תביעה כספית בין חברת המרת מטבע לחברת בנייה

השופט גד גדעון: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת עירית קויפמן), בת.א 19546-06-15 מיום 26.4.18, שבו נדחתה תביעת המערערים לבטל פסק דין חלוט שניתן בתביעה קודמת בין הצדדים בת.א 4697/09 (ע"י אותו מותב), אשר במסגרתו התקבלה באופן חלקי, תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המערערים.

מר איבגי טען בכתב הגנתו באותו הליך, בין היתר, כי ההמחאה האמורה נימסרה לו על ידי המשיב, אשר קיבל אותה מן המערער, לאחר שהמשטרה פשטה על עסק להמרת מטבע שניהל המערער, ובגין כך, נאלץ המערער לסגור את עסקו האמור, ונותר חייב למשיב סך של 500,000 ₪, שאותם הפקיד אצלו המשיב קודם לכן.

לטענת מר איבגי, הסכום ניתן לו על ידי המערער כתשלום, על חשבון שירותי בניה שהתחייב מר איבגי לספק למערער, ולאחר שבסופו של דבר לא ביצע מר איבגי את העבודה, השיב את הסכום במלואו למערער, באמצעות חברה שבבעלות המערער – א.נ. שיר ביניין ופיתוח בע"מ. לכתב ההגנה שהגיש מר איבגי, צורפו מסמכים הנחזים כתדפיסי בנק, המתעדים שתי העברות בסכום כולל של 500,000 ₪, מחשבונו של מר איבגי לחברה האמורה.

לעניין זה, מלבד המנעותם של המערערים מהעדת מר איבגי, יש לזקוף לחובתם, גם את העובדה, כי לא עשו כל מאמץ, לבחון את נכונות העברות הכספים המתועדות לכאורה באותם מסמכים, לרבות בדרך של בקשה לעיון במסמכים ספציפיים, בחשבונות הבנק של חברת א.נ. שיר ביניין ופיתוח בע"מ, שבבעלות המשיב.

...

בהמשך, לאחר שנחקרו עדי התביעה, הודיע: "לאחר ששקלנו את עמדתנו הואיל ומר איבגי לא התייצב לדיון והואיל כי ברצוננו לקדם את התיק אנו מוותרים על עדותו של מר איבגי ולא מבקשים להוציא נגדו צו הבאה. כנראה גם בשל העובדה שהוא לא נמצא בארץ כך שאם הייתי רוצה לעמוד על חקירתו ההליך היה מעוכב ולא היינו מגיעים למיצוי הדין לכן בנסיבות שנכפו עליי אני נאלץ לקדם את התיק תוך ויתור על חקירתו. ערכתי בדיקה כרגע, וממידע ראשוני שנמסר לי הוא כרגע לא בארץ. אני מבין את ההשלכות ובכל זאת אני מכריז: אלו עדיי" (עמ' 26 ש' 5-10 לפרוטוקול).

מכאן הערעור שבמסגרתו טוענים המערערים, בין היתר: כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי המערערים לא הוכיחו קיומה של תרמית; כי שגה כאשר קבע, כי המערערים ויתרו על העדת מר איבגי, כאשר בפועל נבצר מהם לטענתם, להעידו באשר ברח מן הארץ; כי שגה כאשר לא נתן את המשקל הראוי לכל הראיות שהובאו לפניו, לרבות האסמכתאות בדבר העברות בנקאיות שצורפו לכתב ההגנה של איבגי, אשר צורף לתצהיר המערער שהוגש לבית המשפט קמא; וכי לא נתן משקל מספיק, לחוסר מהימנותו של המשיב, לסתירות בין גרסאותיו, ולתמיהות הבלתי מוסברות בדבר היכרותו עם איבגי, המבססות לטענתם את המסקנה, כי שיקר במסגרת התביעה הראשונה; כי שגה בית המשפט, כאשר קבע כי המערערים לא הוכיחו את חיוניות הראיה – עדות איבגי, שכן המבחן לעניין זה לשיטתם, הינו האם תוצאת פסק הדין היתה שונה, לו הובאה גרסתו של מר איבגי בפני בית המשפט במסגרת אותו הליך; וכן הוסיפו וטענו, לעניין מאזן הראיות ונטלי ההוכחה.

