לגבי התובעת נטען שמדובר בחברה פרטית אשר בכל הזמנים הצריכים לתובענה ובהווה עסקה ועודנה עוסקת בבצוע עבודות קבלניות בתחום הפיתוח והגינון במיגזר הצבורי ובכלל זה עבור רשויות מוניציפאליות, כאשר התובע הוא מנהל החברה.
בסעיפים 93, 94 לתצהיר הכחיש התובע את טענת הנתבע, שהוא זה שיזם את ההיתנתקות בתרוץ שנידרש למעורבות רבה למול העיריה, ומשיב "אני טוען כי לא היה לי כל אינטרס אישי, בריאותי או אישי אחר לשנות את הסיכומים על פיהם פעל במשך כל השנים למול מוטי – כמו גם למול קבלנים נוספים במכרזים השונים, לפיהם מוטי מבצע – הלכה למעשה – את העבודה על פי המיכרז כנגד תשלום רווח קבלני המשולם לחברתי מתוך המחזור הכספי" (סעיף 94 לתצהיר).
התובע הסכים שלגבי שכירת מנהל עבודה במקומו כפי שטען בתצהירו, שעה שניזקק להעסיק מנהל עבודה בשל מצבו מדובר במר עמר שעבד רק מספר חודשים לגבי המיכרז בעריית תל-אביב לאחר שהחברה הקבלנית עזבה.
המסקנות המתבקשות ממכלול הראיות שהובאו הן כדלקמן:
התובע בעל מניות בחברה, בעל השליטה בה ומנהל יחיד בחברה אשר יכול והחלה את דרכה כחברת גינון ואולם במשך הזמן גיבשה נישת עבודה במסגרתה היא מתמחה בגישה למכרזים של עיריות לבצוע עבודות גינון, ובצוע העבודות במסגרת מכרזים אלו באמצעות קבלני משנה.
...
המומחה התייחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת לפיה התובע כשיר לעבודה ניהולית וקבע שמסקנה זו אינה משקפת את המציאות במקרה זה היות ומדובר באדם חסר כל השכלה ניהולית, וכל הכשרה ניהולית ושאינו כשיר בשום פנים ואופן לעבודה ניהולית מכל סוג שהוא.
המומחה השיב שלא מקובל עליו שהתובע מסוגל לעבודה במשרה מלאה אבל בהנחה שהוא אכן עושה כן, אז המסקנה שלו תשתנה.
סוף דבר
התובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים בפוליסת הביטוח על מנת לקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.
