תביעה כספית בגין שליחת הודעות פרסומת ללא הסכמה

בכתב התביעה נטען כי לתובעת נשלחו 18 הודעות פירסומת ע"י המשיבים ללא שניתנה הסכמה מראש ובכתב מטעמה לקבלת דברי הפרסומת והיא אף סירבה לקבלם 5 פעמים.

נטען כי אף אחת מהודעות הפרסומת אינה מאפשרת לבצע הסרה באמצעות משלוח הודעה חזרה באותו אופן - כל ההודעות נשלחו מכתובת NOREPLY שמשמעותה שאין להשיב לכתובת זו. אף אחת מההודעות אינה כוללת אפשרות הסרה סבירה באשר כל ההודעות מאפשרות סרוב באמצעות לחיצה על לינק בלבד שלא ברורה תוצאותיה.

מעיון במכתב מיום 16.5.21 עולה כי התובעת לא ביקשה מהנתבעת שתסיר אותה מקבוצת הדיוור אלא דרשה פיצוי כספי בגין שליחת ההודעות.

...

לפיכך, המסקנה היא כי מתקיימים תנאי סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת ודין טענת המבקשת בהקשר זה להידחות.

במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני תביעה כספית בסך 11,000 ₪, לפי סעיף 30 (א) לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן – "החוק"), בגין שליחת 11 הודעות פירסומת אל הטלפון הנייד של התובע.

על פי הנטען בכתב התביעה, בין התאריכים 06.11.19 ל- 20.05.20 נשלחו לטלפון הנייד שברשות התובע 11 הודעות פירסומת מאת הנתבעות, וזאת מבלי שניתנה הסכמתו לקבלת דברי פירסומת ולא הודע לו, במסגרת רכישה שביצע, כי פרטיו ישמשו לצורך קבלת פירסומות.

...

לפיכך אני מקבלת את התביעה בחלקה, כפי שיפורטו להלן.

כחלק מהליך הרישום למועדון נתן הסכמתו המפורשת לקבלת "דבר פרסומת". לתמיכה בטענותיהן הפנו הנתבעות בכתב הגנתן להודעות שמקבל מי שמבקש להירשם למועדון, וכחלק מהליך זה, מקבל את ההודעה הבאה:" בלחיצה על "הצטרפות למועדון" אני מאשר/ת את הצטרפותי למועדון למטייל את התקנון, ולקבל מלמטייל תעודות אחריות, קבלות רכישה, הצעות ומבצעים.

אין בדבריי אלה לומר חלילה, כי התובע פעל שלא בתום לב אלא להבהיר, שבבחינת מידת המטרד שגורמים הפרסומים לתובע יש לקחת בחשבון את פעולותיו למניעת המשך הטרדתו על ידי אותן הודעות להן לא נתן את הסכמתו, בייחוד שתביעה נגד הנתבעות הוגשה על ידו אך חודשים ספורים לפני כן. לנוכח תכלית החוק שהינה הרתעה יעילה ואכיפה בנסיבות קונקרטיות ולא למטרת ענישה, ובהתחשב בהיקף ההודעות ותוכנן אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ (200 ₪ עבור כל אחת מ- 10 ההודעות), בצירוף הוצאות משפט בסך 400 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

לפניי תביעה כספית בסך 9,000 ₪, שהוגשה לפי סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן "חוק התיקשורת"), בגין שליחת 9 הודעות פירסומת אל כתובת הדואר האלקטרוני של התובע.

בהתבסס על האישור כאמור נשלחו דברי הדואר, כשבכל הודעה מופיע שם החברה וכן אפשרות לשלוח הודעת סרוב למשלוח דברי פירסומת נוספים באמצעות לחיצה על קישור הכולל את המילה "להסרה". הנתבעת, כך לשיטתה, מציינת כי לא קיבלה את בקשות התובע להסירו מרשימת התפוצה משבחר להשיב לדואר שהיתקבל באמצעות השבה לדואר האלקטרוני תחת לחיצה על הקישור המיועד בדיוק לשם כך. בכתב התשובה אישר התובע שביצע הזמנה באתר מגה ספורט ביום 2.10.2020, אך הבהיר שלא הסכים לקבלת דברי פירסומת מהנתבעת.

