תביעה כספית בגין עסקת החלפת רכבים כושלת

שלום זייתון ב"כ התובע: עו"ד כוכבה חן זיו ב"כ הנתבע 2: עו"ד שלמה כהן פסק-דין בעיניין הנתבע 2 בלבד רקע עובדתי ועיקרי טענות הצדדים לפני תביעה כספית על סך 15,124 ₪ בגין תאונת דרכים בין שני כלי רכב, ללא ניזקי גוף, שהתרחשה ביום 23.4.19.

התובע תאר את ניסיונותיו לסיים את הסיכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט ללא הצלחה וטען כי בעקבות כישלון זה פנה להליך המשפטי הנוכחי, כאשר מעתה ואילך כל מיסמך שנשלח לנתבע 1 מוען גם אל הנתבע 2.

מכותרת זיכרון הדברים ניתן לראות כי תחת השם המסחרי "טרייד אין סנטר" מופיעות המילים – קניה, מכירה, תיווך החלפה + אשראי, המלמדות כי עסקו של הנתבע 2 עוסק במספר סוגי עיסקאות בכלי רכב, לאו דוקא במכירת כלי רכב שבבעלותו, והנתבע 2 אף העיד כי בעיסקו מתנהלות גם עיסקאות השכרת רכב.

סעיף 9 האמור של זיכרון הדברים מתייחס למקרה בו משמש זיכרון הדברים לא למכירת רכב שבבעלות הנתבע 2 אלא למקרה בו הוא משמש רק מתווך בין מוכר וקונה בעסקת מכר רכב, וכך נאמר ברישת סעיף זה – "שני הצדדים מתחייבים כל אחד בנפרד לשלם לטרייד אין סנטר (שהוא השם המסחרי של עסקו של הנתבע 2 – א.ב.) – עם חתימת זיכרון דברים זה, במזומנים דמי תיווך ...". ברי כי מטרתו של סעיף זה אינה יצירת תנאי בהתקשרות בין הנתבע 2 עצמו לרוכש רכב, שכן הוא עוסק בחבות המוכר והקונה כלפי המתווך כעיקר ובחבות ההדדית ביניהם אך באופן אגבי, כאשר מטרת הסעיף היא הגנה על זכותו של המתווך – הנתבע 2 (ובהקשר זה גם באמצעות שלוחו) – לגבות דמי תיווך בגין עסקת מכירת רכב בה תיווך בין הצדדים הישירים גם במקרה בו לא יעמוד מי מהם במלוא תנאי העסקה, כפי שמקובל אצל מתווכים שתפקידם לדאוג לכריתת העסקה ולא לעמידת הצדדים בתנאיה עד תום.

...

אמנם אין חולק כי זכות כזו קיימת לתובע, אך דומה כי חובות תום הלב (ראו בר"ע 305/80 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449, 461 (4.6.1981)) אינן עולות בקנה אחד עם התנהלות זו, וייתכן כי דווקא העובדה שכעו"ד יכול היה התובע לקבל ייצוג משפטי ביתר פשטות הקלה עליו את הבחירה בהליך זה, אשר בסופו של דבר חרג מן ההולם את סכום התביעה ואת היקף המחלוקות (וראו תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

גם אם יש להסתייג מן העובדה שלבקשת המחיקה על הסף צרף הנתבע 2 רק את הנוסח המחוק ולא טרח לציין את העובדה שהיה נוסח קודם שתוקן על ידו תוך מתן הסבר לנסיבות, אין בכך כדי להשליך על המסקנה באשר לטיב העסקה שנכרתה בין הצדדים ולכוונת החתימה על מסמך הצהרת הדוחות.

הנובע מכלל האמור לעיל הוא שאני מקבל את טענות ההגנה בנושא זה וקובע כי בעת קרות התאונה היה הרכב בבעלות הנתבע 1 מר אביב מאיר ולא בבעלות הנתבע 2.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2 ומחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לזכות הנתבע 2 בסך כולל של 3,000 ₪.

מועד כניסת התיקון לתוקף נדחה לחודש אוגוסט 2019 ולפי הוראת התחולה שבסעיף 19 מאחר ועסקת ההלוואה בוצעה טרם ניכנס התיקון לתוקפו חלות הוראותיו של החוק הקודם.

מר יצחק בלאיש, הבעלים של רכב ההונדה, העיד כי עסקת ההחלפה של רכבו עם המשאית בוצעה מול מר אברהם והוא הוסיף סכום של 9,000 ₪ שהועבר למר אברהם ישירות.

לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את גירסאות העדים שהובאו בפני, לא שוכנעתי כי התובע הוכיח זכאותו להשבת כספים ששולמו במסגרת עיסקאות המכר של הרכבים.

