תביעה כספית בין מסגריה לחברת השכרת רכב

תביעה כספית לפצוי בסך 73,700 ש"ח בשל איחור במסירת דירה מקבלן לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "החוק").

להערכתה, דמי השכירות של דירה דומה במועדים הרלוואנטיים לתביעה, אינם עולים על סך של 3,000 ש"ח. התובעים – מזה, וסמנכ"ל משפטי ופיתוח עסקי בנתבעת (בתקופה הרלוואנטית לתביעה), מר זאב לזר (להלן: "מר לזר") – מזה, הגישו תצהירים בתיק.

הן בהיבט הכלכלי והן מבחינת השינויים אותם הם נדרשים לעשות בשגרת חייהם: הם נדרשים להערך למימון העסקה, לעיתים מוכרים את דירת מגוריהם הקודמת, לעיתים מתקשרים בהסכמי שכירות חדשים או מסיימים הסכמי שכירות קיימים, לעיתים הם נדרשים להחליף את מסגרות הלימוד של ילדיהם, לעיתים נדרשים לרכוש כלי רכב נוסף, לעיתים הם משנים את מקום עבודתם ועוד.

זאת בתנאי שנסיבות אלו "אינן בשליטת החברה, ושאין ביכולתה למנוע והגורמות לעיכוב בעבודות, באם נגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת החברה ושהסכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליה". לאור האמור, יתכן ואם הייתה הנתבעת מוכיחה כי האירועים שלטענתה מהוים מקרים של "דחייה מוצדקת" עכבו בפועל את מסירת החזקה, את משך הדחייה שנגרמה בשל אירועים אלו וכי אירועים אלו לא היו בשליטתה והיא אינה צריכה לשאת בסיכון להתרחשותם ולתוצאותיהם, הייתה הנתבעת פטורה מלשלם לתובעים פיצוי בגין האיחור במסירה.

...

סוף דבר לאור האמור מצאתי לדחות את טענות הנתבעת כי הייתה רשאית לדחות מסירת החזקה בשל אירועים המהווים "דחיה מותרת" ובגין השינויים שבוצעו בדירה.

לפיכך התביעה מתקבלת במלואה והנתבעת תשלם לתובעת בגין האיחור במסירת הדירה סך של 72,600 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לאחר שקילת כל אלו מצאתי לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בסך של 1,840 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח. לפיכך: התביעה מתקבלת במלואה: הנתבעת תשלם אפוא לתובעים סך של 72,600, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה תלה"מ 5987-10-16 (מזונות ומדור קטינים) תלה"מ 41417-12-16 (תביעה כספית) ד' נ' ד' לפני כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה בעיניין: התובעת: אלקנה לוי (קטין) ת"ז -------- (יליד xx.xx.2012) אייל לוי (קטין) ת"ז -------- (יליד xx.xx.2014) חוה לוי ת"ז -------- ע"י ב"כ עו"ד גיא אופיר הנתבע: שמואל לוי ת"ז -------- ע"י ב"כ עו"ד מקסים ליפקין פסק דין

נטען כי הנתבע הפסיק להפקיד את התשלומים ולשלם את דמי השכירות, ביטל את הדלקן ברכבה של התובעת, נטל את המחשב הנייד של התובעת, המפתחות הרזרביים של רכבה ועוד.

התובעת טענה כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ונהנו מכל טוב, הרבּו לבלות ולנסוע לחופשות עם הילדים בארץ ובחו"ל, רכשו בגדי מותגים, נעזרו בשירותיה של עוזרת וגם בשרותי מטפלת / שמרטף שהוציאה הקטינים מהמסגרות פעמיים בשבוע, ועוד.

עוד נטען כי משיכת כספים של הנתבע או של חברת "ג' בע"מ" מחברת "ד.א.פ.א בע"מ" העולות על סך 300,000 ₪ לשנה, הן חוב אישי של הנתבע כלפי חברת "ד.א.פ.א בע"מ". הנתבע טען כי הוא מיתקיים בעיקר מתשלומים על חשבון החזר הלוואת בעלים שמתקבלים מחברת "ג' בע"מ", שהיא חברה שהוקמה טרם נשואי הצדדים, וההלוואה ניתנה טרם הנישואין ואין לו חיסכונות צבורים מתקופת הנישואין.

ביום 08.03.2017 בהחלטה למזונות זמניים קבעתי כי: "כל עוד הצדדים ממשיכים להתגורר תחת קורת גג אחת, יישאו בחלקים שוים בדמי השכירות. ככל שהמבקשת תצא את דירת המגורים המשותפת ובכפוף להצגת הסכם שכירות תקף יתוסף למזונות סך השווה לשעור של 40% משכר הדירה עבור הדירה שתשמש את המבקשת והקטינים" את התביעה יש לחלק לשלוש תקופות: הראשונה מחודש יולי 2016 ועד למועד הקרע ביום 06.09.2016, השנייה, ממועד הקרע ועד להחלטתי מיום 08.03.2017 והשלישית ממועד החלטתי מיום 08.03.2017 ועד למועד עזיבת התובעת את דירת המגורים ביום 14.9.2017.

