לפניי תביעת כספית בגין נזק שניגרם ביום 19.7.14 לרכב שבבעלות התובע עקב נפילת גלגלי הרכב הימניים בבור במהלך נסיעה בכביש 754 בכפר ריינה.
ברם, בשים לב להפרש הגובה הקיים בצרוף החדות של שפת האספלט של מסגרת המפגע, בצרוף לעדותו של התובע בדבר אופן היתרחשות הנזק ("הרגשתי בום והאוטו ירד מבחינת צמיגים, הרגשתי שני בומים", פרוטוקול הדיון, עמוד 8, שורה 21) וכן עדותו של מר בסול אשר הגיע לזירת הארוע וראה את המפגע ("בשטח כשאני ראיתי את זה, זה עמוק יותר ב- 10 ס"מ, פרוטוקול הדיון, עמוד 9, שורה 14), מביאים למסקנה כי יש בראיות אלה כדי להוכיח קיומו של מפגע ועל אחת כמה וכמה שיש בראיות אלה כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת להראות כי מדובר במפגע שאינו מסוכן או כי אין במפגע הנטען כדי לגרום לנזק, כפי הנטען על ידי התובע.
הנתבעת טענה, כי לאחר בחינת כתבי הטענות ועדויות הצדדים בתיק נראה, כי התובע לא הצליח להוכיח כי לנתבעת היה ידוע על הבור עובר לארוע ולא קיימת הוכחה כי נפל פגם בהתנהלות השוטפת של הנתבעת, עובר לארוע ולאחריו.
...
לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי אין בטענה זו כדי לשלול את זכות התובע לפיצויים.
בהיעדר פירוט כאמור אין בידי לקבל מסקנה זו.
שיעור הנזק
לצורך הוכחת שיעור הנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי, חתומה על ידי מר בסול, אשר העיד ונחקר נגדית אודות חוות דעתו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 43,467 ₪ (כולל מע"מ) בגין הנזק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15.4.15) ועד למועד התשלום בפועל.