תביעה כספית בגין רכישת ניירות ערך ללא הרשאה

אומנם בחלק מן המקרים החברה השתמשה בכספים בהתאם למצג האמור וללא סטייה מההרשאה, אך לטענת המאשימה אין מחלוקת על כך שהכסף יועד לא רק להשקעתו אלא גם לשימוש החברה בהתנהלותה השוטפת; להעברת כספים לחברות פרטיות בבעלות הנאשמים; להשבת ההחזרים החודשיים למשקיעים; וכן להלוואה לנאשמים שיעשו בו ככל העולה על רוחם, כפי טענתם, לרבות רכישת דירות על שמם.

אומנם הנאשם 1 טוען כי הלוואה זו ניתנה כחלק מהפעילות העסקית המשותפת בין הצדדים, וכי היה מובן מאליו שתשולם ריבית בגין הכספים, אולם גירסתו זו נסתרה בראיות שהוגשו וכן בעדותו של בן הרוש עצמו [פ' 18.11.18, עמ' 699].

בשל חשיבות הסוגיה שלפניי אביא את נוסח ההגדרות עתה: "ניירות ערך" מוגדרים כך – "תעודות המונפקות בסדרות על-ידי חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר ומקנות זכות חברות או הישתתפות בהם או תביעה מהם, ותעודות המקנות זכות לרכוש ניירות ערך, והכל בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז, למעט ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה או בידי בנק ישראל, שנתקיים בהם אחד מאלה:

רוצה לומר, אם דברים ברוח זו נאמרו בעל-פה מפי עוה"ד ארז בפגישתו עם הנאשמים ועם בר חיים, ולא חידשו "כלום" לנאשם 2, הרי זה היה מודע להגבלות החוקיות שבחוק ניירות ערך על גיוס כספים בדרך זו (והרי עוה"ד ארז העיד כי נושא 35 הניצעים עולה בכל פגישה שהוא מקיים בתחום גיוס הכספים [פ' 03.07.13, עמ' 144, שו' 8–21]).

הנאשם 2 בעבירה של הצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך ללא תשקיף, בנגוד להוראות סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח–1968, כדי להטעות משקיע סביר, עבירה לפי סעיף 53(א)(1) לחוק ניירות ערך, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז–1977; מאות עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; עבירות מרובות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; עבירות מרובות של עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד, לפי סעיף 424(2) לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין.

...

העובדה שהנאשם 1 העביר כספים ללא הסכם ובטוחות ובריבית נמוכה לחברו הקרוב, והעביר כספים לחברה בבעלותו ללא בטוחות ובריבית נמוכה, מובילה למסקנה שפעל כשידו "קלה על ההדק" בכל הנוגע לשימוש בכספי המשקיעים, זאת בזמנים שבהם הכנסות החברה היו אפסיות, ובאופן שהעמיד – במודע – את כספי לקוחותיו בסיכון.

לפיכך הגעתי לידי מסקנה שהתביעה הוכיחה כדבעי כי הנאשם 1 עבר עבירות מרובות של מנהלים ושל עובדים בתאגיד.

סיכום לסיכום הדברים, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום: הנאשם 1 בעבירה של הצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך ללא תשקיף, בניגוד להוראות סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח–1968, כדי להטעות משקיע סביר, עבירה לפי סעיף 53(א)(1) לחוק ניירות ערך, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז–1977; בעבירה של הצעה ומכירה לציבור של ניירות ערך ללא תשקיף, בניגוד להוראות סעיף 15 לחוק ניירות ערך, כדי להטעות משקיע סביר, עבירה לפי סעיף 53(א)(1) לחוק ניירות ערך; מאות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; מאות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; עבירות מרובות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; עבירות מרובות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק העונשין; עבירות מרובות של עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד, לפי סעיף 424(2) לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; עבירות מרובות של עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד, לפי סעיף 424(2) לחוק העונשין.