...

אשר לשאלה הראשונה, צורת ההודעה וצירוף קישור להסרה מרשימת הדיוור, סבורני כי ההודעות שנשלחו לתובע עומדות בהוראות הדין, במובן זה שדרישת תום הלב של התובע שלהתרשמותי הבין היטב את מהות הדברים, תגבר.

נוכח כך, אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי המשיבה הפרה את חובתה בכך שלא אפשרה מתן הודעת סירוב באמצעות מייל חוזר לאותה כתובת.

בנסיבות התביעה שלפניי אפוא התביעה נדחית.

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית בסך 11,000 ₪ מאחר והנתבעת שלחה לו הודעות פירסומת בדואר אלקטרוני ללא הסכמתו.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות, הראיות, התרשמתי ישירות מהעדויות ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

כמפורט, לא שוכנעתי כי מולאו תנאי החריג ולכן אין לפטור את הנתבעת מכל פיצוי, אם כי יש להביא זאת במכלול השיקולים בקביעת הפיצוי, כפי שיפורט.

במכלול השיקולים, התובע לא עשה די כדי להפסיק קבלת הפרסומות ולא מילא אחר החובה המוטלת עליו מכוח עקרון תום הלב בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הסירוב להשתמש בלחצן "הסר" יש בו חוסר תום לב - ראה בפס"ד בן עמי הנ"ל בסע' 19 לפסה"ד : "מן האמור עולה שפייסבוק הפרה את הוראות סעיף 30א(ה) לחוק. דא עקא, כידוע, התנהגות שלא בתום-לב מצדו של נמען, עשויה להשליך גם על היקף הפיצוי המגיע לו (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה י"ג (27.7.2014) ... כך בפרט לגבי תביעות ספאם, כאשר הסמכות לפסיקת פיצויים לדוגמא, ממילא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 30א(י)(1) לחוק... בעניין זה, הן הסירוב הבלתי- לגיטימי להשתמש בלחצן ה'הסר' ..., הן היקף ההפרה הקטן עד מאוד (סעיף 30א(י)(3)(ג) לחוק), מובילים לכלל מסקנה כי אפילו שהופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק ליונתן פיצוי כספי כלשהו". באותו מקרה לא נפסק כלל פיצוי לתובע.

תביעה לפצוי כספי בגין משלוח 12 הודעות דואר אלקטרוני בנגוד לסעיף 30א לחוק היתקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: החוק או חוק הבזק).

סעיף 30א(ב) לחוק קובע: "לא ישגר מפרסם דבר פירסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומאטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת ...". בסעיף 30א(א) לחוק הוגדר "דבר פירסומת", בין היתר, כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".

במסגרת התיקון לחוק ולשם היתמודדות עם תופעת הספם, אסר המחוקק על מפרסם לשלוח דבר פירסומת, ללא הסכמה מראש ובכתב של הנמען.

...

כל אלה מלמדים, לשיטת הנתבעת, על התנהלות חסרת תום לב מצד התובעת אשר נרשמה 3 פעמים לרשימת התפוצה של הנתבעת מבלי להציג מידע זה לפני בית המשפט ולכן יש לדחות את התביעה כנגדה בשל העדר חוסר תום לב חמור, ובהתאם לרע"א 4704/20 בן עמי נ' FACEBOOK IRELAND LTD (9.2.2021), להלן: עניין בן עמי.

אין בידי לקבל טענה זו. התובעת טענה כי אינה זוכרת שנרשמה באוגוסט אך לא שללה אפשרות זאת כבר בכתב התביעה (סעיף 8 לכתב התביעה) ובמסגרת התביעה לא העלתה כל טענה ביחס לפרסומים עובר להסרה.

יהיו מקרים בהם למרות שבוצעה הפרה, נסיבות העניין יובילו למסקנה כי אין הצדקה לפסוק פיצוי ומכל מקום אין חובה לפסוק פיצוי בגין כל הפרה בנפרד (ע"א (מחוזי ת"א) 2207-10-18 שופמיינד בע"מ נ' סינטיה אברהם (23.1.2019)).

בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסך כולל של 5,400 ₪.