אין חולק כי הנתבעים הם השוכרים את הדירה, וכי בשל דרישת התובע לפינוי המושכר, והתנגדות הנתבעים, קוים הליך שפוטי בין הצדדים בתא"ח 61691-02-19 נירוק נ' סרנדה ואח', ובמסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להודעת הצדדים לאמור-
"הגענו להסכמה ולפיה מבלי שיהיה בכך משום הודאה באילו מטענות הצד שכנגד ומבלי שיהיה בכך משום ויתור על אילו מטענות מי מהצדדים, התובע יאפשר לנתבעים להמשיך ולהתגורר בדירה מושא התובענה עד ליום 31.12.19 וכל המחלוקת הכספית שבין הצדדים, לרבות, ולא רק, דמי השכירות לעבר ולעתיד, עד לתום שנת 2019 יתבררו במסגרת אחרת, וכל טענות הצדדים שמורות להם." מחלוקת זו הנה התביעה שבפני.
50,000 ₪
שילמתם לו אותם
שילמנו הכל
איך
הכל מזומן, פעם ראשונה 30,000 ₪
מתי היה 30,000 ₪ לפני שהוא יתחיל את השפוץ או במהלך השפוץ
לפני שהתחיל את העבודה, לשאלת בית המשפט אני עצמי שלמתי, אני ראיתי את בני משלם 30,000 ש"ח
איזה בן
לואיי, כל שבועיים נתן לו כסף מוחמד נתן לו כסף" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בשורות 13-24).
במקרה זה, לא ניתן להתרשם מגירסת הנתבע כי הסכומים שהועברו בת/1, בשעורם המפורט, ניתנו בגין רכישת חומרים עלומים ובגין העבודה שבוצעה לא קיבל כל תמורה אלא בקיזוז דמי השכירות.
...
לטענת התובע, סירבו הנתבעים לפנות את הדירה במועד המוסכם, ובשל כך נאלץ להגיש תביעה לפינוי המושכר (ת"א 61691-02-19), אשר אך בשלה עזבו הנתבעים את המושכר, בסופו של דבר, ביום 15.11.2019.
ולכן לאור האמור יש לקבל את התביעה ולחייב הנתבעים במלואה, לפי שהוכח כי לא הועברה על ידי הנתבעים כל תמורה בגין שכר הדירה.
אדרבא, היגיון הדברים מביא לכלל מסקנה לפיה ת/1 למלוא תוכנו תיעד העברת כספים מידי התובע ו/או בנו כמוצהר לידי הנתבע.
סוף דבר, התביעה מתקבלת.