תביעה כספית והצהרתית בגין הפרת הסכם מייסדים

במסגרת השיחה האמורה בין השניים [נספח 1 לתגובה לתשובה לבקשה לסעדים זמניים], הטיח הנתבע בתובע כי על רקע היתנהלותו של התובע הוא אינו מעוניין בו כשותף ואינו מוכן שיכהן כ-CTO במיזם: "[...] ה-bottom line שזה לא עובד בני לבינך [...] בתור co-founder אתה, זה פשוט לא מסתדר, אני, אני לא רואה אותך שותף שלי [...]". לאחר השיחה הזו, באותו היום, שלח התובע לנתבע הודעת דוא"ל במסגרתה הוא מבקש מהנתבע לפצות אותו בסכום של 200,000 דולר על רקע הפרת הסכם המייסדים שנחתם ביניהם, שמא יאלץ לפנות לערכאות משפטיות על מנת לתקן את העוול שניגרם לו (להלן: "דרישת הפצוי"): "**** שלום,

כך, מדגישים הנתבעים כי התביעה דנן הוגשה על ידי התובע על רקע טענתו בעיניין הפרת הסכם המייסדים לאכיפת הקמתה של חברה בע"מ, כאשר הסעד העקרי שנתבע על ידי התובע הוא אכיפת הסכם המייסדים ובתוך כך הקמת החברה כמוסכם שם. אף בפניותיו של התובע לקרן BIRD הוא מדגיש כי עד שתוקם החברה, כל פיתוחיו שייכים לו, ואילו עבודתו של הנתבע שייכת לנתבע.

ניהול ההליך כתביעה למתן סעד הצהרתי בלבד כאמור, בכתב התביעה אשר הוגש ביום 30.04.2019 עתר התובע לסעד של אכיפת הסכם המייסדים, ולסעד חלופי של פירוק שותפות (לא רשומה) בין התובע לנתבע, ובתוך כך ביקש מבית המשפט להורות על צו מתן חשבונות ומינוי מומחה שיעריך את שווי זכויותיו של התובע וכן השכר הראוי לו, ומתן צו המורה לנתבע לרכוש את מניות התובע בהתאם להערכת השווי שתיעשה.

נוסף על כך, ברצוני להדגיש את האופן בו היתנהל התובע במסגרת ההליך דנן, שעה ששינה גרסאותיו ועמדותיו ביחס לסעדים שתבע תחילה במסגרת כתב התביעה, ולאחר שהבין שאלו גוררים תשלום אגרה נסוג מסעדים אלה ועמד על כך שתביעתו היא למתן צו הצהרתי בלבד, אך חזר לסורו משתבע את אותם הסעדים במסגרת סיכומיו והעלה שוב טענות בדבר שוויי כספי שמגיע לו – הרי שנהג בחוסר תום לב מובהק ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט.

...

סוף דבר סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי בענייננו התקיימה שותפות בינו לבין הנתבע בהתאם לדרישות שנקבעו לכך בדין.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח. ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

ברקע הבקשה תביעה במסגרתה עתרו התובעים, למתן סעד כספי וסעד הצהרתי, בגין הפרה נטענת של הסכם למתן שירותים אשר נכרת בין המבקש 1, יעקב מרוז (להלן: "מרוז") לבין הנתבעת 1, Unibin Resources Ltd (להלן: "יוניבין") ביום 23.6.2015, אשר עניינו קידום מתוה לעסקה בין הנתבעים לבין השותפות גלוב אקספלוריישן (י.ח.ד) שותפות מוגבלת (להלן: "שותפות גלוב").

אני ערה לטענות המבקשים לפיהם, ההיתקשרות העיקרית הנה עם חב' יוניבין, שהנה חברה אנגלית, אשר נוסדה באנגליה, אשר מקום מושבה באנגליה, בעל מניותיה (סרסור) הנו תושב אנגליה מזה כ- 10 שנים, הנהלתה אנגלית, יועציה המשפטיים וכן רואי החשבון שלה אנגליים והיא מיתנהלת בהתאם לדין האנגלי.

...

בהינתן הלכתו זו של כב' בית המשפט העליון, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

ענייננו בתביעה למתן חשבונות, לתשלום סכומים כספיים שונים ולמתן צו הצהרתי וצו עשה, כל זאת בעקבות טענות להפרת חובות אמונים של נושא משרה כלפי התובעת 2, לפי סעיפים 254 ו – 256 בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), ובעילות נוספות.

לאחר מכן, וככל שיימצא כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, אבחן האם בתחרות זו יש גם משום הפרת חוזה בין הצדדים.

סעדים משהכרעתי כי הנתבע היה מעורב בפעילות המתחרה באקסטרים קאר באמצעות לייק קאר, נותר כעת לקבוע האם התובעים זכאים לסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, ובראשם סעד מתן החשבונות – שהוא הסעד המרכזי שהתבקש בו. לאחר מכן, אבחן גם מהו הסעד המתאים להפרת חוזה המייסדים והחוזה הנוסף על-ידי הנתבע.

...

סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהורות על הסעדים הבאים: אני מורה לנתבעים להעביר את החשבונות המבוקשים בסעיף 7 לפסק דין זה לידי החברה, באמצעות בא כוחה של החברה, תוך 45 יום מהיום, בכפוף לכך שהחברה ואמין יתחייבו שלא לעשות שימוש בחומר שיקבלו אלא לטובת החברה ולא לטובת עסקי אמין האישיים.