השאלות העולות משתי התובענות שאוחדו הן: האם תנאי כהונתו והעסקתו של התובע כנשיא הנתבעת 1 וכמנכ"ל הנתבעות 1 ו-2 בפועל אושרו ושולמו לו כדין? האם נערך לתובע שימוע כדין לפני פיטוריו מהנתבעות 1 ו-2? ולבסוף, האם התובע ו/או הנתבעת 1 זכאים לסעדים הכספיים הנתבעים על ידם? כללי: הנתבעת 1 היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בנאסד"ק. היא נמנית על קבוצת חברות העוסקות ביבוא, שיווק והפצה של מוצרי מזון בישראל ומחוצה לה. הנתבעת 2 היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב, ומחזיקה בעיקר המניות בנתבעת 1.

בחקירתו ברשות לניירות ערך התובע ציין כי מי שביצע את העברת הכספים לצורך רכישת אגרות החוב היה מר בובר והוא זה אשר דאג לקבלת אסמכתא להעברת הכספים.

הוספתי שאלה ושאלתי האם אחרי שנשקיע, אחרי שנקנה את המניה, את האג"ח הזה, נייר ערך, נייר ערך לא סחיר, לא להשקיע ולבנות שיפוצים במלון, בוא לא נתבלבל, כן? נייר ערך, זה כמו שעזריאלי יכולה להנפיק עכשיו לבנות קומה שנייה במלון היא מנפיקה אג"ח, מישהו הנפיק שמה אג"ח. האם אחרי שנקנה נשקיע את ההשקעה, כי בכל זאת השקעה של 2 ורבע מיליון דולר, אנחנו עדיין נהיה בתוך ה-25 אחוז של הסיכון, של המותר לנו? אמרו לי כן, גם אחרי זה. אין לי say יותר מזה.

התובע לא הבהיר מה ענין הרשאת חתימה להחלטה בדבר עסקת אגרות החוב וכיצד הרשאת חתימה היתה משנה מבחינתו את התמונה.

...

בנסיבות אלה, התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

נוכח קביעתנו כי סיום העסקתו היה כדין - אין התובע זכאי לפיצוי זה ותביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: א. התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 – נדחית.

בנוסף, על מנת שהיתרה של הלקוחה לא "תצנח" לפתע כתוצאה ממשיכות היתר, דאגה הנתבעת לרכוש עבורה ניירות ערך ומט"ח, כך שעם כל פדיון של שיק מכרה הנתבעת ניירות ערך ומט"ח בסכום תואם לסכום שנגנב.

הנתבעת טענה כי התובע שלח ידו בכספיה וכספי אחרים ומכר תיקי מניות בסך כולל של 259,576 ₪ ללא הרשאה, ונטל לעצמו לפחות 224,505 ₪ תוך גרימת נזק כספי בגין האמרת המחיר ועליית השערים.

לטענתו, זכות הקזוז קיימת אף כאשר מקור החוב איננו באותה עסקה ואין בעובדה שעסקינן בניירות ערך ולא בכסף נזיל כדי לעלות או להוריד מעצם הזכות.

למען הסדר הטוב יש לדחות את טענת התובעת שכנגד להגדלת סכום התביעה במסגרת הסיכומים - ראשית, לא הוגשה בקשה פרטנית, גם לא לאחר מועד שמיעת הראיות, והכללת הטיעון במסגרת הסיכומים, אין בו די. שנית, גם לגופם של דברים הרי שהתביעה שכנגד עוסקת בדין עצמי שנקט הבנק ביחס לחשבון ניירות הערך של התובעת שכנגד.

...

שעה שאין מחלוקת כי הבנק קיזז סכומים לאחר פדיון ניירות הערך של התובעת שכנגד, שעה שהבנק כשל מלהוכיח זכות לקיזוז ומשעה שהתובעת שכנגד כשלה מלהוכיח את הנזק הנטען על ידה, דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

אני מחייב את הבנק להשיב לתובעת שכנגד סך של 224,505 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.06.19 ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הבנק לשלם לנתבעת/תובעת שכנגד בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד סך כולל של 35,000 (כולל מע"מ) בגין שני ההליכים.