במצב בו לא הוכח קיומה של התחייבות מצד הנתבע להחזיר לתובע את השקעתו הכספית אם העסקה תכשל, או אם לא תניב את הרווח הצפוי הרי שיש לראות בהשקעה הכספית ככזו שירדה לטמיון (ראו גם עדות מר דיבקר בעמ' 23 שורות 30-32 לפרוטוקול).

סכומים אלה, לפי גירסת הנתבע, הועברו לתובע טרם מכירת הרכבים נשוא התביעה ומתוך כספי המכירה של דירתו ורכב הפולקסוואגן קאדי שהיה בבעלותו הפרטית (עמ' 14, שורות 11-12, 21 לפרוטוקול).

...

לאור האמור, מאחר והנתבע מודה בכך שנטל ההלוואה מהתובע בסכום קרן של 18,000 ₪ ומאשר את תנאי הריבית כאשר לפי גירסתו, במועד פירעונה הסתכמה בסך של 85,000 ₪, אני סבור כי בכל הנוגע להיקף זה של ההלוואה הנטל על הנתבע להוכיח כי פרע את הסכום מכוח "הודאה והדחה". זה לא נטען ולא הוכח! הנתבע טוען כי העביר את מלוא סכום ההלוואה בשני תשלומים בסך 50,000 ₪ ו- 11,000 ₪ ויתרת ההלוואה בסך 24,000 ₪ הוחזרה בדרך של ויתור על זכותו למחצית מכספי המכירה של רכב הפיאט.

לאור האמור אני קובע כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענתו כי פרע את ההלוואה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 42,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.

טענותיהם העיקריות של הנתבעים בתצהיר היתנגדותם הנן כי השיק הראשון הוחלף בשיק אחר ולא נועד להיפרע; כי כתב הערבות אינו מחייב את הנתבע ולא נשלחה אליו הודעת חילול וכי עומדת לנתבעים טענת כשלון תמורה.

הדבר נלמד לטענתו מהנוסח המופיע בסופו של בכתב הערבות "אני/אנו מצהיר/ים בזאת כי כל השקים שניתנו לכם להפקדה או כבטוחה, הנם בגין עיסקאות שבוצעו...". הצהרה ברורה זו גוברת, לדבריו, על כל הגדרה כללית שהתובעת בעצמה כתבה בגוף כתב הערבות.

מאחר ומר מנשרוב ניכנס לקשיים כלכליים ונותר חייב כספים לתובעת, היתנה מר הלפרין את הפעילות עם הנתבעת בתשלום על בסיס מזומנים בלבד.

בתביעה על פי שטר, הנתבע נחשב כמוציא מחברו ועליו נטל הראיה (ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר (21.1.91)) אם הצדדים מעלים גרסאות שונות ביחס לשטר, מוטל על הנתבע לשכנע את בית המשפט בנכונות גירסתו (ע"א 45/76 קליין נ' מעגל (27.1.77)).

מר הלפרין העיד בצורה מפורטת באשר לנסיבות הוצאת השיקים והרכב החוב של התובעת.

...

דיון לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי ראיותיהם אני סבורה כי הנתבעים לא עמדו בנטל הנדרש להוכחת טענותיהם.

לאור האמור הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם על ממנת לסתור את החזקות המנויות בפקודת השטרות, ואף הוכח בפועל כי נערכו עסקאות וסופקה תמורה בגין השיקים.

סוף דבר ההתנגדות נדחית.

ב"כ התובע : "הטענה המרכזית היא רכב שניתן למר קציר ושיק שניתן חזר. מרשתי היא חברה לממכר מכוניות יד שניה וחלקי חילוף. העסקה הייתה לרכב הונדה. יש פרטים של הרכב. מס' רשוי 4943608. הונדה. מחיר העסקה ניתנו בגינה 3 שיקים של 20,000 ₪ בלבד, השיק השלישי יש לי עותק צלום שלו הוא לא נפרע וכנראה הוא חזר. שלושת השיקים חזרו. הרכב לא אצלנו". עמוד 1 לפרוטוקול ש' 16-19.