...

ביום 08.03.2017 בהחלטה למזונות זמניים קבעתי כי: "כל עוד הצדדים ממשיכים להתגורר תחת קורת גג אחת, יישאו בחלקים שווים בדמי השכירות. ככל שהמבקשת תצא את דירת המגורים המשותפת ובכפוף להצגת הסכם שכירות תקף יתווסף למזונות סך השווה לשיעור של 40% משכר הדירה עבור הדירה שתשמש את המבקשת והקטינים" את התביעה יש לחלק לשלוש תקופות: הראשונה מחודש יולי 2016 ועד למועד הקרע ביום 06.09.2016, השנייה, ממועד הקרע ועד להחלטתי מיום 08.03.2017 והשלישית ממועד החלטתי מיום 08.03.2017 ועד למועד עזיבת התובעת את דירת המגורים ביום 14.9.2017.

ביחס לתקופה השלישית, שתחילתה ממועד החלטתי שמיום 08.03.2017 ועזיבת התובעת את הדירה בה התגוררו הצדדים במשותף, הצדדים ערכו התחשבנות בגין התשלומים של תקופה זו במסגרת הליך ההוצאה לפועל - וזאת לתקופה שמיום 08.03.2017 ועד ליום 31.12.2019.

לאור האמור לעיל בגין תביעת הנתבע, בהליך 41417-12-16, תשלם התובעת לנתבע סך 9,900 ₪ נכון ליום 01.04.2017.

הנאשם נחשף בגיל צעיר לאלימות במשפחה, סיים 10 שנות לימוד, עבד טרם מעצרו כעוזר נהג והתגורר בדירה שכורה.

הנאשם היתמודד עם הפרעות היסתגלות ועבר בין מסגרות חינוך שונות כדי למצוא עבורו מסגרת שתתאים לצרכיו ולתפקודו, התקשה לשמור על תיפקוד חיובי לאורך זמן, עשה לדבריו שימוש מזדמן בקנביס אך שלל היתמכרות ושלל נזקקות טיפולית.

ביחס לתיק המצורף המאשימה הצהירה כי היא מקבלת את ההסכמה אליה הגיע הנאשם עם לישכת התביעות בבית המשפט לנוער לפיה הצדדים יעתרו במשותף להרשעת הנאשם ולהטלת עונשים של מאסר על תנאי, פיצוי והתחייבות להמנע מבצוע עבירה.

בנוגע לתיק האב מדובר בשוד מתוכנן במסגרתו הנאשמים חילקו תפקידים, בחרו יעד לשוד, הצטיידו בביגוד כדי להסתיר את זהותם, תקפו ואיימו על המתלוננת לקחו חפיסות סיגריות בסכום של 13,000 ₪ ונמלטו מהמקום באמצעות רכבו של נאשם 3 שהמתין להם מחוץ למקום.

ראו למשל ע"פ 5265/12 עמור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2012), פסקה 8: "...עבירה זו אסור לה שתקנה אחיזה במחוזותינו ועלינו לפעול לעוקרה היכן שניתן. עבירת השוד פוגעת בציבור הקורבנות המסוים במסגרת הארוע, כמו גם בכלל האוכלוסייה כאשר גורמים עבריינים מאיימים על שלומה ורווחתה. על בתי המשפט להעביר מסר מרתיע לכל מי שבוחר להשיג רווח 'קל' בדרך עבריינית תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכם. כאמור, בנסיבות רגילות הרתעה זו צריכה לכלול מאסר בפועל". באשר לצורך למגר את תופעת האלימות שפושה ופוגעת בכל חלקה טובה בחברה בישראל ראו בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.8.2007), פסקה 10: "רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מילחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפיתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיוידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה". באשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירה מצאתי לתת משקל לתיכנון שקדם לבצוע העבירה (בחירת יעד, חלוקת תפקידים, ההצטיידות במסיכות קורונה, כפפות, כובע מצחייה, מעיל קפוצ'ון והשארת מכשירי הטלפון הנייד בדירה כדי להסתיר את זהותם); לנזק הנפשי שניגרם למתלוננת; לנזק הקנייני (גניבת חפיסות סיגריות בסכום של 13,000 ₪); לפוטנציאל הסיכון ולנזק שעלול היה להגרם למתלוננת לו היה הארוע מסלים; לחלקו של הנאשם בבצוע העבירה; לתעוזה בבצוע העבירה ולאופי האלימות כלפי המתלוננת; לסיבה שהביאה את הנאשם לבצוע העבירה (בצע כסף); ליעד שנבחר ולזהות המתלוננת (נמנית על אוכלוסיית נותני השירותים).