ביום 12.9.22 הגיש התובע – המשיב תביעה כספית על סך 558,640 ₪ שעניינה "התרשלות, הפרת דין והפרת אמון חמורה מצד הנתבעים כלפי התובע שסמך על הנתבעים ונתן בהם אמון מלא ובלתי מסויג, בכל הנוגע לניהול השקעות והון אישי" (סעיף 13 לכתב התביעה).

סוויטווד קפיטל קיבלה הרשאה כללית לפעול בחשבונות בנוגע להשקעות במכשירים פינאנסיים וגישה ישירה לחשבון.

נטען כי ביום 19.1.22 נוכח המתיחות בין רוסיה לאוקראינה ביקש המשיב מהמבקשים לרכוש עבורו זהב ובתגובה לכך הציע לו סמואל כי מוטב לו לרכוש ניירות ערך בתחום נפט ודלקים.

...

לגופו של עניין, אני סבורה כי התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא לפיה יש סמכות עניינית לבימ"ש השלום לדון בתובענה נכונה, ולפיכך יש לדחות הערעור.

לאחר שעיינתי היטב בכתב התביעה, איני סבורה כי עסקינן בעניין אזרחי לפי חוק הייעוץ.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה: האם תקנון הקרן מאפשר למשיבה לגבות "הוצאות אישיות" מתוך נכסי הקרן ? האם המשיבה רשאית לגבות "הוצאות אישיות" למרות שאין הרשאה לכך בתקנון ? האם הפרה המשיבה את החוזה האחיד שבינה לבין העמיתים ? האם זכאים העמיתים להשבת הכספים שנגבו על ידי המשיבה בגין "הוצאות ישירות" או כל הוצאה אחרת שאינה "דמי ניהול", כהגדרתם בנספח ח' לתקנון? (סעיף 70 לבקשה) יש אפשרות סבירה שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, בפרט לנוכח פסיקות בתי המשפט המחוזיים בעיניין יצחקי ובעניין הופמן במחוזי.

(1) עמלות קניה ומכירה של ניירות ערך סחירים; (2) דמי שמירה בשל ניירות ערך סחירים וכל עמלה שגובה מי שמבצע את משמורת ניירות הערך (הקסטודיאן); (3) הוצאה הנובעת מהשקעה של קופת גמל בניירות ערך לא סחירים שאינם של צד קשור או ממתן הלוואה למי שאינו עמית או מבוטח, או למי שאינו צד קשור, אם אין ההוצאה משולמת לצד קשור; (4) ההוצאה הנובעת מהשקעה של קופת גמל בזכויות במקרקעין שאינן של צד קשור, אם אין ההוצאה משולמת לצד קשור; (5) (נמחקה) (6) מסים החלים על קופת הגמל, על נכסיה, על הכנסותיה ועל עיסקאות שנעשו בנכסיה; (7) דמי ביטוח בעד ביטוח משנה לקופת גמל משלמת לקיצבה שאינה קופת ביטוח, המשולמים בתנאים שעליהם הורה הממונה; (8) הוצאה בעד ניהול תביעה או תובענה שהגישה חברה מנהלת בשל השקעה של כספי קופת הגמל שבניהולה, כנגד מי שהושקעו בו כספי הקופה או כנגד נושא משרה בו, בשיעור שלא יעלה על 80 אחוזים מסכום ההוצאה ובמגבלות שיורה עליהם הממונה, ובילבד שאין ההוצאה לצד קשור; לעניין זה, "נושא משרה" - כהגדרתו בחוק החברות.

אכן בדוח השנתי לא נרשם כמה שילם כל עמית עבור חלקו הנטען בהוצאות ניהול ההשקעות מאחר שכספים אלו לא נילקחו בפועל מהעמית אלא מנכסי הקרן.

...

ובסופו של דבר גם אם לא היה קיים עיגון חוזי, עדיין לפי הפרשנות התכליתית מכוח דיני הנאמנות סעיף 8(ב) המתיר לנאמן לנכות הוצאות סבירות שהוציא עקב מילוי תפקידו, כל עוד הן תואמות את ההסדר החקיקתי (ולא נטען שהוצאו שלא כדין), הייתה רשאית המשיבה לחייב את נכסי הקופה בהוצאות הישירות.

סוף דבר לנוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניין הופמן ולאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.