תביעה כספית בגין ערבות וטענת רשלנות במימוש בטחונות

בעיניינו של נתבע 5 מבוא לפניי ארבע תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד, באשר כולן עוסקות בחוב כספי שנצבר לחובת שוכרת מבנה מסחרי היא נתבעת 1, כאשר יתר הנתבעים ערבו לחובותיה.

עו"ד בנג'י העיד כי ביקש ביטחונות אחרים תמורת הערבויות ומשלא נענה לא ראה כל טעם בפגישה עם שטרית או בא כוחו.

יצוין כי גם בפסיקה נקבע כי הנושה הוא נאמן של הערב לצורך שמירה על הבטוחה ומימושה, לערב ציפיה מוצדקת לפיה בעת שנתגבשו התנאים למימוש הערובה, על הנושה לפעול למימושה ולא להיטיב עם החייב ו/או עם עצמו על חשבון הערב, תוך הנחה כי הערב יישא במחיר הסיכון ראו ע"א (חי) 39998-10-11 חזבון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ואח' (3.6.2012).

גם בהנחה שלא היו מתגוננים כלל, כפי שעשו בתביעות שלפניי, יכול היה הנתבע לנקוט בהליכי עיקול זמניים נגדם טרם בירור התביעה ולשים יד על אותו רכוש שטען כי התובעת התרשלה לשים יד עליו, אולם הנתבע בחר להיתמודד מול התביעה בכוחות עצמו, מבלי לערב את יתר הנתבעים תשובתו לאי הגשת תביעה נגד יתר הנתבעים היתה: "בדיני נזיקין צריך שיהיה נזק, עדיין לא נגרם לי נזק, ולכן לא תבעתי אותם" (פרו' עמ' 6 ש' 7).

...

הטענה של שטרית אותה אני מקבלת בחלקה היא שהתנהלות התובעת בשנתיים הראשונות לאחר ביטול ההסכם הביאה להגדלת החוב והארכת התקופה שבה הנתבעים החזיקו המושכר שלא כדין, וכתוצאה ישירה מכך הוגדל החוב.

לסיכום את התביעה בת.א. 16947-08-17 על סך 624,000 ₪, כפל דמי שכירות בגין התקופה שבין ינואר 2015 ועד מרץ 2016, אני דוחה, משום שמדובר בתקופה שבה הנכס היה צריך להיות פנוי לפי כל קנה מידה סביר של פעילות נושה, אף בהתחשב בזמן שהליכים משפטיים נמשכים.

ההתנגדות נדחית וההליכים בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל יימשכו בהתאם ליתרת החוב המעודכנת שם לרבות שכ"ט א'.

ע"י בא כוחה עו"ד גלעד נרקיס פסק דין מבוא ועובדות מוסכמות: בפניי תביעה כספית בעילה נזיקית, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 140,624 ₪ בטענה לביטול ערבות בנקאית שלא כדין.

התובעת חולקת על טענת הנתבע, לפיה הערבות הבנקאית מומשה עוד ביום 13.12.16, ומוסיפה כי סרוב הנתבע לחלט מתוכה את יתרת החוב של חב' ביכורי העמק היה בשל ידיעתו כי החברה קרסה ועל מנת לצמצם את חשיפת הנתבע לנזק בגין כך. לחזוק טענותיה במשפט הפניתה התובעת לנוהל סגירת ערבות בנקאית מס' 13/163/141 אשר הוציא הנתבע עצמו, המסדיר הליך ביטול והחזרת ערבות בנקאית לפני מועד פקיעתה (להלן: "הנוהל"), וטוענת כי הנתבע הפר את הוראותיו אף כי חזקה כי עליו לקיימן.

בנסיבות העניין, הנתבע ביטל את הערבות הבנקאית באותו יום ובנידון הוא פעל כדין ולא התרשל כלפי התובעת.

בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/3, טען מנהל התובעת ביחס למסירת הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים לידי חב' ביכורי העמק, באומרו; "בתאריך 21.11.16 ו/או בסמוך לכך, פנה אליי נציג חב' העמק בבקשה לקבלת הערבות ומסמך הארכה לדבריו לשם המצאת ערבות חדשה לתובעת מבנק אחר מאחר וידעתי כי לא ניתן לבטל את הערבות ללא אישור מפורט ובכתב!! הסכמתי לבקשת חב' העמק ומסרתי לידיה את הערבות לצורך החלפת הערבות" (ההדגשה במקור- ר.ח.) מנגד, בסע' 5 ו-7 לתצהיר עדותו הראשית של מר שלומי מטעם הנתבע, נטען בנידון כדלקמן; "5. במועדים הרלוואנטיים לתביעה סיכמתי עם מנהל התובעת, מר רועי רבינוב, כי לאור העובדה שהיקף הפעילות העסקית בין התובעת לצד ג' ירד תחזיר התובעת את כתב הערבות ואת כתב התיקון (מיסמך התיקון- ר.ח.) לידי צד ג' ו/או מי מטעמה אשר תפעל להחזרתם לבנק לצורך ביטולם.