...

דיון והכרעה סבורני כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 20 ל-50 חודשי מאסר.

באשר לתיק המצורף מצאתי לכבד את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ולפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיפים 379 + 382(א) לחוק העונשין.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 26 חודשי מאסר בפועל.

בית משפט השלום בנצרת חדל"פ 35159-04-20 ג'ועבאט נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 306928_4 מספר בקשה:27 בפני כבוד השופטת נסרין אסכנדר-מוסא היחיד אחמד ג'ועבאט משיבים 1. סידרה השכרת רכב בע"מ 2. לנא מטר (נאמן), 3. הראל חברה לביטוח בע"מ 4. ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון פסק דין

הנושים עדיין יכולים לפעול למימוש אותן זכויות במסגרת אחרת כדין, ואני קובעת כי אין המסגרת של חידלות פרעון היא המסגר המתאימה בנסיבות.

היחיד הספיק לשלם סכומים לא מבוטלים לקופת הנשייה, לרבות בשל העברת כספי הפיצויים שהיו בבעלותו, כאשר עם ביטול ההליך, תבוטל גם ההכרעה בתביעות החוב, כך שהיחיד יחזור למצב הקודם לפיו תביעות החוב בעיניינו הן בסכום כפול ואף יותר ממצבת הנשייה שאושרה.

...

הנושים עדיין יכולים לפעול למימוש אותן זכויות במסגרת אחרת כדין, ואני קובעת כי אין המסגרת של חדלות פירעון היא המסגר המתאימה בנסיבות.

בחלוף כשלוש שנים, סבורני כי הגיעה העת לאפשר לנושים לפעול כנגד היחיד באקטים דורסניים יותר במטרה להביא למימוש זכויותיהם שבדין.

לאור כל האמור, אני מורה על ביטול ההליך בעניינו של היחיד על כל המשתמע מכך.

הנאשם תיאר כי כאשר הגיעו למקום, נאשם 2 ירד מהרכב לאתר את נאשם 1 כיוון שלא היה מענה מצידו ואילו הוא ירד לתקן תקלה ברכב באמצעות מפתח מספר 13 שהיה בתא המטען של רכבו, אז ראה שנוצר ויכוח בין נאשמים 1 ו-2 לבין המתלונן שהסלים והוביל לקטטה, הוא חש סכנה כאשר הותקף ובתגובה הגן על עצמו ותקף את המתלונן כפי שתקף.

ומהשנים האחרונות ב-ע"פ 7220/19  זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20): - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לבטחון ולכבוד". בחלוף שני עשורים ולמרבה הצער האלימות בחברה הישראלית ממשיכה להרים ראש ולשלוח זרועותיה לכל מרחב וכמעט אין בנמצא מרחב מוגן בו יוכל האדם להניח לרגע את החשש והחרדה שמא ייפול קרבן לאלימות של אדם אחר.

אותה בחורה, המתלוננת, הבחינה כי הנאשם ניכנס אחריה לתוך לובי הבניין, שאלה אותו מה הוא עושה במקום והוא בתגובה טען כי הוא שוכר דירה במקום.

ת"פ (ת"א) 58915-10-21 מדינת ישראל נ' עלייאן (אליו הפניתה התביעה) דובר על מי שבעקבות ויכוח כספי בינו לבין המתלוננת, דחף אותה על המיטה, נטל בקבוק זכוכית וניפץ אותו על ראשה, ולאחר מכן הכה באמצעות שבר הבקבוק בחזה והוסיף ואיים עליה.

עת בחינת עונשו בתוך מיתחם העונש בגדרי השיקולים לקולא אביא בחשבון כי הוא נעדר עבר פלילי קודם והתרשמות שירות המבחן מהנאשם כבעל יכולת טובה לגלות יציבות ואחריות במסגרות ולקבל סמכות כשהדבר בא לידי ביטוי בהשלמת השכלה תיכונית והשתלבותו בעבודה מגיל צעיר ובמקביל ללימודיו.

...

דין טענת ב"כ נאשם 2 לפיה חלקו של הנאשם מתמצא בכך שדחף ובעט במתלונן- להידחות.

סיכום כלל הדברים האמורים ומתוך שהבאתי בחשבון את מתחם העונש לו עתרה התביעה כאמור אני קובעת את מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמים כך שינוע בין 14 ל-32 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר בחינה ושקלול מכלול השיקולים הנדרשים לבחינת עונשם של הנאשמים אני גוזרת עליהם את העונשים הבאים: נאשם 2 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון.