תביעה כספית בגין שיווק מכוניות מסין לארה"ב

עניינה של תביעה זו, בניסיונותיה של התובעת לשווק לארה"ב ולמדינות צפון אמריקה מכוניות המיוצרות בסין באיכות ובמחיר מתחרה למכוניות אחרות המשווקות כבר בארה"ב. בכתב התביעה, בכתב ההגנה ובדברי הסיכום, מפורטים עיקריה של התביעה והגנת הנתבעת.

בעדותו הסביר מר בריקלין, שמטרת הביקורים בתערוכה הייתה ליפגוש ולאתר חברות אחרות שניתן יהיה להקים עימם את ה"מיזם": "ת: השינוי היה בכך שהם לא יעמידו את הכסף בוי. קארס אלא ישקיעו את הכסף ישירות אצל הסינים עבור המיזם המשותף. לוי. קארס לא תהיה שום בעלות במיזם המשותף בסין ואנחנו יהיה בבעלותנו משהו באיזה שהוא אופן בוי. קארס ואם היו בפניי הניירות הייתי יכול להקריא מהם, אבל הדבר העקרי היה שנראה היה שעדיין החזיק בהפצה בארצות הברית. אז זה נתן לנו להרגיש איכשהוא שאולי יש אפשרות, היזדמנות שאולי אנחנו יכולים להמשיך קדימה ואמרנו שנסכים להמשיך בשיחות. ואז נאמר לנו, הודע לנו שעופר מעוניין אך ורק בסין ושלא הייתה שום ערובה האם ומתי נביא רכבים לארצות הברית. אבל אם הם אי פעם יעשו את זה אנחנו נקבל רווח משם, שמה שהשאיר אותי במצב הנפלא, זה שם אותי במצב הנפלא כי לא ידעתי איך אני מיתקדם כי לא יכולתי להעמיד משווקים בלי להבטיח לאותם משווקים שיהיו רכבים לשיווק. ואז אחרי שאמרנו שנמשיך בשיחות הבנתי שזה ביזבוז זמן, עסקתי עם שני אנשים שלא ידעו מהי מוסריות ואיך אפשר לעשות עסקה עם אנשים שאתה לא סומך עליהם, אבל, עדיין היה בידינו את הנכס של מוניטין מצוינים בקרב תעשיית הרכב בסין, ותערוכת הרכב בבייג'ין הלכה והתקדמה ואולי יכולנו כעת להשתמש במוניטין שלנו כדי להשיג יצרנית רכב אחרת שתכנס בנעליה של צ'רי ולא רצינו להתחיל במאבק בסין אם התכוונו להמשיך ולעשות עסקים בסין אז הודענו למר עופר ולחברה לישראל לא להתקדם במגעים כלשהם עם צ'רי ואמרנו לצ'רי שאם הם יחזרו וידברו עם איזה מהאנשים שאנחנו דיברנו איתם תשלחו לנו המחאה על סך 25 מליון. ומה שניסינו לעשות זה לגרום לכולם להבין שאם אתם לא רוצים לעשות עסקים איתנו אל תעשו עסקים זה עם זה בתקווה שאולי הם יבינו שיהיה יותר הגיוני לחזור ולעשות עסקים בדרך המוסכמת. וכשהם שמעו שיצרניות רכב אחרות נלהבות מהרעיון לעשות עסקים איתנו אז אנחנו נחזור לעסקה המקורית שלנו.

...

צ'רי אף הודיעה ביום 9.8.2006 לתובעת – למר בריקלין: "…Chery is soliciting other party as partner for it's North America Program." (מוצג 54 למוצגי הנתבעת) אני דוחה את טענת התובעת - מפי מר בריקלין ומר הימלפרב – על פיה מר שטיינווסר ומר ניר גלעד חתמו על הסכם סודיות.

התובעת היא זו שחד צדדית, חזרה בה ממתווה זה לאחר שנתנה את הסכמתה לו. די בכל אלו כדי המסקנה, שחוות הדעת של פרופ' ביגר, אינה יכולה לעמוד ולשמש בסיס לקביעת חישוב או הפסד כספי כלשהו, בהיותה מבוססת על הנחות היסוד שגויות לחלוטין - אותן הציגה בפניו התובעת.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

עם זאת, בהתחשב בכך שהתובעת פתחה צוהר בפני הנתבעת לשוק הרכב היצרני הסיני ולקשר עם חברת צ'רי, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות וכי כל אחד מן הצדדים יישא בהוצאותיו.

אלא שטענה זו מתייחסת לעובדות שלא נזכרו כלל בכתב התביעה (מחלוקת לכאורה ביחס לקניית מכוניות מיזם רכב סיני בהקף של 10 מיליון דולר), ומשכך, אין מקום להתייחס אליה.

