תביעה כספית בגין פרסום לשון הרע בצ'אט אינטרנטי

מונחת לפניי תביעה לפצוי בשל פירסום תמונת פלג גופה התחתון של התובעת בטייץ מנומר יחד עם כיתוב פוגעני, כאשר לפי הנטען יש בפירסום זה משום "לשון הרע" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע-תשכ"ח -1965 וכן פגיעה בפרטיות.

התובעת אכן פנתה אל הנתבע בצ'ט פרטי ביום פירסום הפוסט, אך עשתה זאת רק לאחר שהפוסט כבר הוסר על ידי מאן דהוא, כנראה לבקשת הנתבעת.

בעיניין רבינוביץ' נ' מרילין (ע"א 68/56 רבינוביץ' נ' מירלין, פ"ד יא 1224, 1226) נקבע כי בתביעה בעילה של לשון הרע, פירסום תצלום של פלונית על גבי כרטיסי ברכה ללא ציון שמה "תעמוד לתובע למכשול העובדה שאין להכירו בתמונה". כן נקבע כי "בבואו לפסוק אם היה בפירסום כדי להוציא שם רע במובן הסעיף 16 (1) (ד) הנ"ל, מודד בית המשפט את מידת הפגיעה לא על פי רגישותו האישית של התובע הרואה את עצמו נפגע, אלא על פי השקפתם של "כלל החברה של בני אדם ישרי מחשבה...משהסכים התובע להצטלם לשם פירסום שמו על ידי הפצת תמונתו ברבים, עליו לשכנע את בית המשפט שפרסום תמונתו ללא ציון שמו עלול להזיק למעמדו המקצועי". המערערת באותו המקרה הייתה רקדנית בלט שתמונתה הופצה להדפסת כרטיסי ברכה לראש השנה ללא ציון שמה "כשהיא לבושה תלבושת לאומית יפה השייכת לה". המערערת טענה כי יש בדבר כדי לפגוע במעמדה ולשים אותה לבוז וללעג הכלל ככזו המרוויחה כסף ממכירת תמונותיה או מעידה עצמה כדוגמנית (מודל בשכר).

אולם למעט המודעות לכלי ההרסני של המרשתת לעומת פירסום בעותק קשיח שעוד ניתן להגביל את התפוצה ולעיתים בזמן, הרי שברגע שפורסם למעבר לאדם נוסף, יש בדבר לשמש בחינה להחלת חוק לשון הרע ולא מבחן "הכמויות" לכמה הופץ שלא על ידו.

...

העולה מהמקובץ, כי אין בידי להיעתר לעתירת התובעת מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות.

עם זאת, אני סבורה כי תביעתה לא נולדה בחלל ריק ואיננה קנטרנית כפי שהגדיר אותה הנתבע והייתה ראויה לבוא לעולם ומשכך, אני סבורה כי על הנתבע לפצותה חלקית בגין ההוצאות הריאליות (לרבות אגרת בית משפט בסך של 250 ₪) שנגרמו לה בשים לב לכך שרק תושייתה והבילה להסרת התמונה ומזערה את הנזק.

הואיל וגם הנתבע נזקק לסיוע שירותי עו"ד ובאי פסיקת הוצאות לטובתו עקב הנפסק בסופו של יום, יש בה גם משום פגיעה בכיסו – כי אז התוצאה הצודקת ביותר נסיבות העניין היא שכל צד יישא בהוצאותיו לרבות הגעתו לדיון, אולם נוכח התוצאה שהגעתי אני סבורה כי על הנתבע להשתתף בהוצאות האגרה ששילמה התובעת בנסיבות העניין ועל כן הוא ישלם לתובעת סך של 125 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בעקבות פירסום זה הגיש התובע תביעת לשון הרע בת"א 27563-06-15 , אשר הסתיים בהסכם פשרה שקבל תוקף של פסק-דין ביום 15.12.2015, לפיו תפורסם היתנצלות בקרב חברי קבוצת הפייסבוק בה פורסמה אותה ידיעה, וכן ישולם פיצוי בסך 63,000 ₪ (סעיף 5 לכתב התביעה) (להלן: "הפרשה הקודמת" או "הפירסום הקודם").

