התובעת הגישה תביעה כספית בגין עבודות שיפוצים בדירה בה היא מתגוררת.
לטענת הנתבע, הוא ביצע עבודות שפוץ בדירה השכורה, עבד בחריצות ומימן רכישת החומרים לשפוץ, עלויות עובדים ועלויות ציוד שהוחלף.
...
לטענתו, אחרי הנחת חברים משמעותית הוא הסכים כי הנתבעת תשלם לו סך 12,285 ₪, לא כולל החלפת האינסטלציה בחדר האמבטיה.
לטענתו, אחרי פניות רבות היא סירבה לשלם לו את יתרת כספו ולהחזיר את הכלים והחומרים אשר נותרו בדירה, הוא שלח לה מכתב התראה ביום 12/8/19, היא לא שילמה והגישה את התביעה בשיטת "כל הקודם זוכה".
כאמור, עם הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בסך 35,120 ₪ מתוכם סך 23,120 ₪ יתרת חוב העבודות, חומרים והציוד, הכלים אשר השאיר בדירה והחומרים בסך 2,000 ₪ ועגמת נפש בסך 10,000 ש"ח.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים המצורפים, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, כן עיינתי בסיכומי הצדדים, דין התביעות להידחות.
הנתבע הודה כי לא השלים את העבודות אך טען כי התובעת לא אפשרה לו להיכנס ואילו התובעת הסבירה כי הוא אחר מאוד בהשלמת העבודות ביחס לסיכום וכן צעק ואיים בנוכחות ילדיה ולכן לא אפשרה לו להשלים את העבודה באחור.
עדות הנתבע ביחס לסיום העבודות היתה לא סדורה וסותרת ואני מקבלת ביחס לכך את טענת התובעת כי הנתבע לא קיים התחייבותו ביחס למועד סיום העבודות.