תביעה כספית בגין רכישת רהיטים ושירותים

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית בסך 11,000 ₪ מאחר והנתבעת שלחה לו הודעות פירסומת בדואר אלקטרוני ללא הסכמתו.

התובע טוען כי הוא זכאי לקבל פיצוי בסך 1,000 ₪ עבור כל הודעת פירסומת וכן פיצוי בגין הטרדה, פגיעה בפרטיות ונזק לא ממוני בסך 2,000 ש"ח. לטענת התובע, הוא היה לקוח הנתבעת לאחר שרכש רהיט בחודש 11/18, אך טוען כי לא ביקש להצטרף לקבלת דברי פירסומת, לא הסכים לכך ואף שלח הודעת הסרה בתשובה למייל אשר קיבל, לאחר קבלת המייל הראשון, אך הנתבעת המשיכה לשלוח לו הודעות.

ביחס לכך העיד מר בן סימון עד הנתבעת כי שירותי הדיוור ניתנו ע"י חברה חיצונית אשר היתה אחראית גם על ההסרה, לרבות בהודעות לא דרך הקישור אך בתקופת הסגרים ואי סדירות העבודה היתה עבודה חלקית ולכן הפסקת הדיוור היתה בחודש 12/20 ולא בחודש 8/20 או אז נשלח מייל ההסרה (בפרוטוקול בעמ' 8) : "ת: in-wise, חברה חיצונית שנתנה שירותים של דיוור והיא מדוורת את המייל ובאותה

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות, הראיות, התרשמתי ישירות מהעדויות ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

כמפורט, לא שוכנעתי כי מולאו תנאי החריג ולכן אין לפטור את הנתבעת מכל פיצוי, אם כי יש להביא זאת במכלול השיקולים בקביעת הפיצוי, כפי שיפורט.

במכלול השיקולים, התובע לא עשה די כדי להפסיק קבלת הפרסומות ולא מילא אחר החובה המוטלת עליו מכוח עקרון תום הלב בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הסירוב להשתמש בלחצן "הסר" יש בו חוסר תום לב - ראה בפס"ד בן עמי הנ"ל בסע' 19 לפסה"ד : "מן האמור עולה שפייסבוק הפרה את הוראות סעיף 30א(ה) לחוק. דא עקא, כידוע, התנהגות שלא בתום-לב מצדו של נמען, עשויה להשליך גם על היקף הפיצוי המגיע לו (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה י"ג (27.7.2014) ... כך בפרט לגבי תביעות ספאם, כאשר הסמכות לפסיקת פיצויים לדוגמא, ממילא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 30א(י)(1) לחוק... בעניין זה, הן הסירוב הבלתי- לגיטימי להשתמש בלחצן ה'הסר' ..., הן היקף ההפרה הקטן עד מאוד (סעיף 30א(י)(3)(ג) לחוק), מובילים לכלל מסקנה כי אפילו שהופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק ליונתן פיצוי כספי כלשהו". באותו מקרה לא נפסק כלל פיצוי לתובע.

נטען כי החל מיוני 2007 , הנתבע נתן ללקוחותיו גם שירותי ייעוץ מס. התובע בתקופה זו המשיך לעבוד כשכיר, ובמקביל היה לו עסק עצמאי פרטי שבאמצעותו נתן שירותי ייצוג לשותפות, וכנגד שירותים אלו שולם לו שכ"ט, כנגד חשבונית מס. נטען כי הנתבע השקיע בשותפות כ 200,000 ₪ מחסכונותיו, השקעה שכללה, רכישת ציוד, ריהוט ומחשבים, תוכנות הינה"ח פירסום.

הגם שלא ניתן להיתעלם מכך, שבהיבט הסובייקטיבי, יכול והיו לתובע ציפיות לחלוקת הכנסות שונה מ2012, ואולם לא די בציפיות , לבסס חבות, ומשאין מדובר בהסכמה תחילית משנת 2004 , או בהמשך משנת 2012 או בסמוך לה, ושניתן להסתמך עליה כהסכם מחייב שהשתכלל, לשותפות וחלוקת הרווחים כנטען, אזי דין הרכיב הכספי העקרי בתביעה להדחות.