בעקבות הפירסום, הגיעו לתובע הודעות נאצה גם בצ'אט הפרטי בפייסבוק וגם באפליקציה נוספת שקרויה "פססט". כך למשל התובע קיבל הודעה לצ'אט הפרטי בפייסבוק כאשר להודעה צורפה תמונת קברו של אביו שהושחתה בכתובת נאצה.

התובע מציין בכתב תביעתו את הכתבה באתר האנטרנט "מאקו" שבה הוא התראיין בשם "ע'". הפרשה בגינה התראיין, כאמור, איננה קשורה לנתבעת, או לכתב תביעה זה. יש חשיבות בצרוף הכתבה המלאה מ"מאקו" והנתבעת ציטטה קטעים מתוך הכתבה בה סיפר התובע על השמועה שהופצה כנגדו כמי שתקף מינית ועל התוצאות הנפשיות שפרסום זה גרם לו. מתוך אותה כתבה ניתן לדלות פרטים נוספים על התובע וטענתו שמלבד האות "ע'" אין פרטים מזהים איננה נכונה כפי שפורט בסעיף 10 לכתב ההגנה.

לאור דברים אלו, יש לבחון בעניינינו האם הפרסומים הנידונים עולים כדי עוולת לשון הרע וכן פגיעה בפרטיות התובע, ואם התשובה על כך הינה חיובית, אזי יש לבחון האם התובע זכאי לפצוי כספי בגין כך, ואם כן- מה גובה הפצוי לו זכאי התובע.

...

המסקנה הינה, כי במקרה הנדון מדובר בהיקף חשיפה נמוך, ללא הוכחת נזק מוחשי והתנהלות מצמצמת נזק של הנתבעת לאור הסרת הפוסט ופרסום ההתנצלות.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל, ולאחר שקלול כל השיקולים בנסיבות התיק דנן, אני קובעת כך: בפועל הנתבעת הסירה את הפרסום והתנצלה, אך למען הסדר הטוב אני קובעת במפורש, כי הנתבעת תחדול מפרסומים אלו אודות התובע כמבוקש בסעיף 55 לכתב התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום את סכום הפיצוי בסך של 25,000 ₪, בתוספת החזר אגרה בהתאם לקבלה ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.

זוהי תביעה כספית לפצוי נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל פירסום לשון הרע ברשת האנטרנט, והכל לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1986 (להלן: "החוק").

בישיבת המועצה האחרונה עלו ממצאים{רק חלק מדגמי בלבד} המציגים רמיסת כל כללי המנהל התקין והוראות החוק, אלה מעידים על היתנהלות עבריינית לכאורה של אלי סבתי דובר הערייה!! העברות בחלקם כוללות: עבודות נוספות ברדיו ובאינטרנט האסורות בתכלית האיסור, שלא אושרו כחוק!, העברת מידע שקרי ומסולף בתקשורת {בעיניין העסקת סוטה מין בפארק ברקו}, תקיפת מבקר הערייה וחבר מועצה בתקשורת, בלשון בוטה וגסה באשמות זדוניות! ביצוע פעילות חריגה וחמורה מסמכות בנגוד עניינים חמור!! {העברת מודעות פירסום זכיין הרשות: "כוכב הצפון" לעיתון מקביל השייך לבן משפחתו!! פעולה שתוצאתה הגשת תביעת ענק כנגד הרשות}!!, תלונת הטרדה מינית כנגד עובדת ערייה! שימוש והעברת רכב לעובד לא מורשה!, סרוב להחתמת כרטיס נוכחות בעבודה!, דברור פרקליטי רה"ע בתקשורת במשפט הפלילי!, שיחות טלפוניות והודעות צ'ט לתושבי העיר תוך הטרדה, איום והצעות מיניות! ואם אלה לא מספיקים ממשיך בדברור והודעות כתובות לתקשורת שתוכנם הוצאת דיבה ולשון הרע, כנגד נבחרי ציבור ועובדי ערייה!!!.

