תביעה כספית בגין סירוב לפרוע שיקים

מונחת לפני תביעה שהגיש התובע וזאת בעקבות נזקים שנגרמו לו, כך לטענתו, בעקבות סרובו של הנתבע, עו"ד במקצועו, לסגור תיק הוצאה לפועל שניפתח כנגד התובע בקשר עם חוב שנפרע במלואו, כך לטענת התובע.

במהלך הפגישה, טען התובע כי כלל לא קיבל השיק האמור וממילא לא פרע השיק האמור, טענה שהתבררה מאוחר יותר כשקרית, לאחר קבלת השיק ממסלקת הבנק.

הנתבע טוען, כי לאחר הדברים האלה, ולמרות התחייבותו המפורשת של התובע במסגרת הליך ההוצאה לפועל, הגיש התובע תביעה כספית בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון כנגד הנתבע וביטוח ישיר (ת"ק 60416-07-17).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המונחים לפניי, על צרופותיהם, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון היום, מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה.

מעבר לאמור, מוצאת אני כי דין התביעה להידחות לגופה, וזאת שעה שהתובע כלל לא יצא ידי חובתו להוכיח, כי שילם סך 3,000 ₪ לנתבע, כנטען.

סוף דבר התביעה נדחית בזאת.

בהמשך, בשיחה עם מנהל הנתבע, הודיע זה האחרון כי הוא מסרב לפרוע את השיק ובקש להחזיר שיק נוסף בסכום של 17,732 ₪ שמספרו 0240516 מכיוון שמדובר בכסף אשר טרם נפרע.

התובעת טענה כי הפקידה כספים בימים 14-16 לחודש פברואר 2020, כך שחשבונה לא היה בחריגה אלא במסגרת האשראי אשר ניתנה לה. להפתעתה, ביום 17.2.2020 הוחזרו שיק והוראת קבע בעילה של אכ"מ. הנתבע הגיש כתב הגנה, בראשיתו טען כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף, זאת מאחר שהטענה לעניין גובה הנזק נטענה בעלמא, ללא כל בסיס משפטי או עובדתי.

התובעת פנתה לנתבעת מעת לעת בבקשות לפרוע שיקים שנמשכו מהחשבון או לכבד חיובים שהוצגו בחשבון, חרף העובדה כי פרעון השיקים או החיובים הביאו את החשבון לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת לה. לפיכך ולפנים משורת הדין, ניתנו אישורים נקודתיים, ספציפיים ובתאום מראש, להפקדת כספים לצורך כיבוד השיקים או החיובים יום לאחר הסליקה, תוך שמובהר לתובעת כי היתנהלות זו אינה תקינה ואינה מקובלת על הנתבע, וכן אינה מהוה הסכמה גורפת של הנתבע לחריגות חוזרות ונישנות ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון.

...

לפיכך, דין התביעה להידחות.

יצויין כי אין ביתר הטענות שהועלו מטעם התביעה בכדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

סוף דבר התביעה נדחית.

רקע עובדתי וטענות הצדדים: ענייננו בתביעה כספית ע"ס 107,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מפרעון שיק שנמשך ע"י התובעת ע"ס 92,000 ₪ שמספרו 8390 (להלן: "השיק").

יחד עם זאת, עם קבלת פניית התובעת, פנה הנתבע אל בנק המזרחי, שהציג את השיק לפרעון, ונענה בסרוב להשבת סכום השיק, גם מחמת האיחור בפנייה, וגם מחמת שהלקוח של בנק המזרחי הכחיש את הזיוף וטען כי הוא זכאי לפרוע את השיק.

...

חרף פנייתה בחר הנתבע לכבד את השיק נשוא המחלוקת שמספרו 8390, ולא זיכה את חשבונה בסכום השיק, אך נעתר לתובעת חלקית, והחזיר את שיק 8391.

לא ניתן לבסס מסקנה או ממצא עובדתי אך ורק על עיון בהעתק לא ברור של השיק, שהוצא ממסלקת הבנק הנפרע.

