תביעה כספית בגין צריכת חשמל בלתי חוקית

תביעה כספית ע"ס 44,016 ₪, שהוגשה על ידי התובעת, חברת בן יהודה סחר בע"מ, כנגד הנתבעת, חברת ישר גול חברה לבניין והשקעות בע"מ. רקע עובדתי בתמצית: התובעת הנה הבעלים של שתי יחידות במרתף עליון, בבית המשותף המצוי ברחוב י.ל. פרץ 43 פינת שדרות הר ציון 12 תל אביב (להלן: "הבניין").

ממילא גם שתביעת השבה בגין צריכת חשמל בפועל ל-19 חודשים צריכה להסתמך על ראיות ועל הוכחת תשלומים ששולמו בפועל.

התביעה לדמי שימוש ראויים בגין שימוש לא חוקי- אינה אפשרית במתכונת שבה נוסחה במסגרת התביעה, עתרה התובעת לפצוי בסך של 14,316 ₪ בגין דמי שימוש ראויים בקשר עם המחסן הימני.

...

סבורני, כי נתיב תביעה זה אינו אפשרי- התובעת אינה יכולה לטעון, כי אלמלא השתלטות הנתבעת, היא הייתה יכולה להשכיר את הנכס כמחסן, שכן אם הייתה עושה כן, הרי שהיא הייתה פועלת בניגוד לייעודו של הנכס ולהיתר הקיים בעניינו.

התובעת הפנתה בסיכומיה לע"א 3846/13 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר חלף (21.7.2015) אלא שפסק דין זה איננו יכול לסייע לה ועמדת הנתבעת בהקשר זה מקובלת עליי.

תוצאת הדברים: דין התביעה להתקבל אך ורק ביחס לטענת בדבר תשלום חשבון המים בסך 81.35 ₪, שאותו תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

טענות התביעה יפורטו להלן בתמצית: חברת החשמל מייחסת לתובע, שלא כדין, חוב כספי בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל (שב"ח), וזאת בשל חבלות שנמצאו, לטענתה, במונה החשמל המשמש את המיתחם ובשל צריכה תנודתית ומוגברת של החשמל; חברת החשמל פעלה בבריונות עת הוציאה צו חפוש למיתחם ואף פעלה לניתוק החשמל בביתו ובמתחם הצימרים עת שהו בו אורחים, ורק לאחר שהתובע הפקיד בידי חברת החשמל פקדון בגין סכום החוב הנטען לא נותק החשמל.

...

בדיקה זו נעשתה בנוכחות שוטרים, ולאחר שהוצא צו חיפוש למקום; התובע נכח במהלך הבדיקה וממצאיי השב"ח הוצגו בפניו במקום ובטרם הוסר המונה; בסיום הבדיקה הוחלף מונה החשמל במונה חדש ותקין, והתובע הוזמן אל משרדי חברת חשמל להמשך בירור; מאחר שהתובע הכחיש בפגישה את ממצאי השב"ח ערכה חברת החשמל תחשיב ממנו עלה כי צריכת החשמל של התובע בפועל הייתה גבוהה מזו שהייתה רשומה במונה החשמל, ולכן נשלחה לתובע דרישת תשלום בגין מלוא צריכת החשמל; בתחילה נקבע חשבון השב"ח על סך 45,243.77 ₪, אולם לאחר מכן, ובשל טעות סופר שנמצאה, תוקנה הדרישה וסכום החוב הופחת לסך של 33,947.66 ₪; לאחר שכל דרישותיה והתראותיה של חברת החשמל לתובע להסדרת חשבון השב"ח נתקלו בסירוב, פעלה חברת החשמל בהתאם לסמכותה על פי דין לניתוק החשמל אצל התובע; התובע מסר לעובדי חברת החשמל שהגיעו למקום לצורך ניתוק החשמל, המחאה על סך חשבון השב"ח, ובטרם הופקדה ההמחאה, הוגשה תביעה זו, והחשמל לא נותק; לחברת החשמל מוקנית סמכות על פי דין לנתק מרשת חשמל מקום בו נמצא שימוש בלתי חוקי בחשמל וכן לגבות מהצרכן תשלום בגין צריכת חשמל שלא כדין, כפי שנעשה במקרה דנן; משפעלה חברת החשמל כדין אין מקום לקבל את התביעה, ודינה להידחות.

דיון והכרעה אקדים ואומר כי דין התביעה להידחות.

