תביעה כספית בגין סיוע במתן הלוואות לכולל

כפועל יוצא של קביעות אלו, נדחתה תביעתם של המערערים לפצוי כספי בגין הפרת הסכם ואובדן רווחים.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי גם אם היה נותן אמון בדברי המערערים, "מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע", זאת מאחר שתמוה בעיני בית המשפט קמא כיצד איש עסקים ותיק כמו המערער 1 לא הבחין בעת שחתם על ההסכם כי תניית הבלעדיות אינה מצויה בו ובהמשך ציין כי גם תמוה כיצד שני בניו של מערער 1 אשר היו עימו וטענו כי קראו את ההסכם, לא הבחינו גם הם בכך.

יוצא כי בעת שאבו תאיה רוכש את הזיכיון ואף מתחיל במימוש הזיכיון, בכך שהוא מפקיד ערבות ונוטל הלוואות, הוא עושה זאת מול BBB, אשר כאמור, אינה מחוייבת למתן בלעדיות למערערים שהרי הדבר לא נכלל בנספח להסכם בינה לבין ל.נ.ה. מאחר שמן הראיות עולה כי אבו תאיה נהג בתום לב, מבלי שהוא מודע לטענות המערערים, לא ניתן לייחס לו עוולה של גרם הפרת חוזה.

...

מטבע הדברים, משעה שהמסקנה כאמור, היא כי למערערים ניתנה בלעדיות, יש למנוע את הפרתו על ידי שליחויות מסניף נצרת עלית של אבו תאיה.

סוף דבר כפי שקבעתי מעלה, המערערים עמדו בנטל להוכיח כי הזיכיון שהוענק להם בערים נצרת ונצרת עלית, הוענק להם בבלעדיות.

דני צרפתי, שופט סוף דבר אפוא, הוחלט פה אחד כמפורט בסעיף 28 לחוות דעתה של כב' השופטת רננה גלפז מוקדי.

בעוד שטוענת התובעת שההלוואה רשומה על שם שני הצדדים (ועל כך מבקשת היא ללמוד מנספח טז' שצורף לתצהיר עדותה הראשית) טוען הנתבע שההלוואה רשומה על שם הנתבעת בלבד (ועל כך מבקש הוא ללמוד מנספח ד' שצרפה התובעת לכתב התביעה) ואילו הוא רשום אך כערב לה. התובעת ביקשה להסתמך על המצב הרישומי של רישום ההלוואה ע"ש בני הזוג, ואולם ניכר על פניו שלא ניתן להסתמך על אישורי היתרות שהופקו מהגמ"ח כהוכחה לזהות הלווים.

לאחר שעומת עם הפקדות שלו לחשבון ממנו ניפרעה ההלוואה העיד שהפקיד כספים לחשבון זה כדי לסייע לבתו (אם התובעת) "אני נתתי כסף לבתי" (עמ' 13 שורה 14 לפרוטוקול).

אילו היו רואים בני הזוג גם את ההלוואה כמשותפת, ושבפירעונה עם חייבים (שהחזרה החודשי עומד על 1,600 ₪), פשיטא שהיו משתמשים ביתרת דמי השכירות גם לפרעון ההלוואה שכן אין לכאורה עדיפות בפרעון הלוואת המשכנתא על פני פרעון הלוואת הגמ"ח. אמנם התובעת טענה שהצדדים נטלו לכיסם את יתרת דמי השכירות מאחר והנתבע הוא שהסדיר את הענינים הכספים מול השוכר ולא היתה לה אפשרות להביע את דעתה (עמוד 19 לפרוטוקול), ואולם משקלה של טענה זו נחלש נוכח מכתב ההתראה ששלח בא כוחה של התובעת לשוכר בדבר אופן הפקדת דמי השכירות (נספח ד' (השני) לכתב התביעה הרכושית).

משכך, ובשים לב להקף זמני השהות של הקטין בבית הנתבע ולכך שלנתבע זמן פנוי להתנדב במתן שיעורים פרטיים (שבאפשרותו גם לגבות שכר בעדם) הרי שבכוחו להגדיל את הקף הכנסתו מעבר לגובה המילגה המתקבלת בידיו, ואף את הקף שעות הלימוד בכולל והגדלת גובה המילגה בהתאם (ראו גם האישור שצורף כנספח לתצהיר התובעת מיום 8.9.20 ולפיו הישתכר הנתבע מלגה חודשית על סך של 3,000 ₪ בעד היותו "ר"מ" ומלמד שיעורים פרטיים).