אני מורה לנתבע לשלם לאקסטרים קאר סך של 1,994,837 ש"ח, המהווים מחצית מחובותיה של החברה נכון ליום 31.01.2019.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

וכן: "נקבע על ידי הבורר [בקפריסין] כי שלום זכאי להשבה בהתאם לערך השקעתו בתובעת... ובהתאם לערך המידע העיסקי שהביא עמו לעסק..." הגם שמצא כי "... יש להפחית הסכום הנ"ל באופן ניכר...", כך ש"הפיצויים לזכותו של שלום יעמדו על סכום של 500,000 יורו בלבד" בתוספת "הוצאות בסכום של 77,063.91 יורו וכן החזר הוצאות בקשר לבוררות", עת סכום זה הופחת פעם נוספת, במסגרת הליכי המימוש, עת "ביום 20.7.2014 הושג הסכם פשרה בין הצדדים". הבורר גל הוסיף וציין כי "ההפרה היחידה של הסכם המייסדים אשר מתייחסת למהלך הדילול שבוצע בחברה ההונגרית שנטענה ושנתקבלה בהליך, היא כי חברת ITP, כדירקטורית וכבעלת מניות בתובעת, כשלה מלשתף פעולה עם שלום כבעל מניות בתובעת – כדי למנוע את מהלך הדילול לצורך הגנה על האינטרסים של התובעת". לעמדתו, אין מדובר בהליכים חופפים מש"התביעות שנידונו הוגשו על ידי בעלי דין שונים, נגד נתבעים שונים ובשל עילות שונות מן היסוד", גם אין המדובר בכפל פיצוי עת "הנזק הנטען בכל אחת מן התביעות הוא נזק אחר, בלא כל ירעת חפיפה משותפת של ממש, כאשר כל אחד מהנזקים נגזר ממוקדי סיכסוך שונים והוא מערב בעלי דין אחרים". הבורר גל לא ראה כפל פיצוי בפצוי שנפסק על ידו לאור סברתו המשפטית לפיה "אין מניעה עקרונית לכך ששלום, כבעל מניות בתובעת, ידרוש פיצוי בשל הפרת הסכם המייסדים בצדה של חברת ITP, וכן יגיש תביעה נגד שותפתה של התובעת שבה ידרוש את השבת הרווח שהפיקה עקב הפרתה של חובת תום הלב כלפיה". בקשת הביטול הנוכחית המבקשים לא משלימים עם חיובם לפצות את שלום באמצעות המשיבה, ועתרו גם לביטולו של פסק הבוררות המשלים.

הבקורת העיקרית מיתמקדת בטענה לפיה מלכתחילה לא כלל כתב התביעה בבוררות קפריסין סעד כספי, אלא רק סעדים הצהרתיים, הסעד הכספי נוסף רק בכתב התביעה המתוקן שהוגש, שהתייחס אך ורק לארוע הדילול במניות, "כך שכל מה שנפסק היה רק בגלל הדילול... אם עושים השוואה בין התביעה כאן לתביעה שם זה אחד לאחד, אותו ניתוח ואותם סעדים שנתבעו, בסופו של דבר נפסק על הדילול... כימעט כל פסק הדין הקפריסאי עוסק בדילול". הרי לנו כפל פיצוי שהבורר היתעלם ממנו.

למעלה מהצורך, אף שאין המדובר בהליך ערעורי, ולו מכיוון שהמבקשים חזרו על כך שוב ושוב, אתייחס לטענה כי הסעד הכספי היחידי שתבע שלום בבוררות קפריסין היה פיצוי בגין דילול המניות, ומשכך יש להתבונן על הפצוי שנפסק שם רק ככזה שניתן בגין דילול המניות, משאין הדבר כך. בכתב התביעה המתוקן תבע שלום פיצוי בגין שלושה: דילול המניות, הידע שסיפק ואבדה לו השליטה בו, והפרת הסכם המייסדים: "Alternatively ordering the respondents to pay damages to the Claimant of the amount of €2,000,000 (two million Euros) in view of:

...

במאמר מוסגר יצוין כי דומה כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם דברי הבורר בקפריסין כי אינו פוסק את מלוא הנזקים שנגרמו לשלום (פסקה 288 לפסק בוררות קפריסין), ועם העדפת הפסיקה את "זכותו של הנפגע מהפרת חוזה לקבל פיצוי עבור מלוא נזקו" באין מחסום ממימושה (ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב, פסקות 24-25, ניתן ב-20.08.2013).

אשר על כן הבקשה לביטול פסק הבוררות – נדחית, והבקשה לאישורו – מתקבלת.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

חלק ראשון –  פתח דבר; מי ומי בהליך; עובדות פסק הדין בקליפת אגוז; הסעדים הנדרשים; העדים בהליך פתח דבר כללי עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה למתן סעדים הצהרתיים, צוי עשה וכן תביעה כספית שהוגשה על סך 1,629,871 ש"ח בגין הפרת הסכם ושורה של הפרות נטענות של חוק עוולות מסחריות ועשיית עושר ולא במשפט.

נימוק שני מדוע אין לאסור על הנתבעים שימוש במותג – היתייחסות לכך שהתביעה הוגשה על ידי התובעת ולא על ידי "זיו ותומר בע"מ" התובעת מתייחסת לאמירה בהסכם המייסדים (בסעיף 4) לפיה סימן המסחר הוא "רכושה הבלעדי" של החברה בהקמה וכן "הוא וכל קניינה הרוחני יוותר במלואו" רכושה של החברה בהקמה.

...

חלק חמישי –  הערה לפני סיום וכן סוף דבר הערה לפני סיום כפי שעולה מהאמור לעיל, הרי אין כל בסיס לניסיונה של התובעת להגביל את הנתבעים משימוש במותג.

סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה בעיקרה נדחית, הן ביחס לסעדים הכספיים והן ביחס לסעדים ההצהרתיים וצווי עשה.

בנסיבות הענין, כאשר התביעה נדחתה בעיקרה והתקבלה אך ורק ביחס לסעדים הנזכרים לעיל, אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.