...

סוף דבר הרכיב העיקרי של התביעה בסך 150,651 נדחה.

הרכיב המשני של התביעה בסך של 30,000 ₪ מתקבל , במובן זה שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 30,000 ₪, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.

נוכח התוצאה הסופית, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע בגין הוצאות ההליך, וכאשר הרכיב המרכזי של התביעה נדחה, סכום של 10,000 ש"ח , כאשר סכום זה ישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

עוד נטען בכתב התביעה, כי השקעות התובעת ברכישת ציוד וריהוט הגיעו לסך של כ-600,000 ₪.

מאידך, התובעת המשיכה לתת שירותים בניסיון להציל את כספה והשקעותיה, אולם התברר כי המשך הפעילות רק העמיק את הבעיה, שכן הנתבעים גבו את הכספים בגין השירותים שנתנה התובעת, אך לא העבירו אותם אליה ועשו בהם שימוש לצרכיהם.

...

מכל מקום, מאחר והגעתי למסקנה כי התחדשות לגוף היא היחידה שצריכה לשאת בעלות הארוחות ובחוב שנותר (למעט העילה השטרית), וזו לא הגישה כתב הגנה מפני התביעה זאת בנוסף שהאמור בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אמינה עליי, י לקבל את מלוא התביעה כנגד התחדשות לגוף.

התביעה נשוא תיק 17415-03-13 מתקבלת כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת מס' 2, בהעדר הגנה, בסך של 2,255,646 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 10.3.2013 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה בתיק 17415-03-13 כנגד נתבעת מס' 3 חזן נדחית.

בתאריך 10.3.2011 נחתם בין הצדדים הסכם מכר (כולל טופס מיפרט) לצורך רכישת דירת מגורים ששיטחה כ – 128 מ"ר בבניין מגורים משותף בקומה ה – 18 (דירה מספר 86 ביניין מספר 1 בית מספר 1062) של אחד ממבני המגורים הרב משפחתיים שאותם בנתה הנתבעת ברחוב הנשיא 17 (גוש 10748 חלקה 1 מיגרש 106).

מדובר בטפטוף מים של ממש במספר מקומות ובמספר חדרים על המיטות שלנו ועל המצעים שלנו ועל הרהיטים שלנו.

בנוסף לכך, טוענת הנתבעת כי ברשימת הליקויים אשר הועברה לבית המשפט כחצי שנה לאחר פתיחת תיק זה (בתאריכים 1.7.2018 ו – 14.8.2018) וכן גם במכתבי הדרישה מטעם התובעים לא נזכרות טרוניות בנוגע לבעיית ריח בדירה ולכן על פי הוראת סעיף 4א' לחוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 התובעים מנועים מלדרוש פיצוי כספי כלשהוא בגין רכיב תביעה זה מה גם שהתלונה הראשונה בנוגע לליקוי זה הנה מחודש ספטמבר 2016, דהיינו, למעלה משלוש שנים לאחר מסירת החזקה בדירה.

(הקביעה הנה שבתקופה של שבע שנים, זכאים התובעים לפצוי בגין עוגמת הנפש – נזק לא ממוני - לפי 6,000 ₪ לשנה) מפגע הריח הרע מצנורות הביוב : עיקר הבקורת אשר מופנית מצד הנתבעת כלפי התובעים בגין רכיב תביעה זה מתייחסת לעובדה שהתלונה הראשונה בעיניין זה הועברה אליה רק במהלך חודש ספטמבר 2016 וכי גם ברשימת הליקויים אשר הועברה לביהמ"ש בתאריך 16.7.2018 לא נזכרה בעיית ריח רע מהשירותים.

...