יחד עם זאת, כמו בית המשפט קמא, אף אני סבור, כי המערערים לא הניחו בפני בית המשפט קמא, תשתית ראייתית פוזיטיבית ומהימנה לכאורה, העשויה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט.

אשוב ואפנה לעניין זה, לדבריו של עו"ד רייף, בא כוחם של המערערים (הן במסגרת הערעור, והן בתביעה לפני בית המשפט קמא): " לאחר ששקלנו את עמדתנו הואיל ומר איבגי לא התייצב לדיון והואיל כי ברצוננו לקדם את התיק אנו מוותרים על עדותו של מר איבגי ולא מבקשים להוציא נגדו צו הבאה. כנראה גם בשל העובדה שהוא לא נמצא בארץ...אני מבין את ההשלכות ובכל זאת אני מכריז: אלו עדיי". בהימנעותם מהעדת מר איבגי הותירו אפוא המערערים, בפני בית המשפט קמא גרסה תאורטית לעניין המרמה הנטענת, בבסיס פסק הדין הראשון, כשהיא נטולת ביסוס ראייתי של ממש, להוכחתה.

רקע המבקש הנו בעלים של חברה להמרת מטבעות.

במהלך הליך הבוררות פנה המבקש לבית המשפט בתביעה כספית לחייב את המשיבים בחובות הישיבה בהתאם להסכם הערבות עליו חתומים.

עוד נטען כי המבקש קיבל את דו"ח רואה החשבון המדובר כבר במהלך שנת 2017 במסגרת הכרעה בתביעת החוב שהגישה החברה בבעלותו על ידי נאמן הישיבה אותה ניהל המשיב 1.

מנגד, כאשר מדובר בראיה משמעותית ומרכזית שנשמטה מסיבה כזו או אחרת מעיניו של הבורר, תקום עילה לביטול פסק הבוררות: "זכותו של בעל דין להביא ראיותיו היא לא רק הזכות הפורמאלית להגיש תצהיר או להעיד עד או להמציא לבורר מיסמך, אלא בראש ובראשונה הזכות המהותית של צד לבוררות כי הבורר יהיה מודע לעצם קיומה של הראיה ויבחן אותה כדבעי בטרם מתן פסק הבוררות" (רע"א 5546/13 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' ועקנין, פסקה 9 (22.8.2013)).

...

לאור האמור לעיל הבקשה נדחית ופסק הבוררות מאושר.

בנסיבות העניין ישלם המבקש למשיבים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, וזאת תוך 30 יום.

עקרי העובדות וטענות הצדדים התובעת היא חברה העוסקת בשרותי המרת מטבע.

ביום 1.11.2011 נחתם הסכם הלוואה בין החברה לבין הנתבע (נספח ג' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"), לפיו החברה תעמיד לו הלוואה לצרכיו האישיים והמשפחתיים.

למעשה, מעדותו זו של רו"ח עזורה נמצאנו למדים כי בדיקתו נועדה להשוות אך ורק את התאמת הפקדות כספים בחשבונות הנתבעים לרישומי התובעת בספרי הינה"ח, אולם לא נידרש ולא בדק את מטרת העברת הכספים מהחברה לחשבונותיהם, האם מדובר בהלוואה, בהחזר חוב, במתנה וכיו"ב. רו"ח עזורה טוען כי מצא התאמה מלאה, אך בפועל אישר שחלק מההעברות נרשם בכרטסת האב (חו"ז בעלים) וחלק נרשם בכרטיס הנתבע (על שמו בלבד – עמ' 16 ש' 23-35 לפרוט').

הגשת התביעה להשבת הכספים, חודשים ספורים לאחר שהחל הליך הגירושין בין הצדדים, ולאחר שהורי הנתבע הגישו כנגד הנתבעים תביעת פינוי, שפגעה בפועל בנתבעת בלבד, כאשר התובעת המתינה בסבלנות רבה במשך למעלה משלוש שנים, שהנתבעים יבנו את ביתם, ולא דרשה את כספיה בחזרה, מלמדת כי התביעה נולדה מתוך כוונה לפגוע בנתבעת בלבד.

...

תנאי ההסכם, היעדר הגבלה בזמן ובסכום, צורת הניסוח שלו, הסתירה העולה ממנו ביחס למועד ההשבה המוסכם, הפרטים הרבים החסרים בו, ובפרט סוגית הריבית, אי שיתוף הנתבעת, אי קיום תנאי ההסכם בפועל, או חריגה קיצונית מתנאיו, התנהגות הצדדים לאחריו, ובפרט הסתרת ההלוואה בדו"חות השנתיים, כמו גם השיהוי בדרישת ההשבה, הוליכו אותי למסקנה כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מעולם לא נכרת הסכם הלוואה בין התובעת לבין הנתבע, וכי מדובר בהסכם למראית עין, שהצדדים מעולם לא התכוונו לקיימו.

סיכום התביעה נדחית, על כל חלקיה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות הוצאותיה לרו"ח עמרם, וכן תשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 55,000 ₪.

ביום 13.1.2013, לאחר חלופת מכתבים בין בא-כוח התובע לבין הבורסה (נספחים י"ג-ט"ז לכתב-התביעה), נשלח לתובע מכתב על-ידי מנכ"ל הנתבעת 1, בו נימסר לתובע כי בישיבת דירקטוריון הנתבעת 1 מיום 27.12.2012 הוחלט "שלא לאשר בשלב זה כל פתיחת change (המרת מטבע) בבנייני הבורסה" (נספח י"ז לכתב-התביעה).

בתביעה זו התבקש בית-המשפט ליתן פסק-דין המצהיר כי החלטת דירקטוריון הנתבעת 1 מיום 9.4.2013 "בה נשללה זכותו של התובע לנהל עסק למתן שירותי מטבע (Change) במיתחם הבורסה... נעשתה שלא כדין ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, בחוסר תום לב, חוסר סבירות ובהפלייה ודינה להתבטל". כמו כן, התבקש בית-המשפט "ליתן צו עשה המורה לבורסה לאפשר לתובע להמשיך לנהל את העסק פעילות מלאה". בכתב-התביעה הקודם צוין עוד, בין היתר, כי לתובע נגרמו נזקים כספיים בשל העניין נשוא התביעה, אלא שבשלב זה אין ביכולתו לאמוד את הנזקים שנגרמו לו או שייגרמו לו בעתיד.

כך גם טענותיו של התובע בשתי התביעות היו זהות ביסודן, קרי הטענות לפיהן הבורסה הפרה את התחייבויותיה כלפיו, כי התובע הסתמך על מצגי הבורסה וכי הבורסה עשתה שימוש לרעה בכוחה בדרך של הפלייה וחוסר תום לב. השוו לדברי בית-המשפט העליון בע"א 1545/08 מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (4.3.2010, להלן: "עניין מוסקונה"): כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן האם על-פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האנטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים.

בהקשר זה יצוין כי התובע עצמו לא ביאר בכתב-התביעה שבפניי את פשר הוספת הנתבעת 2 כנתבעת, ולמעשה ההתייחסות היחידה לנתבעת זו בכתב-התביעה הייתה באמירה כי היא חברת האם של הנתבעת 1 וכי "הנתבעת 2 שולטת שליטה מלאה בנתבעת 1, מכוונת את פעילותה ופועלת עימה בשיתוף פעולה מלא בכל הנושאים הקשורים לתובענה זו" (סעיף 4 לכתב-התביעה).

...

לפיכך, אני סבורה כי מעבר לקבלת טענת מעשה בית-דין, הרי שהתובע מנוע במקרה זה מלהגיש את התביעה שבפניי.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שבפניי על הסף.

המזכירות תשלח את העתק החלטתי לצדדים.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 16576-06-13 ע. אליאס בע"מ ואח' נ' בית חולים סנט ג'וזף ואח' תיק חצוני: תובעת ע. אליאס בע"מ חברות 511381089 על-ידי בא-כוח עורך הדין נהאד ארשיד ממשרד גרה-ארשיד ושות' ועורך דין אמיר כספרי ממשרד ש. הורובויץ ושות' נ ג ד נתבעים .1 בית חולים סנט ג'וזף שירותי בריאות 500800073 על-ידי בא-כוח עורך הדין שאדי סאמר .2 ג'ירוזלים דיזיין סנטר חברות 510791721058389- הדיון בעיניינו הסתיים. .3 המהנדס האני אבו דיאב- הדיון בעיניינו הסתיים. פסק דין

התובעת, חברת ע. אליאס בע"מ (להלן- התובעת או החברה) זכתה במיכרז והצדדים התקשרו בהסכם מיום 26.5.2011 (להלן- ההסכם), להקמת הפרויקט תוך שנתיים ממועד תחילת עבודות הבניה, וחישוב התמורה על יסוד כתב הכמויות ומחיר יחידה.

