התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מקוצר, במסגרתה עתרו לחייב את הנתבע לשלם להם סך של 540,842 ₪, השווים בערכם ל- 155,000 דולר.
באשר לכתב ההיתחייבות שצורף לכתב התביעה, נטען כי לא מדובר בהסכם הלוואה, שכן אין בו פרטים לגבי מועד הפרעון, מועדי התשלום, מועד מתן ההלוואה, כיצד ניתנה ועל ידי מי. הוא הדגיש, כי המסמך אינו נושא כותרת, הוא אינו מציין את המועד להשבת הכספים, אלא מצוין בו כי הכספים יוחזרו "עפ"י המוסכם בין הצדדים". בנוסף, במסמך הנ"ל נטען כי הכספים שולמו על ידי חסן, תוך שנזאר חתם בשמו.
הנתבע טען, כי לאחר שחסן נכח לגלות כי העסק שעומד בבסיס השותפות עם הנתבע אינו מצליח כפי שציפה, הוא החל ללחוץ על הנתבע להחזיר לו את הכספים אותם השקיע.
...
התובעים לא הוכיחו כי קיימת בידם זכות תביעה כנגד הנתבע, אין בידם עילת תביעה כנגדו ולכן, דין התביעה להידחות, מחמת היעדר יריבות בין הצדדים.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
התובעים ישלמו לנתבע את הוצאות המשפט בסך של 20,000 ₪.