גולדה אקוקה נציגת התובעת העידה:"... הרכב נרכש, הוא ביטח את הרכב באיילון, אחרי תקופה קצרה נגנב לו הרכב, אילון פיצתה אותו במלוא שווי הרכב, הוא קיבל פיצוי מלא בגין הרכב, חזרו לו השיקים". הנתבע רונן קציר בחקירתו: "... אתה רכשת רכב יד שנייה? אני רכשתי את הרכב מאצלם, לא אני אלא השותף שלי שעקץ אותי. לקחתי הלוואה מהבנק, שיעבדתי את הרכב לבנק, ההלוואה עברה לחברה הזאת, לאלירן הוא נתן את הכסף... אנחנו פתחנו עסק ביחד הבן אדם עקץ לא רק אותי אלא עוד שישה אנשים. אני לא הייתי שם אצל התובעת, אני רק באתי לקחת את האוטו. הוא רכש לנו את האוטו לחברה. היה לנו איזה בן אדם שעקץ שישה אנשים בבית שמש. שילמנו הכל מסודר. אני לקחתי הלוואה מן הבנק כדי לשלם על הרכב הזה. זה מופיע בכרטיסים של הבנק. לשאלת בית המשפט גרסה זו איננה רשומה בתצהיר. מה קרה עם הרכב? אני לקחתי את ההלוואה מן הבנק, הבן אדם קנה שתי מכוניות ולא אחת. הכסף למי עבר? לקחנו הלוואה שיעבדנו את הרכב. לשאלת בית המשפט איפה זה כתוב"? , ראה עמ' 2 ש' 1 -9.

עוד מציין הנתבע כי שני השיקים בסך 40,000 ₪, אותם תובעת התובעת, אינם התמורה בגין מכירת הרכבים אשר אותם קיבלה התובעת במזומן.

עוד טוען הנתבע כי התובעת מציינת כי השיקים נימסרו בגין עסקה לרכישת רכבים, אולם אין בידי התובעת להציג את טופס העברת בעלות.

התובעת כשלה מלהסביר הכיצד הועברה הבעלות על הרכבים, כל זאת בזמן שהתובעת עוסקת דרך קבע במכירת רכבים, והעסקה בוצעה על ידי עובד של החברה.

...

מועד פירעון 5.5.2019 שחזר מהסיבה של "חשבון מוגבל". כל האמור לעיל, להלן "השיקים". השיקים הוגשו לביצוע בלשכת הוצאה לפועל, הוגשה התנגדות אשר התקבלה וזאת מאחר והמשיבה לא התייצבה לדיון.

לעניין זה ראה ע"א 3912/90 A s eximin תאגיד בלי נ טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז (4) 064 (1993) הקובע כי: "אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק". כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015) לפיו: "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים". סוף דבר בנסיבות העניין מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומורה כי הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סך של 20,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה חוקיים מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

רקע לפניי תביעה כספית בסך 148,363 ₪, שהגיש התובע בגין כספים ששילם במסגרת עסקה ליבוא אישי של רכב מחו"ל שלא היתממשה בסופו של יום, כמו גם בגין כספים שהוציא ושכר שאמור היה לקבל בקשר עם טיפולו בייבוא אישי של רכב אחר מפולין עבור הנתבע.

אשר לטענה בדבר ההסכם שנכרת בינו לבין התובע ליבוא רכב עבור הנתבע לישראל, ציין הנתבע כי הרכב לא יובא לארץ, ומלכתחילה מדובר בכשלון תמורה מלא, שכן לא נידרש לשירותי התובע ולא נעשה בהם כל שימוש.

הנתבע טען כי דין התביעה להדחות משלא הוצגו ראיות לתמיכה בה או לקשר בין הנתבע לבין הכספים שהועברו על ידי התובע בתמורה לרכב שרכש מה"דילר" ריצ'רד. דיון והכרעה למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על כך שעיסקת הרכישה וייבוא רכב המרצדס, שהוחלפה לאחר מכן בעסקת הרכישה והייבוא של רכב הב.מ.וו. לא יצאה אל הפועל, על אף שהתובע שילם בעדה וכספו לא הושב לידיו במסגרת מה שהתברר לתובע בדיעבד כמעשה תרמית או עוקץ.

...

מקובלת עליי טענת התובע בסיכומיו כי הנתבע הפר את חובתו לנהוג בתום לב במו"מ לכריתת חוזה וחייב לפצותו בגין הנזק שנגרם לו בשל כך (ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"), וניתן אף לראות בהסכם ובכתב ההזמנה משום הסכם המותנה בתנאי מתלה (הגעת הרכב לארץ) שהנתבע עצמו מנע את קיומו ואינו זכאי להסתמך על אי-קיומו (ס' 28 לחוק החוזים).

כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, גם אם אי התקיימות התנאי נעוצה בהתנהלות הנתבע, הרי משלא ניתן עוד לקיים את ההסכם אין מנוס מלהורות על ביטול החוזה ועל חובת ההשבה הקמה מכוח ס' 9 לחוק התרופות (השוו לניתוח המשפטי המאלף של כל אחד משופטי ההרכב בע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, פ"ד סו(1) 167 (2012), להלן – "עניין האס").

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.