...

המדובר בראיות קבילות ובעלות משקל, ודין בקשתו של התובע לפסילתן, להידחות.

מסענו תם. מסקנתי היא ,אפוא, כי התובע לא הוכיח כדין את עילת התביעה.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי דין התביעה להידחות.

התובעת הגישה תביעה כספית על סך 2,000,000 ₪ נגד הנתבע 1 שהנו אלמוני ונגד נתבע 2, מפעילה של אתר צ'אט באנטרנט.

הנתבעת טוענת כי היא איננה מפרסם כמשמעות המונח בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ולא מיוחס לה ביצוע פירסום לפי חוק זה. לטענתה, הצ'אט שהיא מפעילה מיתנהל באמצעות העברת הודעות מידיות בשיחות פרטיות בין משתמשים.

אלא שמקריאה של כתב התביעה ומטענות התובעת בדיון, עולה כי העוולה על פי חוק איסור לשון הרע מיוחסת רק לנתבע 1 אותו אלמוני ולא לנתבעת 2.

...

בעניין זה אני מפנה לרע"א 1572/14 עזר נגד אמריקה ישראל (14.7.2014) : "ויודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק" אשר לגובה הערובה, הדגיש כב' השופט נ' הנדל ברע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין 13.11.2014, כי על סכום הערובה להיות מידתי ולשקף את תכלית התקנה 519: "יש לוודא כי גובהה הוא מידתי ביותר, תוך שימת דגש על מניעת המצב בו הפרט לא יוכל להמשיך בבירור תביעתו בשל חיסרון כיס. על גובה הערובה לשקף את תכליותיה לפי תקנה 519 לתקסד"א – מניעת הליכי סרק והגנה על קניין הנתבע באם התביעה תידחה, המהוות אינטרס ציבורי וזכות חוקתית חשובים אף הם. אולם, יש לזכור כי אל מול זכותו הקניינית של הנתבע להחזר הוצאותיו המשפטיות, עומדת זכותו של התובע לקבל סעד מבית המשפט ככל שתביעתו תוכרע כמוצדקת. כלומר, זכותו הקניינית של התובע לקבל את הסעד המגיע לו על ידי בית המשפט. לכן, אף אם עולה כי מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים הטלת ערובה – יש לקבוע את גובהה בסבירות ובמתינות, תוך בחינת השלכת גובהה על התובע ועל עתידו של ההליך המשפטי המוגש על ידו". אשר על כן, אני קובעת כי יש מקום לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 2 .

לבסוף, אני מורה על מחיקת התביעה נגד פלוני אלמוני-הוא נתבע 1.

אני מורה על מחיקת הסעד של צו עשה המופנה לנתבעת 2.

זו תביעה כספית, לחיוב הנתבע בפיצויים בסך 52,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע אשר הנתבע, מפעיל ברשת – מחשבים "אולטינט" פרסם בעצמו באותה רשת אודות התובע.

התובע, בשנות ה – 40 לחייו, חרש מלידה, "פריק" של מחשבים, "ומשתמש" ברשת "האולטינט" – שהיא מעין גרסה ראשונית "פרימיטיבית" של "הפורומים", "חדרי צ'אט" באינטרנט, ברשת BBS (Computerized Bulleting Board System).

אבחנה זו יפה במיוחד מקום בו נידרשת אכיפה של נורמות כגון שמירה על זכויות באנטרנט או באולטינט או הגנה מפני הוצאת לשון הרע באנטרנט או ברשת האולטינט.

...

כך גם נדחית טענת התובע כנגד קבילות נספח י"ב בסעיף 16 (ה) לסיכומיו כי אין המדובר במסמך "מקור" אלא בתדפיס של דברים.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות המשפט כולל שכר טירחת עורך דין בסך של 25,000 ₪ + מע"מ כשסכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.