סיפקה התובעת לנתבע עומד חובו של הנתבע נכון למועד הגשת התביעה, 13.10.2021, על סך של 31,302 ₪; כל דרישות התובעת לנתבע לסלק את יתרת חובו העלו חרס, ולכן הוגשה תביעה זו. טענות הנתבע יפורטו להלן בתמצית: התביעה מתייחסת לעיסקאות משנת 2013 ובחלקן משנת 2014 אשר התיישנו; התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחותה; הנתבע אינו חב מאום לתובעת, ונוכח השהוי שבהגשת התביעה, נגרם לו "נזק ראייתי" משאין בידו כיום להשיג ראיות התומכות בטענה זו; התובעת כלל לא פנתה לנתבע עוד קודם להגשת התביעה בדרישה לתשלום כלשהוא.

...

כן טענה התובעת בסיכומיה כי הנתבע לא הכחיש כי רכש מוצרים מהתובעת ויש לראות בכך הודאת בעל דין בדבר החוב הנטען העוצרת את מרוץ תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות המורה כדלקמן: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין זה. בסעיף זה, הודאה -למעט הודאה שיש עמה טיעון התיישנות". דין טענה זו להידחות: העובדה כי הנתבע הודה כי רכש מוצרים מהתובעת אינה מעידה כי הוא חב כלפיה חוב כלשהו.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא כי דין התביעה להידחות אף לגופה.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע סך של 4,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 52936-09-23 עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ נ' סיגמא אור בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בקשה מס' 4 בפני כב' השופט הבכיר, יוסף סוהיל מבקשים/נתבעים 1. סיגמא אור בע"מ 2. א.א. סיף חומרי בנין בע"מ 3. חאלד אלמדיגם 4. ואיל אלמידגם משיבה/תובעת עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ החלטה

רקע מדובר בתביעה כספית, חוזית ושטרית (ראו הפרוט תחת כותרת מהות התביעה) לתשלום סך של 2,500,000 ₪, וזאת בגין יתרת חוב שלטענת התובעת חבים לה הנתבעים.

לפיכך, נותרה אפשרות זו לרכישת סמכות מקומית, יחד עם האפשרות לרכישת סמכות מקומית על בסיס מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

משכך, נחה דעתי כי תביעה זו דינה להתברר בהתאם לחלופה של כתובתו או מקום עסקו של נתבע, ואין להתייחס לחלופה של "המעשה או המחדל" כמחדל חוזי או כספי של אי-תשלום חוב נטען, מאחר ו-"מחדל" רלוונטי ומתייחס לאירוע נזיקי ולא כספי, כל זה נוכח האמור לעיל ובהיקש מהתקנות החדשות שצמצמו את החלופות לקביעת הסמכות המקומית (ראו גם תאד"מ (חיפה) 24658-06-22 אטיאס נ' ל.י.ד גד תכנון וייעוץ בע"מ (29/11/2022)).

אין בידי לקבל טענות המשיבה בכל הקשור למקום יצירת ההתחייבות, או המקום שנועד לקיום ההתחייבות, או מקום מסירת הנכס, מאחר וחלופות אלה אינן קיימות עוד.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום במחוז דרום.