לאחר עיון בהחלטה, נמצא כי השאלה היחידה שנותרה לבירור היא- בעיניין ההיתחשבנות הכספית בין הצדדים לאחר ביטולו של ההסכם כדין, זאת על יסוד חוות-דעתו של המומחה אשר מינה בית-המשפט, בהסכמת הצדדים, המהנדס ועו"ד נח רפפורט.

לעניין שער ההמרה של המטבע החוזי- ההסכם אכן נוקב בסכומי התשלום במטבע של דולר ארה"ב. סעיף 11.1 להסכם קובע בהאי לישנא : "The Tenderer entirely in (USD) shall quote the unit rates and prices. However the relation between the dollar exchange rate to the sheikel will be as stated in the special condition" הינה כי כן, החוזה מעגן את היכולת לבצע את התשלומים המפורטים בהסכם במטבע שקלי ולפי שער המרה המפורט בנספח "תנאים מיוחדים". יוטעם, כי בנספח "תנאים מיוחדים" אין כל היתייחסות לנושא.

בארבעת התשלומים הנוספים (שורות 17-20 לטבלה דנא, הזהים לטבלה בפרק 6), ההפרש בין השער ההסכמי לשער היציג עלה על 3%, והתובעת לכאורה הייתה זכאית לפצוי בהיותה הצד שניפגע, ברם המדובר בתשלומים שבוצעו על-ידי התורמים ובמטבע של דולר ארה"ב, כך שהתובעת קיבלה את מלוא כספה לפי הוראות ההסכם.

...

ודוק, אין בחוות הדעת כדי לסתור קביעות עובדה וממצאי מהימנות של המותב הקודם בהחלטתו, ומשכך, אין בחוות הדעת כדי להוות שינוי נסיבות מהותי שיש בו לבסס עילה לעיון מחדש בהחלטה וטענת התובעת לעניין זה נדחית.

מעבר לצורך, ולאחר שבחנתי את התיק, לא מצאתי כי לשון ההסכם דורשת פרשנות וגם אם כן, אין בטענות התובעת ובסיכומיה, לפניי ולפני המותב הקודם, ויש לזכור כי הראיות לא נשמעו לפניי, כדי להוליך למסקנה שונה.

לאור כל האמור לעיל, בהינתן החלטתו של השופט יעקובי, אשר יש בה להגדיר את כל המחלוקות בתיק שנותרו להכרעה בשלב בו הועבר התיק לטיפולי, שוכנעתי לאמץ את חוות-דעתו של המומחה, כאמור, ובכפוף לקיזוז החשבונית הנוספת בהתאם להסכמות הצדדים ועדותו של המומחה, ולא מצאתי לקבל את טענות התובעת לפיצוי בגין הפרשי שער הדולר והפרשי מע"מ, וזאת על יסוד לשונו הברורה של ההסכם, ובמצב המשפטי הקיים.

בחישוב אריתמטי, על בית החולים לשלם לתובעת סך של 5,070,078 ש"ח, כולל מע"מ, בניכוי סך של 1,070,875 ש"ח, ובסך כולל של 3,999,203 ש"ח, ולאחר חישוב הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.6.2013 ועד למועד פסק הדין, בסך כולל של 5,087,801 ש"ח. בנוסף, ובגין הפרש שער הדולר במועדי התשלום, על בית החולים לשלם לתובעת סך כולל של 794,695 ש"ח, ולאחר חישוב הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.6.2013 ועד למועד פסק הדין, בסך כולל של 1,011,244 ש"ח. משכך, בסיכום ההכרעה בעניין התביעה והתביעה שכנגד, בפסק-הדין, הנני מחייב את בית החולים לשלם לתובעת סך של 6,099,045 ש"ח, תוך 120 יום, אחרת יישא התשלום הפרשי ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.