אדרבא, מאותה התכתבות עולה כי ביום 30.10.16 בשעה 12:11, כשלושה שבועות לפני קבלת הערבות הבנקאית, הציע שלומי לרועי כדלקמן: "אח שלי אני יחזיר (כך במקור – ר.ח.) את הערבות נעבוד על בסיס חשבון חודש צ'ק לעד 5 ימים וניבנה ביטחונות מחדש בצ'קים חבל לי לתפוס ערבויות", אולם מעולם לא אישר מנהל התובעת הצעה זו. מטעמים נוספים אין לתת אמון בגירסתו של שלומי במשפט ביחס לנסיבות מסירת הערבות הבנקאית ומסמך התיקון המקוריים לידיו.

...

יוצא אפוא כי בעת ביטול הערבות הבנקאית, הנתבע פעל בהתעלם ובניגוד מוחלט לעמדת מנהל התובעת, שמן הסתם מעמדו בכיר יותר ממעמד מנהלת החשבונות, כמו גם מפניית ב"כ התובעת בדרישה למימוש הערבות.

בנסיבות מקרה דנן, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה, הנתבע פעל בניגוד להוראות הנתבע בעת ביטול הערבות הבנקאית, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענות הנתבע, לפיהן הוא לא מחוייב בקיום דווקני של הוראות נוהל פנימי וכי הנתבעת לא הוכיחה את החזקה, לפיה על הנתבע מוטלת החובה לקיים הוראות הנוהל.

לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 140,624 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 12.2.17, ועד התשלום המלא בפועל כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה, הואצאות חוות הדעת מטעמה ובנוסף לכך שכ''ט עו''ד בסך של 17,550 ש''ח (כולל מע''מ) בתוספת הפרשי הצדמה וריבית על ההוצאות מיום הוצאתן ועל שכ''ט עו''ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רוב רובן של ההלוואות לא הושבו לתובעת וביטחונות שניתנו לה להשבת ההלוואות ירדו רובן ככולן לטמיון בעיקר בשל מחדליו של הנתבע 1 (להלן: המשיב).

לטענת התובעת תביעה זו היא בגין רשלנותו של המשיב, אשר היה עורך הדין של התובעת, כאשר עיקר התרשלותו באה לידי ביטוי באי רישום משכנתות והערות אזהרה או משכונות (להלן: השעבודים) על זכויות ה"ה זהבה ומתתיהו אלגבה ז"ל (להלן: זהבה; מתתיהו וביחד בני הזוג אלגבה) בשתי דירות מגורים אותן התחייבו לשעבד לתובעת.

לגבי הדירה השלישית נמשכים המאמצים המשפטיים לממש את ההתחייבויות אלגבה, בעוד שבהליכים משפטיים אחרים הוכרע באופן חלוט כי הבטוחה לגבי הדירה השנייה ירדה לטמיון, שכן, בהעדר רישום שעבוד, זו נמכרה לצד ג' על ידי זהבה ז"ל ביום 15.9.2013.

התובעת ידעה במועד זה כי הערת האזהרה לא נרשמה, וזאת בין היתר משום שהערבים להלוואה לא חתמו על המסמכים הנדרשים לכך.

מתוך המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי בחודש יוני 2013 נערכה פגישה נוספת במשרדו של המבקש בין היתר בנוכחות התובעת, נציגי הלווה ואחד הערבים, ללא נוכחות המשיב, במהלכה פעל המבקש מטעם התובעת והחתים את נציגי הלווה על שטרי חוב כביטחון להלוואה של התובעת.

כפי שפסק כב' השופט, כתוארו אז, אור ההבדל המרכזי בין תביעת הישתתפות לתביעת שיפוי " אינו הבדל מהותי. במונח הישתתפות הכוונה היא למקרה שבו הנטל הכספי מתחלק בין שניים או יותר. המונח שיפוי מתייחס למצב שבו על אחד הצדדים מוטלת הישתתפות מלאה בשיעור של מאה אחוזים" (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פ"ד נ(5)573, 582 (1996).

...

המשיבים לא הניחו תשתית עובדתית לטענתם, שהמבקש טיפל ברישום בטוחות להלוואות, ובהעדר בסיס עובדתי לטענתם, דין ההודעה להידחות או לכל הפחות להימחק על הסף.

על כן הבקשה לסילוק התביעה נדחית.

רוב רובן של ההלוואות לא הושבו לתובעת וביטחונות שניתנו לה להשבת ההלוואות ירדו רובן ככולן לטמיון בעיקר בשל מחדליו של הנתבע 1 (להלן: המשיב).

לטענת התובעת תביעה זו היא בגין רשלנותו של המשיב, אשר היה עורך הדין של התובעת, כאשר עיקר התרשלותו באה לידי ביטוי באי רישום משכנתות והערות אזהרה או משכונות (להלן: השעבודים) על זכויות ה"ה זהבה ומתתיהו אלגבה ז"ל (להלן: זהבה; מתתיהו וביחד בני הזוג אלגבה) בשתי דירות מגורים אותן התחייבו לשעבד לתובעת.

לגבי הדירה השלישית נמשכים המאמצים המשפטיים לממש את ההתחייבויות אלגבה, בעוד שבהליכים משפטיים אחרים הוכרע באופן חלוט כי הבטוחה לגבי הדירה השנייה ירדה לטמיון, שכן, בהעדר רישום שעבוד, זו נמכרה לצד ג' על ידי זהבה ז"ל ביום 15.9.2013.

התובעת ידעה במועד זה כי הערת האזהרה לא נרשמה, וזאת בין היתר משום שהערבים להלוואה לא חתמו על המסמכים הנדרשים לכך.

מתוך המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי בחודש יוני 2013 נערכה פגישה נוספת במשרדו של המבקש בין היתר בנוכחות התובעת, נציגי הלווה ואחד הערבים, ללא נוכחות המשיב, במהלכה פעל הצד השלישי 1 מטעם התובעת והחתים את נציגי הלווה על שטרי חוב כביטחון להלוואה של התובעת.

כפי שפסק כב' השופט, כתוארו אז, אור ההבדל המרכזי בין תביעת הישתתפות לתביעת שיפוי " אינו הבדל מהותי. במונח הישתתפות הכוונה היא למקרה שבו הנטל הכספי מתחלק בין שניים או יותר. המונח שיפוי מתייחס למצב שבו על אחד הצדדים מוטלת הישתתפות מלאה בשיעור של מאה אחוזים" (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פ"ד נ(5)573, 582 (1996).

...

רקע הרקע לתביעה הובא כבר במסגרת החלטתי מיום 26.5.2021, ואחזור עליו לשם הנוחות, במסגרת החלטה זאת.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף לטענת המבקש, דין התביעה להידחות או להימחק על הסף מחמת העדר יריבות; למשיבים אין כל עילת תביעה נגדו; המדובר בהודעת צד ג' אופורטוניסטית שנועדה ליצור עילה יש מאין וכל מטרתה לאפשר למשיבים להימלט מאחריותם לנזקי התובעת תוך שימוש בוטה בהליכי בית משפט.

על כן הבקשה לסילוק התביעה נדחית.

אשר למאזן הנוחות, המבקשת לא טענה כי יגרם לה נזק בלתי הפיך ככל שהערבות תמומש ו/או כי יש חשש כי לא תוכל להפרע מהמשיבות ובכל מקרה, מדובר בתביעה כספית ולכן לא תהיה מניעה להשבת המצב לקדמותו, ככל שהמבקשת תזכה בתביעה.

המבקשת אף ביקשה להעלות בדיון טענה חדשה ביחס להסבת הערבות הבנקאית מחברת מ.ק.ח לידי המשיבות, ואולם חזרה בה נוכח הרחבת החזית שבטענה זו. המשיבות מצידן שמו דגש בטיעוניהן על הטעויות שנפלו בבקשת המבקשת הן בטענה בדבר אי קיום הוראת הפרה צולבת בהסכם חיפה והן באשר לציטוט סעיף ביטחונות שאינו רלבאנטי.

מבלי לקבוע באם מדובר בטעות מכוונת שתכליתה להטעות את בית המשפט, ניתן לכל הפחות לקבוע כי הטעויות שנפלה בבקשה מהוות מחדל רשלני מהותי באופן הגשתה.

...

סיכום: אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה למתן סעד זמני , ומורה על ביטול ההחלטה מיום 7.1.19.

נוכח דחיית הבקשה, הנני מורה על חיוב המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שישולמו למשיבות, בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הוא יישא תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

על מנת לצמצם את הוצאות המשיבות, הנני מורה כי מניין הימים להגשת כתב הגנה לכתב התביעה יחל להימנות ממועד הגשת הודעת המבקשת כאמור לתיק.