(אם נחלק את הפיצוי הלא ממוני למשך שנים, סבורני כי לא יימצא אדם אשר היה מסכים למגורים בחדר שינה אשר לפחות יום או יומיים בשבוע מדיף ריחות צואה, תמורת 500 ₪ לחודש, וכך יש לתמחר את עוגמת הנפש) תיקון האלוקובונד : מסיכומיה המשלימים של התובעת עולה כי אין מקום לשנות את קביעתו של ביהמ"ש מפסק דינו הקודם, שבמסגרתו אומצה קביעת מומחה ביהמ"ש שלפיה עלות תיקונו של ליקוי זה הינה 13,000 ₪ (ראה : סעיף 79 לסיכומים המשלימים) בעוד שהנתבעת טוענת בסיכומיה המשלימים כי הינה חוזרת מחדש על טענותיה מסיכומיה הקודמים (ראה : סעיפים 55 ו – 58 לסיכומים המשלימים) תוך קיזוז העלויות הנלוות לאחר שלא נמסרה לה הודעה מוקדמת בנוגע לליקוי זה. לאחר בחינת טענות הצדדים אינני מוצא לנכון לשנות את מסקנתי מפסה"ד הקודם, לרבות בעניין קיזוז העלויות הנלוות, לאחר ששוכנעתי כי התובעים אכן הלינו על הפגם האסתטי אשר נוצר כתוצאה מההתקנה הלקויה (ראה : נספח 4 לתצהיר התובע - התכתבויות הווצאפ עם מר פלב מיום 5.12.2016 ו – 15.12.2016) ולאור עדותה של הגב' הגב' כהן אשר לא נתנה בעדותה הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע לטענתה שלפיה התובעים לא פנו אליה בעניין ליקוי זה למרות שהכירה בעצם קיומו (ראה : עדות הגב' כהן בעמוד 26 שורה 9 – עמוד 27 שורה 4 לפרוטוקול).

    סוף דבר : 89.

   התביעה מתקבלת.

ס' הכחיש את טענת התובעת כי סך של 20,000 דינר ירדני ניתן לו לסילוק חוב לרשות המסים ראו: פרוט' עמ' 25 ש' 4-5 שכן רשות המיסים ויתרה על כל חוב כלפיו ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 4-5 וכי הכסף שניתן לו על-ידי התובעת בשנת 2014 שימש אותו לצורך רכישת הדירה ראו: פרוט' עמ' 25 ש' 1-3, כאשר גרסה זו לא מתיישבת עם הגרסה שלפיה בשנת 2014 בחשבון הבנק של ס' היה סך של 100,000 ₪ וכספים אלה שמשו אותו לצורך רכישת הדירה ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 16-17.

בת"א 13349-08-17 ברוכאל סיגנון רהיטים בע"מ נ' "מולטיפרס" ייצור ושרותים תעשיתיים בע"מ (3.2.2020) נקבעו אמות מידה והשיקולים למתן פטור בהתאם לס' 2 לחוק עשיית עושר וביניהם: "תום לבם של שני הצדדים; שינוי נסיבות שחל במצבו של הזוכה שבגינו תהיה ההשבה בלתי צודקת; ו"מאזן הנזק", קרי: השאלה אם הנזק שבחיוב הזוכה בהשבת הזכייה עולה על הנזק שייגרם למזכה אם לא תושב לו זכייתו" תוך שנקבע כי "אמות מידה אלה הן כלליות ביותר ולבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר בהפעלתם לשם הגשמת צדק יחסי בין הצדדים" ראו גם: תמ"ש 1091-08-15 ח נ' ח (27.3.2022).

התביעה היא תביעה לסעד כספי וכאשר נתבע סעד זה, התובע נידרש לצייד את בית המשפט בראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו הוא זכאי ראו: ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ (24.1.2021).

...

לאור זאת ומשעה שהתובעת השאירה את הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט ראו: פרוט' עמ' 37 ש' 24 אני דוחה את עתירת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

לאור התוצאה, אני מחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך של 15,00 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים.