תביעה כספית בגין רשלנות סוכנת ביטוח ואי כיסוי נזקי רכב

התביעה והסעד המדובר בתביעה כספית על סך 49,549 ₪ בגין נזקים ישירים ועקיפים, אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בשל טפול רשלני מצד סוכנת הביטוח שלו (נתבעת 2), בבקשתו לרכישת פוליסת ביטוח רכוש לרכבו (מס' רשוי 13-239-27), לו אחראית לטענתו גם "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" (נתבעת 1) בהיות סוכנת הביטוח שלוחתה של חברת הביטוח.

אי הפקת הפוליסות ו/או אי ביצוע השינויים הנדרשים נבע אך ורק עקב רשלנותה של סוכנות החיתום שלא פעלה בהתאם לבקשתה המפורשת של נתבעת 2.

האם הוכח כי סוכנת הביטוח התרשלה בטיפול בבקשת התובע לרכישת כסוי בטוחי עבור הרכב החדש? אין חולק כי נתבעת 2 הייתה במועדים הרלבאנטיים לתביעה סוכנת הביטוח של התובע (ולמצער של אישתו), והיא זו שעמדה מולם בקשר ישיר, וזאת הן ביחס לבקשתם לרכישת ביטוח חובה + כסוי בטוחי (פוליסת ביטוח רכוש צד ג') עבור רכבם הקודם (09/12), והן ביחס לבקשתם להסבת פוליסות הביטוח הקיימות (חובה + פוליסת צד ג') עבור רכבם החדש (11/12).

האם התובע הוכיח את הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי בינם לבין התרשלות הנתבעות? בתביעתו טוען התובע כי כתוצאה מהתרשלות הנתבעות (אי הנפקת פוליסת ביטוח צד שלישי לרכבו החדש), וכתוצאה ממעורבות רכבו החדש בתאונת דרכים מיום 28/1/13 (בעת שהיה ללא ביטוח צד שלישי בתוקף), נגרמו לו נזקים בהקף כספי כולל בסך 49,549 ₪, המורכבים מסך כל החיובים בהם חויב בפסק הדין מיום 13/11/17 בסך 36,549 ₪, סך של 3,000 ₪ בגין "הוצאות הכנת והגשת מסמכים וטלפונים", וסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

...

שתי הערות לסיום בטרם סיום אעיר כי בכל הקשור לטענת הפניקס בכתב הגנתה כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מאחר ואין זיקה בינה לבין התובע (לטענתה לפי המסמכים שצורפו לתביעה, כל התיעוד נוגע לאשת התובע ולא לתובע בעצמו), הרי שדין טענה זו להידחות, הן מאחר וטענה זו נזנחה ע"י הפניקס במסגרת סיכומיה, והן מאחר ותביעת התובע נגד הפניקס אינה מכוח פוליסה, אלא בעילה נזיקית (טענה לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתרשלות סוכנת הביטוח/חברת הביטוח).

אחרית דבר התביעה נדחית.

הודעת צד ג' וכן הודעת צד ד' נדחות בהתאם.

בכתב התביעה התבקש סעד כספי בסך 18,443 ש"ח, שהוא צירוף של הנזק הישיר שניגרם לרכב התובע, שכר טירחת שמאי ונזק כללי.

כמו כן הן לא שלחו להם אסמכתא לכך שהזיכוי הכספי בגין הסרת הכסוי אכן בוצע בפועל.

דיון והכרעה התביעה מתבססת בעיקרה על טענת מצג שוא רשלני מצד הסוכנות - שבאחריות שילוחית מיוחס גם למבטחת - אשר הביא את המחזיקה להאמין שהכיסוי הבטוחי לנהג צעיר בפוליסה לא בוטל.

מנקודה זו, הנטל עבר למעשה אל הסוכנות ואל המבטחת להבהיר למחזיקה באופן רישמי וברור כי אין כסוי בטוחי לנהג צעיר, אך הן לא עשו כן. הודעת העובדת בווטספ יום קודם לשיחה, כי היא אישרה את הסרת הכסוי, אינה רלוואנטית עוד מהרגע שהתנהלה השיחה כפי שקבעתי שהתנהלה.

כתוצאה ממצג השוא הרשלני, לתובע נגרם נזק של העדר כסוי בטוחי לתאונה שארעה בעת שהנהג הצעיר נהג ברכב.

...

מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת לאור השתלשלות הדברים ביום 23.1.20, כאשר לצורך הגשת תעודת ביטוח רשמית תקפה למכון הרישוי - הפועל מטעם מדינת ישראל - עובדת הסוכנות שולחת למחזיקה את מסמכי הביטוח המקוריים, ללא השינוי שהיא עצמה הכניסה בהם לפי טענתה כשבועיים קודם לכן, של הסרת הכיסוי הביטוחי לנהג צעיר.

לאור כל האמור, אני קובע שהתקיימו יסודות עוולת הרשלנות ביחס למצג שהציגה העובדת למחזיקה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי לנהג צעיר.

באשר לגובה הנזק, אני סבור שקיימת אי בהירות המצדיקה השלמת טיעון קצרה מטעם הצדדים, או טוב מכך - ניסיון שלהם להגיע להסכמות בעניין.

מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 117,820 ש"ח, שעניינה ברכב שהזמינה הנתבעת, וקיבלה שירות שכירות ליסינג תפעולי מהתובעת.

מטעם הנתבעת, העיד מר ערן שלומי, עובד הנתבעת שהנו מנהל מכירות בישראל (להלן: "שלומי"), יורם, נהג הרכב, מר נועם ארליך, עובד הנתבעת (להלן: "ארליך") ומר ראובן מושונוב סוכן הביטוח (להלן: "מושונוב").

הנזק לרכב נגרם עקב רשלנותו של יורם ו/או באשמתו, שניכנס עם הרכב לאיזור בו התנהלו מהומות ו/או פרעות ו/או בשל הפרת הסכם השכירות על-ידי הנתבעת, ואחריותה של הנתבעת לניזקי התובעת בשל כך ו/או בשל העדר כסוי בטוחי לניזקי מהומות.

שאלה זו מעוררת שאלות נוספות – על מי מהצדדים הייתה מוטלת האחריות לבטח את הרכב בביטוח מקיף; האם נהג הנתבעת ו/או הנתבעת התרשלו, ועל-כן הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב; מהו גובה הנזק שניגרם לתובעת; כפי שהובא לעיל, לאחר ששמעתי את הטענות, את העדויות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי לדחות את התביעה, ואבאר; סוגיית פוליסת ביטוח מקיף לרכב הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלה - על מי הייתה מוטלת החובה לרכוש ביטוח מקיף לרכב, ובין היתר, להרחיבו לארועי פרעות ומהומות, אם בכלל.

דומני, שאם התובעת, חברה העוסקת ברגיל בהשכרת רכב, לא ראתה צורך לבטח בכיסוי בטוחי למהומות ופרעות, כיצד ניתן לצפות מהנתבעת שתיעשה כן? וישאל השואל – הכיצד הייתה אמורה הנתבעת לדעת שהתובעת החליטה שלא לבטח את הרכב בביטוח מקיף? כיצד היה על הנתבעת לדעת אילו אירועים ה"פוליסה התקנית" מכסה, ואילו אירועים אינה מכסה? ביני לביני, משהתובעת בחרה שלא לרכוש ביטוח מקיף לרכב; בחרה שלא להודיע על כך לנתבעת; לא שיקפה לנתבעת את הסיכונים העומדים בפניה, בראי הכסוי הבטוחי אותו רכשה; האחריות מוטלת על התובעת.

...

לפיכך, אין להידרש לסעד חלופי זה. סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, שהתובעת היא האחראית לכך שהרכב לא בוטח בביטוח מקיף, על השלכותיו.

כמו כן, נחה דעתי, כי נהג הנתבעת לא התרשל בנהיגתו ברכב.

לאור האמור, דין התביעה – דחייה.

פתח דבר זוהי תביעה כספית ע"ס 100,000 ₪: סך של 70,000 ₪ החזר כספים ששילם התובע מכוח פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה מיום 11/03/2017, וסך 30,000 ₪ בעילת לשון הרע.

סוכן הביטוח, שהנו בגדר השליח של הנתבעת 1, לעניין מתן הודעה על התאונה, התרשל משלא דאג להפעלת הכסוי הבטוחי לרכב בהתאם לפוליסה, ולא דאג שהנתבעת 1 תגיש כתב הגנה מטעם התובע.

בית המשפט העליון חזר וחידד בע"א 2167/16 Sanofi נ' אוניפארם בע"מ (12/07/2021), כי: "להבדיל מטענות עובדתיות חדשות. בהקשר זה נקבע כי טענה משפטית שלא נזכרה באופן מפורש בכתב התביעה, אך היא נובעת מן העובדות הפרושות לפני בית המשפט והצד-שכנגד – ניתן להדרש אליה" ער אני לכך שהתובע לא טען בתביעתו, וגם לא בסיכומיו, ולו כטענה חלופית, כי הנתבעת 2 התרשלה בכך שמסרה לשימושו רכב ללא ביטוח המכסה אחריותו כלפי צד ג'.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו ע"י בית המשפט העליון ב-ע"א 4493-05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ , פ"ד סב(2) 1 (2007) (להלן: "עניין ירושלמי"), נפסק כי: "הינה כי כן, כל מקרה צריך שייבחן על פי מאפייניו ועל פי מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה שיקולים של סבירות ההיתנהגות, צפיות הנזק, ויחסי קירבה והסתמכות בין המזיק לניזוק. החשש מפני פריצת גבולות עוולת הרשלנות איננו צריך להכריע את הכף בכל מקרה ומקרה. זהו שיקול שיש לבחון את תוקפו ואת משקלו בהתאם לנסיבות. יתר על כן, נראה כי יתכנו סיטואציות מסוימות שבהן יהא זה מן הראוי להכיר בעילת רשלנות עקב אי-עריכת ביטוח. כך למשל, השיקולים כנגד הטלת אחריות בעוולת הרשלנות מאבדים מכוחם מקום בו קיימת חובה חקוקה לערוך ביטוח (ראו והשוו: LaClair v. Silberline Manufacturing Co., Inc. 379 Mass. 21 (1979); ת"א (מחוזי ת"א) 2474/86 נצר נ' כנפונית חברה למטוסים זעירים בע"מ, פ"מ תשנ"ד(2) 441, 476-478 (1994); על הזיקה בין חובה חקוקה לבין עוולת הרשלנות ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 139 (1982); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק על 2006(2) 2504, פסקות 17, 23, 27 (2006)). כמו כן, בנסיבות שבהן מתקיימים בין המזיק לניזוק יחסי קירבה והסתמכות, עשויה לקום חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק לשמור על טובתו הכלכלית. יתכן שבנסיבות כאלה ניתן יהיה לראות באי ביטוחו של הניזוק על ידי המזיק מחדל רשלני. יחסי קירבה והסתמכות כאמור עשויים להתקיים, בין היתר, מקום שבו צד אחד הבטיח מפורשות לאחר לערוך עבורו ביטוח או מקום בו מתחייב הדבר מנוהג בין הצדדים. לעומת זאת, מקום שבו בחר הניזוק להיות מעורב בפעילות מסוכנת בשל טובות ההנאה שהיא מצמיחה לו יתקשה לטעון, בהעדר סיכום מפורש, כי הסתמך על אחר לעניין ביטוחו". ההלכה בעיניין ירושלמי לעיל יושמה גם במקרה בו מסר המעביד רכב לשימוש העובד, ותוך כדי עבודתו גרם לתאונה בעקבותיה נגרמו ניזקי רכוש לרכב.

...

טענות הנתבעת 1 בתמצית דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

על-כן, דין התביעה לפיצויי בגין לשון הרע להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של -.