מכל מקום, מאחר והסיוע הכלכלי שניתן לנתבע מאת בני משפחתו לא נכלל בגדר הכנסתו, לא יחשב סיוע זה כהכנסת התובעת בהתאמה.

...

הנני מורה על פירוק השיתוף בדירה המצויה ברח' XXX הידועה כגוש XXX חלקה XXX בדרך של מכירה וחלוקת הפדיון.

גם שלא בדרך של חישוב מתמטי מדויק אלא בדרך של בחינה "ממעוף הציפור" [כהצעתה של כבוד השופטת שבח, שם] סבורתני שתוצאה לפיה ישלם התובע סך של 1,250 ₪ לכל קטין מאפשרת קיום כלכלי של שני התאים המשפחתיים ומשקי הבית של ההורים שנפרדו.

אשר על כן אני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לידי התובעת בעד מזונותיהם ומדורם של הקטינים את הסכומים המפורטים להלן: בעד הקטין ח' סך של 2,000 ₪ לחודש; בעד הקטין ד' סך של 2,100 ₪.

היו פעמים רבות שהנאשם הגיע עם תורמים לכולל והוא לא רצה שביטון ייתן שמות של תורמים לעמותות אחרות.

רובם ככולם תיארו כי מאוד התרשמו מהנאשם ופועלו ולכן, מעבר לעובדה שתרמו כספים בעצמם, הם גייסו את משפחתם וחבריהם לתרום אף הם. מרבית התורמים טענו כי התרומות ניתנו כי רצו לסייע לנזקקים, כשלא ידעו על פעילויות נוספות של העמותה, ובהן סיבסוד בשר עבור תלמידי ישיבות.

כמו כן, במהלך עדותו בבית המשפט טען הנאשם שלעמותה היו חשבונות נפרדים לכל פרויקט ולכן כסף שנתרם למטרה מסוימת, הלך רק לטובת אותה מטרה.

בהתאם לסעיף 54א(א) לפקודת הראיות, "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה – טעונה עדותו סיוע; לעניין זה, "עד מדינה" – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה.

הנאשם טען שההחלטה לתת את ההלוואה לא היתה החלטה שלו, לטענתו אין לו גישה לכספי העמותה או למסמכים שלה.

...

על כן, הנאשם, בסיוע הרב פינטו, החליף אותם באנשים מטעמו של הרב פינטו ודאג לביקורת "מוזמנת" על העמותה, חשף לפניה את מה שרצה לחשוף, ובסופו של דבר הביקורת הראתה התנהלות תקינה של העמותה.

בסופו של דבר, כשהבין מהרב פינטו שהמשטרה מעורבת, חזר כי לא היה לו מה להסתיר.

סיכום נוכח האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המפורטות להלן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק (ריבוי עבירות); רישום כוזב במסמכי תאגיד – עבירה לפי סעיף 423 לחוק; מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק; ו- שיבוש הליכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

הנתבע נתן להם כספים ביד רחבה, אך בדיעבד התברר כי אין מדובר בנזקקים והנתבע התחלק עימם בכספים שנתן להם התובע; פלוני שהציג את עצמו לתובע בשם ינון החתן ביקש מהתובע סיוע כספי לצורך חתונתו וכאשר סורב על ידי התובע ביקש מהתובע להעביר לידיו שיק בסך של 7,000 ₪ על מנת שיוכל להציג אותו לאולם "ארמונות חן" כדי שיוכל לערוך את טקס החתונה והתחייב לפני התובע להחזיר את השיק האמור לאחר שישלם את עלות החתונה מכספי המתנות.

הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד סיטון וטען, בעקרי הדברים, כי על סיטון לשפות אותו בגין כל סכום אשר ייפסק, ככל שיפסק נגדו בתביעה עד לסך של 19,000 ₪; הנתבע עמד על כל התחייבויותיו כלפי התובע ותרם את הכספים לתלמידי הישיבה הלומדים בכולל אך נאלץ להעביר לסיטון עמלה בגין כספים אלה לפי דרישתו.

מהלך התיק- עניינים עקריים בדיון שנערך ביום 13.9.2018 ניתן פסק דין חלקי בגדריו הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 23,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, וזאת בשים לב להעדר המחלוקת לגבי העמדת הלוואה בסך של 35,500 ₪ שטרם ניפרעה ובשים לב לטענות שהעלה הנתבע בעיניין הכספים שלפי הטענה ניתנו לסיטון.