בסעיף 141 של כתב התביעה, המצוי בחלק בו מתוארת רשלנות הנתבעים, אנו מוצאים האשמות מרחיקות לכת בנושא הדיון בבחירת האסטרטגיה השיווקית, בזו הלשון: "לא היתקיים דיון בישיבות הדירקטוריון אודות בחירת האסטרטגיה השיווקית – האם להיתמקד תחילה בשוק יחיד של ישראל, בהוכחת התכנות המוצר מבחינה טכנולוגית ובבחינת רווחיות המודל העיסקי ורק לאחר מכן לפתח שווקים נוספים ברחבי העולם, או שמא להתחיל מיד עם הקמת קבוצה בינלאומית תוך פיתוח שווקים בכל העולם במקביל. הדירקטורים ונושאי המשרה לא דרשו חוות דעת כלכלית או שיווקית אשר תיבחן מהי האסטרטגיה הרצויה ואף לא העלו נושא זה לדיון בדירקטוריון ... לא הובא כלל ניתוח כספי מפורט בדבר העלויות הכספיות של תכנית הפעולה השאפתנית והשלכותיה האפשריות על התפתחות המיזם והצרכים המימוניים הנדרשים לצורך כך. לא זו אף זו, לא היתקיים דיון בהשלכות התקציביות וצרכי המימון של המהלך האמור ובודאי שנקיטת מהלך זה לא נכלל במסגרת התקציב הראשוני שאושר באותה עת". לעומת זאת, בסעיף 36 לכתב התביעה אנו מוצאים כי: "בישיבת דירקטוריון מיום 17.6.2008 (נספח 11(5) לכתב התביעה), היתקיים דיון באפשרות להרחבת הפעילות למספר מדינות נוספות, אולם ההשלכות התקציביות של המהלך האמור, לא נכללו בתקציב הראשוני לשנתיים – 2009-2008 (Master Budget) שאושר באותו דיון". ואכן מעיון בנספח 11(5) עולה כי ישיבה כאמור אכן היתקיימה, וכי הנושא נדון בה. בנוסף, מסעיף 37 לכתב התביעה עולה כי "בעקבות הדיון הנ"ל ובאופן הדרגתי, התקבלו מספר החלטות שמהותן הקמת חברות בנות והתנעת פעילות בהקף כזה או אחר במדינות כגון: דנמרק, אוסטרליה, ארה"ב סין, יפן, קנדה, הולנד, צרפת, אירלנד". מכאן שקיים פער בלתי ניתן לגישור בין העובדות המתוארות בכתב התביעה, מהן עולה שהנושא נבחן על ידי דירקטוריון חברת האם הן ברמה העקרונית והן ברמה הפרטנית, לבין עילת התביעה הנטענת בכתב התביעה, בה מוטחות האשמות גורפות כאילו הנושא כלל לא נידון.

. זאת ועוד, חברת האם, הדירקטורים שלה, ונושאי המשרה שלה, היו מודעים להקף החשיפה הכספית בגין הסכמים אלו החל ממועד כריתתם, כפי שיפורט להלן.

...

לאור האמור, ולאור העובדה שלא מצאתי בכתב התביעה התייחסות לשאלה מהו הנזק הנטען שהסבו רואי החשבון לחברות התובעות – מקובלת עלי טענת הנתבעת 22, כי יש מקום לסילוק התביעה נגדה על הסף.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, דין הבקשות לסילוק על הסף להתקבל, ודין התביעה שלפניי להימחק במלואה.

על כן דין התביעה שלפניי, שכל כולה תקיפה בדיעבד של הגיון עסקי שהכזיב, להידחות על הסף.

עיסוקה של רובוגרופ הנו בפתוח, ייצור, שיווק והפצה של מוצרים, מערכות, תוכנות, תוכניות ומערכות הדרכה בתחום החינוך והלמידה, ובכלל זה, מכירה של ציוד מעבדות, רובוטים תעשייתיים, תכניות בנושא STEM וכיוצ"ב. מוצרי החברה כוללים רובוטים תעשייתיים, מחרטות, תוכנות, מערכי שיעור וכיוצ"ב, מיוצרים ומפותחים ברובם בישראל ועל ידי צדדים שלישיים בארה"ב, סין ובקוריאה הדרומית, ונמכרים בפריסה עולמית באמצעות חברות – הבת שלה; 6.1 חברת אינטליטק אינק, מוכרת את מוצרי רובוגרופ בארצות הברית וקנדה; 6.2 חברת רובוטק טכנולוגיות בע"מ מוכרת את המוצרים בישראל.

בנוסף, ישנם גם כוננים מחלקתיים (כספים, שיווק וכו') – כשהגישה אליהם ניתנת בהתאם להרשאות של בעל המידע.

רובוגרופ צרפה (נספח 16 לתצהיר אורית דויטש) מיכרז שפורסם על ידי חברת SNPP בשנת 2017 בשם "מיכרז צבורי בנלאומי לרכישה, הרכבה והתקנה של מעבדת מכניקת רכב מס' 334.444". לטענת רובוגרופ, באום פעל ישירות מול חברת 01YES וגרם לכך שחברה זו, שהיתה אמורה להיות ספקית משנה של רובוגרופ, הגישה את ההצעה הנ"ל למכרז, בעצמה, כאשר הוא כולל חלקים עם ההצעה שכתבה רובוגרופ בשנת 2015, באותו פרויקט איולס שלא יצא אל הפועל.