על רקע האמור נבחן את המקרה שלפנינו.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה.

התובע טען עוד כי הנתבעת פנתה אליו בדרישה לתשלום בגין צריכת חשמל עודפת, שלא חוייבה, לטענתה, בשל הצלבת פאזות.

עוד לטענתו, היה עליה לפעול בדרך של תביעה כספית רגילה ולא בדרך של נתוק זרם החשמל – שהיא דרך השמורה למשתמש בלתי חוקי בחשמל בלבד (וחשד כזה לא מופנה לתובע, לדידו).

ביום 3.12.2018 נשלח לתובע מכתב המבהיר לו שוב כי בשל תקלה בחיבור החשמל לא נרשמה מלוא צריכת החשמל במונה כפי שהייתה בפועל במקום הצרכנות, והוצא לו חשבון חשמל רטרואקטיבי לתקופה של שנתיים בלבד בהתאם לדין ואף הוסבר לו אופן חישוב הצריכה.

...

ודוק, לא עלה בידו של התובע לסתור את תחשיבה של הנתבעת, לגביית הפרשי הצריכה למשך שנתיים רטרואקטיבית בלבד, בהתאם לסע' 26(ב)(1)(א) סיפא לאמות המידה, וכפי שהובהר בסיכומי הנתבעת, המדובר בתחשיב המקל על התובע גם באופן חישובו, שכן חישוב ממוצע שנתי היה מוביל למסקנה שעליו לשלם יותר ממה שחוייב.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 11,071 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

האם ניתן לחייב את הצרכן בגין צריכת החשמל העודפת ביחס לשנים עברו? והכיצד זה ניתן לחשב את שיעור החשמל העודף עד למועד הגילוי? אלו השאלות הדורשות הכרעה במסגרת תביעה זו. הנתבע היה צרכן של התובעת החל מיום 4.11.2002 במסגרת עסק לצריכת מזון (מסעדה) שניהל ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב, במסגרתו סיפקה לו התובעת חשמל למסעדה לפי חוזה צרכן ומונה שהותקן אצלו במקום העסק.

כמות החשמל הבלתי חוקי שנצרכה ולא נרשמה במונה חושבה לסך של 180,011 קוט"ש שהחיוב בגינו עולה כדי 108,138 ₪ ובשיערוך למועד הגשת התביעה עומד על סך של 114,185 ₪.

הגרפים השנתיים שהציגה התובעת ותעוד רשומי הצריכה הדו חודשיים הנם מפתים ונראים על פניהם כראיות "זהב" לצורך הוכחת השמוש הבלתי חוקי בחשמל אלא שאין די בהם כדי לחייב את הצרכן בחיוב כספי על פיהם בלבד.

...

בנסיבות אלו לא תהא תחולה לאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, והמסקנה כי התביעה התיישנה תהא התוצאה המסתברת.

אמנם, התובעת אינה יכולה להוכיח כי הנתבע הוא זה שביצע איזושהי פעולה במונה, כפי שטענה בסיכומיה, אולם, משהמונה היה נתון לשליטתו של הנתבע בלבד בהיותו מותקן בתוככי המסעדה שהיתה בבעלותו ובשליטתו המלאה, אין מנוס אלא מלהטיל עליו את האחריות המלאה לתקינות פעולתו של המונה, בין אם הדבר בוצע על ידו או על ידי אחר.

אלא שאין אינדיקציה זו מוליכה בהכרח למסקנה חד משמעית, והיא אך בגדר ראיה נסיבתית אחת בלבד.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין חוב כספי בסך 71,780.66 ₪ בגין צריכת חשמל בלתי חוקית במשך שנים.

...

דיון לאחר בחינת טענות הצדדים, ראיותיהם וסיכומי טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובע להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

זאת בעדויות ובראיות אשר לא נסתרו ע"י התובע והוכח כי לאורך שנים צריכת החשמל אשר דווחה וחויבה לא שיקפה את הצריכה בפועל ומכאן יש לקבל את התביעה לחיוב התובע בגין אותו שב"ח. הערכת הצריכה שלא כדין בהתאם לקבוע באמות מידה 16(ג) ו- 26(ג) על התובע לשלם את סכום ההפרש בין הצריכה שנרשמה לבין זו שלא נרשמה כך שתקופת הצריכה שלא כדין היא מהיום שבו החלה ועד יום תפיסתה.