מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 117,820 ש"ח, שעניינה ברכב שהזמינה הנתבעת, וקיבלה שירות שכירות ליסינג תפעולי מהתובעת.
הנזק לרכב נגרם עקב רשלנותו של יורם ו/או באשמתו, שניכנס עם הרכב לאיזור בו התנהלו מהומות ו/או פרעות ו/או בשל הפרת הסכם השכירות על-ידי הנתבעת, ואחריותה של הנתבעת לניזקי התובעת בשל כך ו/או בשל העדר כסוי בטוחי לניזקי מהומות.
הנתבעת הנה "השוכר", ועל-פי ההסכם, היא מחויבת לפי כל תנאיו, לרבות פיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה.
על-פי סעיף 11.8 להסכם, במקרה של שיפוי התובעת בגין "אובדן מוחלט" של הרכב, גובה השיפוי יקבע לפי "שווי ערך המכונית על פי מחירון יצחק לוי". התובעת הציגה את מחירון יצחק לוי הרלוואנטי לארוע.
שאלה זו מעוררת שאלות נוספות – על מי מהצדדים הייתה מוטלת האחריות לבטח את הרכב בביטוח מקיף; האם נהג הנתבעת ו/או הנתבעת התרשלו, ועל-כן הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב; מהו גובה הנזק שניגרם לתובעת;
כפי שהובא לעיל, לאחר ששמעתי את הטענות, את העדויות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי לדחות את התביעה, ואבאר;
סוגיית פוליסת ביטוח מקיף לרכב
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלה - על מי הייתה מוטלת החובה לרכוש ביטוח מקיף לרכב, ובין היתר, להרחיבו לארועי פרעות ומהומות, אם בכלל.
...
לפיכך, אין להידרש לסעד חלופי זה.
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, שהתובעת היא האחראית לכך שהרכב לא בוטח בביטוח מקיף, על השלכותיו.
כמו כן, נחה דעתי, כי נהג הנתבעת לא התרשל בנהיגתו ברכב.
לאור האמור, דין התביעה – דחייה.
