העותר לא היה שבע רצון מהתיקונים שביצעה השוכרת בנכס על מנת להשיבו למצבו הקודם, ומאחר שלא הגיע עימה להסכמה בנושא, פנה לבית המשפט והגיש נגדה תביעה בעיניין זה. בעקבות זאת, פנתה אשת העותר לעירייה, והודיעה לה כי השוכרת ממשיכה להחזיק בחנות לצורך שיפוצים, וכי הנושא מתברר בבית המשפט.
העותר טוען כי דרישות החוב הנ"ל נשלחו ללא ציון התקופות ומהות החוב, וכי פניית אשתו למחלקת הגבייה בערייה לקבלת דו"ח חיובי מיסי עירייה בגין החנויות עבור השנים 1997-2007 נדחתה.
לפיכך טוען העותר, כי הערייה הציגה בפניו מצג שווא תוך ידיעה וכוונה ברורה לדרוש כספים נוספים או להביא לביטול ההסדר בעתיד, הטעתה את העותר, ופעלה בחוסר תום לב ובדרך שאינה ראויה.
המשיבה טוענת כי לעיריית אור יהודה מונה ע"י שר הפנים חשב מלווה בהתאם לסמכותו על פי סעיף 142 לפקודת העיריות, כאשר המינוי כולל גם סמכויות לגביית כל החובות המגיעים לעירייה.
לכן חיוב זה מתייחס לתקופה שהחל ממרץ 1998 ועד לספטמבר 1999, מועד כניסתו של שוכר חדש לחנות.
...
מנהל מח' הגבייה בעצת ראש העיר החדש הציע לעותר לסיים את המחלוקת בהסדר חדש עם העירייה, לפיה ישלם העותר סך של 15,000 ₪, ועם תשלום סכום זה יסולק חוב הארנונה הנ"ל. בנובמבר 2000 שילם העותר את הסכום האמור, וסבר כי בכך העניין תם ונשלם.
העותר, שכל מחייתו מהשכרת החנויות נעתר וגייס סכום לא מבוטל של 15,000 ₪, ושוב חזרה בה העירייה גם מהתחייבותה השנייה.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לאכוף את התחייבות העירייה לפטור את העותר מחוב הארנונה נשוא ההסדר, המכונה לעיל "החוב נשוא ההסדר".
לאור האמור איני נידרשת לידון ביתר טענות העותר לגבי החוב נשוא ההסדר בדבר התיישנות, הטלת שומה באופן רטרואקטיבי, וההשגה שהוגשה למנהל הארנונה.
סוף דבר לאור כל האמור העירייה אינה רשאית לדרוש או לגבות מהעותר את חוב הארנונה נשוא ההסדר שנעשה עם העותר בנובמבר 2000.