בנסיבות העניין, אני קובעת כי לא הוכח שהבנק התרשל כלפי התובעת או כי היפר כלפיה חובת זהירות קונקרטית בעת שאישר השיק לפירעון.

לפיכך אני דוחה את התביעה, ובהתחשב בנסיבות העניין, מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל מופחת של 3,000 ₪.

זאת ועוד, כאמור לעיל נקבע בפסק הדין בעיניין השיקים, בין היתר, כי "כל עוד לא נגרם שינוי לרעה במצבו הכלכלי של המבקש ולא נסתם הגולל על האפשרות לכסות את הגרעון ממקור חצוני – דבר שלא נטען שהתרחש במקרה דנא – המבקשת תוכל להמשיך ולהתנהל כפי שהתנהלה במשך חודשים מבלי שתוטל עליה הגבלה עקב סרוב של 10 שיקים". הוכח בתביעת הבנק וגם בתביעה זו כי "נסתם הגולל על האפשרות לכסות את הגרעון ממקור חצוני" שכן לא הופקדו כספים לחשבון מחודש ספטמבר 2016, ומשכך גם על פי פסק הדין שניתן בעיניין השיקים, דינה של התביעה בתיק זה להדחות.

התובעים לא ביססו שחברות ביטוח או ספקים הפסיקו לעבוד איתם בעקבות סרובו של הבנק לכבד את השיקים הנ"ל, ולפני שהבנק העמיד את חוב החברה בחשבון לפרעון מיידי.

...

מכאן שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי לבסס תביעה בגין כאב וסבל, ועל כן תביעה זו נדחית.

סיכום והוצאות התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע בגין שכר טרחת עורך דין סך של 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

תביעה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה.

לאחר שהשיק הנ"ל חזר, ביום 17.6.2019 התובע הגיש לפרעון את אחד השיקים על סך 100,000 ש"ח. גם שיק זה חזר בציון אכ"מ. ביום 27.6.2019 יתר 5 השיקים על סך 100,000 ש"ח חזרו בציון אכ"מ. בכתב התביעה נטען עוד כי שיעבוד המניות כאמור בסעיף 7 להסכם, לא בוצע על ידי הנתבעים, וכי בכך הפרו הנתבעים את הסכם ההלוואה הפרה יסודית.

ראו הודעת הנתבע מיום 6.3.2019, עמ' 52 לתצהיר התובע, בה כתב הנתבע לתובע כי השיקים שנמסרו במסגרת ההלוואה הנוספת בוטלו וכן כתב "השיקים בוטלו ואם תפקיד שיק אחד, אני מגיש נגדך תלונה במישטרה על הונאה...ובנוסף לא תקבל ממני אגורה! הבוקר שלחתי לרונן מתוה להקדים לך כספים בצורה משמעותית..." כחודש לאחר מכן, ביום 1.4.2019 (כחצי שנה לאחר חתימת הסכם ההלוואה נושא ההליך כאן, ולאחר שנפרעו 6 תשלומי ריבית), הנתבע דרש מהתובע להנפיק חשבוניות מס בגין תשלומי הריבית.

עדות הנתבע גם התאפיינה בהתחמקות מכוונת ממתן מענה לשאלות רבות שהוצגו לו. כך למשל, הנתבע סירב להשיב למרות שבא כוחו לא השמיע כל היתנגדות לשאלה ואמר: "אני חוזר ואומר, אני עונה מה שאני רוצה ואני עונה רק על נושא התביעה והתצהיר. שום דבר אחר, לא צבא, לא חברות, לא עסקים, לא חיי מישפחה, שום דבר שלא רלוואנטי לתביעה הזו ולתצהיר הזה, שום דבר אחר לא מעניינך. זה לא מעניינך, מה יש לי ומה אין לי." (פרוט' עמ' 34 ש' 16-25).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בהתאם, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד: 687,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.