רקע והחלטת בימ"ש קמא- בקצרה יפורט כי המשיבים 3-2 הגישו תביעה כספית כנגד המשיבה 1 (להלן "המשיבה") ע"ס 13,179 ₪ בצרוף הפרישי ריבית והצמדה, בגין תאונת דרכים מיום 22.7.21, לפיה הרכב שנהג בו המשיב 2 (אשר בוטח אצל המשיבה 3) נפגע מאחור מרכב שנהדף ע"י רכב המשיבה - זו התביעה שהתבררה בהליך קמא.

המשיבה טענה בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי התאונה אכן נגרמה בשל רשלנות המשיבה (או מי מטעמה שנהג ברכב).

תמצית טענות הצדדים- לטענת המבקשת, שגה בימ"ש קמא עת קבע כי המבקשת לא התמודדה עם הטענות בדבר הסדרת הכסוי הבטוחי: המשיבה טענה כי העמידה כסוי בטוחי לארוע נשוא התביעה קמא, אך לא הציגה בדל של ראיה בדבר הרחבת הכסוי הבטוחי כנטען על ידה; המבקשת טענה כי לא נרכשה כל הרחבה לפוליסה הנקובה בשם שהיתה למשיבה, ובהתאם לפוליסה הקיימת, הנהג- מר שלמה פולד- שנהג ברכב לא נימנה על הנהגים הנקובים בשם בפוליסה שרכשה המשיבה; לא צורפו אסמכתות בדבר רכישת הרחבת הכסוי הבטוחי- המשיבה לא עשתה כן לא בכתב ההגנה, לא בהודעת צד ג', לא בתגובה לבקשה לביטול פסה"ד, ולא בהליך שבכותרת; טענות המשיבה נטענו בעלמא.

מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להדחות: המשיבה טענה בכתב הגנתה לכסוי בטוחי וזה מהות הודעת צד ג'; בוצעה המצאה כדין אל המבקשת וממילא המבקשת ידעה על קיומו של ההליך קמא; המבקשת מיתחמקת שלא כדין מלשלם את תגמולי הביטוח; מר פולד (בעלה של המשיבה) פנה אל סוכן הביטוח על מנת להסדיר את נושא הביטוח כדי שיהיה כסוי בטוחי לאחיו אשר נהג ברכב, ולאחר קבלת האישור- אחיו נהג ברכב; לרכב המשיבה נגרם נזק עצום והיא פנתה אל המבקשת ואל סוכן הביטוח אשר התחמקו ממתן תגמולי הביטוח כדין; הרכב היה מבוטח כדין ע"י המבקשת.

המשיבה טענה בסע' 31 לתשובתה כי "היה ברור לה" שמר שמחה פולד התווסף לפוליסה, אך אין בטענה זו, בעלמא וללא תימוכין, כדי לסתור בשלב זה את טענת הגנתה של המבקשת, המגובה במסמכים בכתב, לפיה פוליסת הביטוח לא כללה את מר שמחה פולד שנהג ברכב עת ארעה התאונה.

...

המשיבה טענה בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי התאונה אכן נגרמה בשל רשלנות המשיבה (או מי מטעמה שנהג ברכב).

מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות: המשיבה טענה בכתב הגנתה לכיסוי ביטוחי וזה מהות הודעת צד ג'; בוצעה המצאה כדין אל המבקשת וממילא המבקשת ידעה על קיומו של ההליך קמא; המבקשת מתחמקת שלא כדין מלשלם את תגמולי הביטוח; מר פולד (בעלה של המשיבה) פנה אל סוכן הביטוח על מנת להסדיר את נושא הביטוח כדי שיהיה כיסוי ביטוחי לאחיו אשר נהג ברכב, ולאחר קבלת האישור- אחיו נהג ברכב; לרכב המשיבה נגרם נזק עצום והיא פנתה אל המבקשת ואל סוכן הביטוח אשר התחמקו ממתן תגמולי הביטוח כדין; הרכב היה מבוטח כדין ע"י המבקשת.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

באשר לסיכויי ההגנה של המבקשת באם יבוטל פסק הדין- בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אני סבורה כי המבקשת שיכנעה, לכאורה, בדבר קיומם של סיכויי ההצלחה בהגנתה.