תביעה כספית בגין מצגי שווא ותרמית במכירת רכב משומש

התובע, מר גל גלעדי טיראן (להלן: "התובע") טוען, בין היתר, להעדר גילוי מידע מהותי על הרכב, ואף להסתרת מידע בכל הקשור לרכב, על ידי הנתבעת, אלבר ציי רכב (צ) בע"מ, שהנה חברה העוסקת בענף הרכב, ובכלל זה מתן שירותי ליסינג תפעולי, מכירת כלי רכב משומשים וחדשים והשכרת כלי רכב (להלן: "הנתבעת", ו/או "אלבר רכב") על מנת לסבר את האוזן, יסודה של התביעה בהסכם מכר שנחתם ביום 13.07.2015 בין הצדדים, ברכישת רכב מסוג "פורד" (להלן: "ההסכם"; "הרכב" בהתאמה).

הנתבעת הסתירה מידע חיוני, ופעלה על דרך מצגי שוא, שכן המטרה למכור קידשה את האמצעים.

יתרה מכך, התובע עשה שימוש יום יומי ברכב במשך 11 חודשים, ונסע ברכב 16,271 קמ"ש. התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים, ואינו זכאי להשבת הכספים בגין הרכב, אשר נמכר זה מכבר לידי צד שלישי.

.] (4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי; סעיף 5 שכותרו "עונשין" קובע – "העובר על הוראות סעיף 4, דינו – קנס פי שבעה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977". להשלמת התמונה, ראו גם סעיף 56 לפקודת הנזיקין - "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון." ומן הכלל אל הפרט התובע שם יהבו בטענה כי הנתבעת לא החתימה אותו בעת רכישת הרכב על טופס גילוי נאות, ולא גילתה לו, בין היתר כי הרכב עבר תאונות.

כמו כן, לפי סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, על עוסק במכירת כלי רכב לגלות בעת ההיתקשרות "פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי". סבורני כי היה על הנתבעת, כסוחרת בכלי רכב, לשטוח בפני התובע את מצבו של הרכב כדבעי, לרבות כל פגם נסתר ולהלן אבאר; התובע בעדותו, אישר כי תחילה חיפש אחר רכב מסוג "טנדר", אולם השתכנע לרכוש את הרכב המדובר.

...

לאחר שבחנתי את טענות התובע בגין רכיב זה, נחה דעתי כי יש מקום ליתן לתובע פיצוי על דרך האומדנא.

הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בנסיבות שהוצגו בפני, משעסקינן באי גילוי נאות, וברכב תקול, סבורני כי יש לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן: הנתבעת תשיב לתובע סך של 45,600 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 13.07.2015 ועד התשלום בפועל.

מונחת בפני תביעה כספית, ע"ס 33,900 ₪, לפצוי בגין רכישת רכב עם מנוע לא מקורי וליקויים שהתגלו בו. התובע רכש רכב משומש מנתבעת 1, חברה לעסקי רכב ויזמות (להלן: החברה"), ובדק אותו טרם רכישה במכון בדיקה של נתבעת 2 (להלן: "המכון").

מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצג שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.

מכאן, שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו כדי הטעה או מצג שוא העולה עד כדי רשלנות או תרמית (ת"ק 42983-02-15 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015) דלעיל; ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב (28.7.2013)).

...

גם אם המסקנה היא שונה משל בעל מקצוע מיומן אחר, עדיין יש לבחון אם האדם הסביר היה נוקט בדרך פעולה אחרת מזו שבה נקט המזיק, או אז נוכל לומר כי שהמזיק רשלן.

סיכומו של דבר, אני פוסקת כי הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 3000 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 600 ₪.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

לפני תביעה כספית על סך של 33,000 ₪ לפצוי עקב הטעייה נטענת שהטעה הנתבע את התובעת במכירת רכב.

הנתבע אינו סוחר בכלי רכב כמשלח יד, ועל כן לא חל במקרה זה סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008.

כדי הטעה או מצג שוא העולה עד כדי רשלנות או תרמית (ת"ק 42983-02-15 יצחק אמר נ' נטלי דרורי [פורסם בנבו] (19.7.2015) דלעיל; ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב [פורסם בנבו] (28.7.2013)).

...

התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה כנגד מכון הבדיקה וסביר להניח שעשתה כן. בנוסף, אני סבור , כי התובעת צריכה הייתה לברר את ההיסטוריה של הרכב לפני הקנייה כחלק מהפרקטיקה של הקנייה והיא חדלה משלא עשתה כן. מנגד בעניין תק (נת') 9048-04-20‏ ‏ אור וסלזם נ' הרוש עסקי רכב ויזמות בע"מ נקבע הכלל הבא: " שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלבנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שלו עבור מכירת הרכב יהוו

בענייננו לא שוכנעתי כי הנתבע אינו תם לב. כאמור, הנתבע הוא אדם פרטי ואינו סוחר מכוניות ובמהלך הרגיל של חייו ועסקיו, עניין של מכירה וקנייה של רכבים אינה בשגרת יומו.

מכל המקובץ אני קובע כי דין התביעה להידחות.

כמו כן נטען למצג שוא ותרמית וכי ההסכם כולל תניות מקפחות.

גם אם מחדל זה רובץ גם לפתחו של התובע, יש להצטער על עמדת הנתבעת, וניתן היה לצפות מגוף מסחרי העוסק בהשכרת ומכירת רכבים, כי במידה ועומד על טענתו כי הרכב תקין, יפעל למכור אותו ללקוח אחר במקביל לניהול התביעה.

אולם מעדויות הנתבעת עלה כי בפועל הציגו לתובע מצג כי כל הליקויים שעלו בבדיקה יתוקנו ויקבל רכב תקין, ציפייה סבירה ובסיסית לרכישת רכב מחברה העוסקת במכר רכבים.

חוק מכירת רכב משומר מחייב את המוכר לפרט בטופס הגילוי גם: "פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי". סעיף 2 לחוק קובע כי "מי שרכש רכב משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב ומכל מבטח שביטח את הרכב, כל מידע שיש בידיהם על הרכב". שילוב הוראות חוק אלו מוביל למסקנה כי כאשר המוכר הוא גם מי שהיה הבעלים של הרכב, וברכב התגלו בבדיקה ליקויים שונים, יש להטיל עליו חובה אקטיבית לגלות את המידע אודות הטיפולים שעבר הרכב.

לאור ביטול הסכם המכר, אלבר רשאית לנהוג ברכב מנהג בעלים ותוך 30 ימים תעביר הבעלות ברכב על שמה או על שם רוכש מי מטעמה, לרבות רוכש חדש של הרכב, ככל ויסכים לרכוש אותו לאור מימצאי פסק דין זה. במידה והרכב משועבד, תפעל אלבר לשלם מתוך הכספים שעליה להשיב לתובע לצורך הסרת השיעבוד, ותעביר היתרה לתובע.

...

סוף דבר הנתבעת מכרה לתובע רכב פגום והפרה את חובת הגילוי.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, כהשבה של תמורת המכר, סך של 101,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

בגין פיצויים עבור הפרת ההסכם תשלם הנתבעת לתובע סך של 48,460 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

לפני תביעה כספית בסך 200,000 ₪, בשל נזקים שנגרמו לתובע, כתוצאה ממצגי שוא ותרמית של הנתבעת כלפיו, בעיסקה למכירת רכב משומש, מסוג ניסאן שנת ייצור 2016 (להלן: "הרכב").

מספר עקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה, בסוגית מכירת כלי רכב משומשים, ראויים לאיזכור: העקרון כי הטעייה עשויה להיתהוות הן במעשה והן במחדל, או כפי שהגדיר זאת כב' בימ"ש מחוזי בירושלים בע"א 5798/04 כרמל נ' לוי (25.8.05, פורסם בנבו): הטעייה אקטיבית הנגרמת עקב מצג שוא, והטעייה פסיבית שמקורה בהמנעות מגילוי.

...

שוכנעתי כי רק בחלק מן התקופה, וגם זאת לאחר תחנונים לא מעטים, העמידה הנתבעת לתובע רכב חלופי.

אני סבורה כי באותה תקופה העסיק נושא הרכב את התובע ואת רעייתו, הן בנסיעות למוסכים, הן בבזבוז זמן והן בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת.

אוסיף, שלא מצאתי לפצות את התובע בגין תיקונים בהם נשא, לשיטתו, על מנת להביא את הרכב למצב תקינות, נוכח הבטחת הנתבעת להחליפו ברכב אחר, משום שבסופו של יום התובע המשיך לעשות שימוש ברכב ועודו עושה כן, כך שהתובע ניצל את השקעתו בעצם השימוש ברכב מאז התיקונים ועד כה. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.