פתח דבר:
לפניי תביעה כספית שתחילתה בבקשה לבצוע שטר בגין בשלושה שיקים, שהוגשו לבצוע בהוצאה לפועל.
הנתבעת חתומה על השיקים והתובעת היא הנפרעת.
עיקר טענתה של הנתבעת הנה כי התובעת איננה זכאית לסכומי השיקים נוכח נזקים שגרמה לנתבעת, בגין מטען אחר שאוחסן אצל התובעת.
הלכה היא, כי משמעות אי חקירת עד, על הנושאים שבמחלוקת, היא קבלת גרסת המצהיר
"נימנע בעל דין מחקירה נגדית של עד – רואים אותו, לכאורה, כמי שאינו חולק על דברי העד, אלא אם כן מוצג "הסבר" להיעדרה של החקירה" (י. קדמי, על הראיות, (תש"ע – 2009) חלק רביעי, עמ' 1957).
מעיון בחשבונית מיום 18.7.2018 עולה כי מלוא סכום ההזמנה בסך של 345,000 ₪ שולם לנתבעת על ידי לב הארץ ב- 5 שיקים, שתאריך פירעונם נע בין ינואר- מאי 2019 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מר סמימי).
...
טענות הנתבעת
בשנת 2018 פנתה נציגת התובעת, גב' חלי איגלר (להלן: "גב' איגלר") למנהל הנתבעת מר סמימי ברק (להלן: "מר סמימי") בהצעה לפיה הנתבעת תאחסן סחורה במחסניה של התובעת ובגין כל קונטיינר תשלם הנתבעת סך של 800 ₪ לחודש, בצירוף מע"מ. על פי הנטען, גב' איגלר נהגה להתקשר למר סמימי, עם דיווח על סכום החשבונית לתשלום ובהתאם היה מר סמימי מבצע העברה בנקאית לחשבון התובעת.
חיוב קצוב :
משהגענו למסקנה כי שני החיובים אינם נובעים מתוך 'עסקה אחת' עלינו כעת לבדוק האם הוכח חיוב בסכום קצוב.
אני סבורה כי נכון יהיה לקבל את ההתנגדות ביחס לנזק שנגרם לשלושת המשטחים, על פי הנתונים שעולים מהמסמכים שלעיל.
סוף דבר
ההתנגדות מתקבלת בהתייחס לסכום של 12,941 ₪, אשר יופחת מהסכום של השיקים שהוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל.