לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שהגישה התובעת בסך 12,880 ₪, לפיה נטען כי מכרה והתקינה משקופים ודלתות עבור הנתבע, וכי לנתבע נותר חוב כספי נשוא התביעה.
יוער, כי הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין יהיה מנומק בתמצית כמצוות תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והוא יתמקד בטענות העיקריות של שני הצדדים.
...
לטענת הנתבע, לאחר תקופה קצרה יחסית, עלו יחסי הצדדים על שרטון וזאת לאור טענות הנתבע שלפיהן התובעת הפרה את ההסכם, התחמקה מביצוע התחייבויותיה ולא עמדה בלוחות הזמנים, כך שבסופו של דבר הותקנו דלתות חוץ בלבד, עם ליקויים, ובמעמד ההתקנה שילמה אישתו של הנתבע לנציג התובעת סך של 8,000 ₪ במזומן עבור יתרת ההזמנה ולמעשה לא נותר חוב כספי לתובעת.
סוף דבר:
אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,504 ₪.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרות בית המשפט בסך של 785 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ₪.
התביעה שכנגד נדחית.