...

מהמקובץ לעיל דינה של הטענה הנידונה להידחות.

בענייננו, התנהגותו של הנתבע ראויה לגינוי אך סבורני שהמקרה הנדון אינו נמנה עם המקרים שהוכרו בפסיקת בתי המשפט כמצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבע ישלם לתובע את החיובים הכספיים הבאים- סך של 23,227 ₪ (12,500 ₪, 727 ₪ ו-10,000 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לטענתה היה ברור וידוע לשני הצדדים כי הדירה היא בבעלותה בלבד, ועל כן התובע חתם על תצהיר (נספח 5 לכתב ההגנה) וכן על מיסמך "ויתור על זכויות במקרקעין ןהצהרת בן זוג של לווה" בפני נציג הבנק עבור לקיחת המשכנתא (צורף בנספח 5 לכתב ההגנה) – בהם הוא מציין מפורשות כי אין לו זכויות בדירה.

מעבר לכך לא פירטה – לא סכומי סיוע ולא על ידי מי. הנתבעת נחקרה לגבי המסמכים והנתונים שהציגה לבנק לצורך קבלת המשכנתא ותשובותיה לא היו משכנעות: "עו"ד לנטון: [..] אז עכשיו יש לך להראות לי, הרי הגשת בקשה מפורטת, עם מקורות הכנסה, ומאיפה יש לך כסף, את הרי באת לבנק, זה לא כל מי שבא בטוח ש (לא ברור). את באה לבנק, את מפרטת כל מה שיש לך, מה שיש לבעלך, מה, מה אתם מכניסים, מה הוא מביא מהכולל, נכון שסיפרת שם בין היתר, ההכנסה שלו מהכולל, נכון,

גם בתצהיר עליו מסתמכת האשה שצורך כנספח 5 לכתב ההגנה לגבי הדירה כתוב במפורש כי התצהיר מתייחס לכך ש:"הדירה הזו אינה שייכת למסת הנכסים המשותפת שלי ושל ***...". העולה מכך שאין הנתבעת יכולה לטעון כי יש לתת משקל מאקסימאלי לתצהיר מצד אחד ובאותה נשימה לטעון כי הייתה הפרדת נכסים מוחלטת שעה שבתצהיר מצוין כי יש לצדדים "מסת נכסים משותפת". בתצהיר טען התובע כי התברר לו מההליכים בבית הדין הרבני כי האשה משכה מחברת הביטוח מגדל זכויות סוציאליות בסכום של 52,000 ₪ ללא ששיתפה אותו בכספים אלה.

טענת התובע כי הנתבעת נטלה שלא כדין כספי בר מצוה של הבנים ** ו*** בסך של 20,000 ₪ וכספי תביעת ביטוח של הבן *** בסך של 4,800 ש"ח ויש להכליל סכומים אלה באיזון המשאבים בין הצדדים – בכתב התביעה עתר התובע כי במסגרת איזון המשאבים יכללו סכומים שהאשה נטלה לידיה: 20,000 ₪ בגין כספים מבר המצווה של הבנים **ו*** וכספי תביעת ביטוח עבור הבן ***בסך של 4,800 ₪.

...

לנתבעת אין הגנה ממשית מפני רכיב תביעה זה. על כן אני מקבלת את הסעד שהתבקש על ידי התובע לאיזון משאבים בין הצדדים ממועד הנישואין למועד הקרע בזכויות הסוציאליות הרשומות ע"ש כל אחד מהם.

על כן לאור כל האמור לעיל, יש מקום למינוי מומחה לאיזון המשאבים בין הצדדים ממועד הנישואין (5/2002) ועד למועד הקרע (1.1.2019).

אני ממנה את רו"ח נתן שטרנפלד לביצוע איזון המשאבים בין הצדדים.

אשר על כן לאחר שנושא זה לא הוכח באופן מספק אני מורה על דחיית סעד זה. סיכום אשר על כן אני מורה כדלקמן: בכל הנוגע לדירת המגורים – התביעה מתקבלת.

בכל הנוגע לזכויות הסוציאליות ולרכבים – התביעה מתקבלת וניתנו הוראות למינוי מומחה.

בכל הנוגע לכספי בר מצווה של שני בנים וכספי ביטוח של הבן – התביעה נדחית.