התביעה להשבת כספים ששולמו לבאום במסגרת העיסקה הנ"ל, נדחית.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים כי קמה לרובוגרופ ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות שעניינה "הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע" ראו לעניין זה דברים שכתבה כב' השופטת איצקוביץ בעניין סע"ש (אזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע"מ (נבו 15.10.2017), הרלבנטיים ונכונים גם לענייננו.

סוף דבר תביעת רובוגרופ מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.

הוצאות משפט בשים לב לתוצאות פסק הדין ולהתנהלותו של באום במסגרת העבודה, כפי שפורט לעיל, ובשים לב לתוצאות ההליך, אנו קובעים כי באום ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ג, בהעדר הצדדים.

במהלך שהות התובע בארצות הברית, התחוור לו, שהנתבעת משכה כספים מחשבונה.

הצדדים רצו להשתקע בישראל או בארצות הברית, ופעלו לשם כך, לרבות חפוש בית לרכישה בישראל ורכישת בית ורכב בארצות הברית.

אשר לנפקותה של חתימה על מיסמך נפסק: חתימתו של אדם על מיסמך מהוה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו (ע"א 1319/06 משה שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (20.03.2007), להלן: עניין שלק, ומראי מקום שם).

יתירה מזו, נחה דעתי, שסביבת העסקים בסינגפור, לרבות הקשרים עם אנשי עסקים ממוצא סיני, הקלה על הנתבעת להיות בחזית דוקא, כפי שהעיד התובע (עמ' 170 שו' 14-22, עמ' 171 שו' 10-13).

כאן אנו באים לשאלה, האם יש מקום לקבוע, שבית משפט זה אינו הפורום הנאות לידון בתביעה? ההלכה לעניין זה סוכמה כלהלן: ככלל, יכבד בית-המשפט תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול-דעתו להמנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בו בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה.

...

סופו של דבר אשר על כן, נפסק כלהלן: 47.1.

אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע, את סכום האגרות ששילם במסגרת התובענה, וכן את הוצאות ההקלטה והתמלול.

מאחר, שטיעונה המרכזי של הנתבעת נדחה, אך לא התקבלו מלוא טענות התובע - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, שכר טרחת עורך דין, בסכום של 75,000 ₪.

עוד נטען, כי הכשל המיוחס למנגנון הניפוח אינו ייחודי למפעל מסוים או לרכבים שנמכרים בארצות הברית דוקא, אלא מדובר בבעיה רוחבית גלובאלית ברכיב המיוצר על ידי המשיבה, והיה אף מקרה של פצוץ מנגנון הניפוח במזרח התיכון.

לטענת המשיבה, מההחלטה עולה דוקא כי לא התקבלה החלטה סופית של הרגולאטור האמריקני בעיניין זה, ומכל מקום ההחלטה מתייחסת לחלק קטן מהמנגנונים המיוצרים על ידי המשיבה, ולא הובאה ראיה כי היא רלוואנטית לרכבים המשווקים בישראל.

נראה, כי הסעד העקרי הרלוואנטי למשיבה הוא הפצוי הכספי בגין הנזקים שעשויים להגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מה"ריקול" (ככל שיוכרז), והעילה המשמעותית הרלוואנטית כלפיה היא זו של רשלנות.

ככלל, העובדה שנתבע פועל בזירה הבינלאומית ומוכר את תוצרתו בישראל היא שיקול משמעותי לטובת הקביעה כי ישראל היא פורום נאות לבירור הסיכסוך (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 248, 251 (1967);  רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ''ד נב(1) 109, 115 (1998); עניין אשבורן, פסקה 18; רע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG, פסקה 19 (29.1.2009)).

כאמור לעיל, ישנן בעניינינו זיקות משמעותיות המצדדות בכך שישראל אינה הפורום המתאים לידון בהליך, שהן בעיקר העובדה שהמשיבה פועלת בחו"ל ומכרה את המוצרים שביסוד התביעה בחו"ל. כנגד זיקות אלו עומדת העובדה שהרכבים שבהם הותקנו מוצרי המשיבה נמכרו בארץ וחברי הקבוצה הם ישראלים.

...

סבורני כי מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 166(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, וממילא אין צורך להידרש לחלופות האחרות.

בענייננו, בהתחשב בזיקות המצדדות בפורום שאינו ישראלי, ובמשקל המופחת שיש לייחס בנסיבות העניין לזיקה הקושרת את ההליך נגד המשיבה לישראל, המסקנה המתבקשת היא שהמבקשים לא הוכיחו כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעתם של חברי הקבוצה נגד המשיבה.

סוף דבר נקבע בזאת, כי בית המשפט הישראלי אינו פורום נאות לדון בבקשות האישור נגד המשיבה 3.