תביעה כספית בגין יתרת חובה בחשבון בנק וערבות

ראשיתו של הליך זה בבקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב של 29,382 ₪ שהגיש בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק) נגד אלון טלמון (להלן: טלמון), שניהל חשבון בנק בסניף פרדס חנה של הבנק, וזאת בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש שלו.

ערב העברת הכספים מבנק יהב עמד חשבונו של טלמון ביתרת חובה של 29,050 ₪ ואילו יתרת ההלוואה עמדה על סך של 18,509 ₪.

...

מכל האמור לעיל אני מקבלת את תביעתו של טלמון בחלקה ומחייבת את הבנק לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום השיק: 20,000 ₪ החזר עמלת ביטול השיק: 10 ₪ שיעור הריבית בגין נטילת ההלוואה (כולל עמלת פרעון מוקדם): 379 ₪ עגמת נפש: 3,000 ₪ סך הכל: 23,389 ₪ סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ והחזר אגרה בסך כולל של 5,000 ₪, מסתכם בסך של 28,389 ₪.

סוף דבר בתביעת הבנק נגד טלמון, על האחרון לשלם לבנק סך כולל של 14,382 ₪.

בקיזוז התביעות זו כנגד זו, התוצאה היא כי על הבנק לשלם לטלמון סך של 14,007 ₪.

לעניין זה נטען כי מר חן ניסח ביום 20.01.2013 בכתב ידו חוות דעת עבור מהנדס מטעם חברת ימין, לפיה אין חובה לשלם את חשבון נובמבר המאושר לאנדי מכיוון שכביכול הבצוע בפרויקט הוא רק 80 אחוז.

ביום 13.05.2013 הגיש הבנק תביעה כספית נגד אנדי בגין יתרת חוב של יותר מ- 850,000 ₪ בחשבון כולל הערבויות הבנקאיות בסך 500,000 ₪ שהחליפו את הערבות האישית של מר חן, ונגד התובע כערב.

...

כך, בסעיף 22 לפסק הדין נקבע כי: "בסופו של דבר, צעדים אלה, ככל הנראה, הובילו לכך, שהחברה סולקה מאתר הבניה". וכן, "הנתבע היה מודע לכך שיתכן, כי בשל הצעד בו נקט, החברה תסולק מאתר הבנייה". השימוש במילים "ככל הנראה" ו"יתכן", כאשר אין מחלוקת כי סילוק אנדי מהאתר ארע כ- 8 חודשים לאחר מכן, ובהעדר הכרעה בענין הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבעת ומר חן לבין סילוק אנדי מהאתר, אינה מספיקה כדי לקבוע כי מדובר בשאלה שהוכרעה בממצא פוזיטיבי.

לכן, הטרוניה בנוגע לאי העברת התשלום במועד צריכה להיות מופנית לחברת ימין, כפי שאכן נעשה בתביעת אנדי-ימין, ולא הוכח כל קשר סיבתי לנתבעת או למר חן. מכל האמור עולה כי לא הוכח כי מעשי הנתבעת הם שגרמו לפגיעה באנדי ולא הוכח קשר סיבתי בין פעולות הנתבעת לבין הנזק הנטען מושא תביעה זו. משכך דין התביעה להידחות.

סוף הדבר אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

על-פי הגרסה הראשונה – בתמורה למכירת מניותיו, ישוחרר כץ מכל הערבויות הבנקאיות, חבויות ואשראי שהעמיד לטובת ראז; ויקבל שכר חודשי בסך של 55,000 ש"ח, בנוסף על הוצאות רכב וטלפון נייד, למשך 20 שנים (להלן: הגרסה הראשונה).

ביום 06.11.2016, התקבלה תביעתו של כץ וניתן צו עשה לפיו חויבו ראז והרוכשים להעמיד כל בטוחה נידרשת חלף ערבותו האישית של כץ, שתי המשכנתאות הרשומות על נכסיו ושעבוד על פקדון פרטי של כץ. ערעור ובקשת רשות ערעור שהגישו ראז והרוכשים על פסק דין זה, נדחו.

ביום 21.10.2014, הגישה ראז תביעה כספית בגין יתרת החובה הרשומה לחובת כץ בכרטסת הנהלת החשבונות המתנהלת אצל ראז, לבית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ש' מ' ארדמן) בת"א 22221-10-14 (להלן: ההליך המקביל).

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשות למתן רשות ערעור לטענת כץ, יש לקבל את בקשתו למתן רשות ערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא על עיכוב ביצוע פסק דינו.

במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, כאשר בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", בגדרה הבכורה מוקנית לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 5474/22 עיסא נ' עמית, פסקה 15 (22.09.2022)).

אשר לטענת ראז והרוכשים כי יש משום חוסר איזון בהחלטה לעיכוב ביצוע, נוכח העובדה שבהליך המקביל עיקר סכום פסק הדין לא הועבר לידם, אלא הופקד בבית המשפט – סבורני, דווקא, כי החלטה זו מאזנת בין הצדדים, ולא מהווה משום הכבדה יתרה על ראז והרוכשים.

סוף דבר: הבקשות למתן רשות ערעור נדחות.

התביעה עסקינן בתביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר בסך 150,125 ₪, בגין יתרת חובה בחשבון הבנק של הנתבעת מס' 1.

עוד טענו הנתבעים בבקשתם, כי הנתבע מס' 3 כלל אינו זוכר שחתם על כתב ערבות, ואילו הנתבע מס' 2 חתם בשנת 2010 על ערבות על סך 300,000 ₪ לצורך רכישת רכב, ערבות שביטלה כל ערבות קודמת.

...

המקרה שלפני מעלה שאלה נוספת, והיא – איזו נפקות יש לכך שהבקשה לביטול פסק הדין לא נדונה ולא הוכרעה סמוך למועד הגשתה, והאם יש לראות במי שהגיש בקשה לביטול פסק דין, ולא עמד על מתן החלטה בבקשה סמוך לאחר הגשתה, כמי שזנח את בקשתו? כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות, וכי מסקנה זו רק מתחזקת לנוכח הימנעות המבקשים מלהגיש בקשה למתן החלטה, משך 10 שנים תמימות.

במובן זה, חולשת הבקשה, כפי שהוגשה בשנת 2013, וזניחת הבקשה על ידי המבקשים לאורך השנים, מביאות כעת למסקנה, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין – נדחית.

עיון בכתב הערבות המתמדת מעלה כי הערבות אינה תלויה בבטוחות אחרות או ערבויות אחרות , כמפורט להלן ולכן, לא הייתה חובה על התובע לפעול למימוש המישכון: יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך, איני סבור שיש ממש בטענת הנתבע כי אי מימוש המישכון ו/או הבטוחה (זכות הנתבעת 1 לקבל תשלומים מחברת חשמל בגין מערכת סולרית) הופקעה על ידי הבנק, ולעמדתי אף לא נגרם לנתבע כל נזק בגין כך. טענה זו של הנתבע נגועה בחוסר תום לב, הנתבע טען כי רישום החברה (הנתבעת 1 ) על שמו היה למראית עין בלבד , רישום פורמלי בלבד, ומי שהיה הבעלים והרוח החיה מאחורי הנתבעת 1 היה הנתבע 2 , אם כך הם פני הדברים מה לנתבע להלין על פעולות שעשה הנתבע 2 בכספי התמורה שהתקבלה מחברת חשמל כפי שהעיד הנתבע 2 (גרינצייג) העד מטעמו של הנתבע על הפעילות שעשה בחשבון הבנק: " ש. עו"ד מאיר טען שעל פי דפי החשבון נכון לכל המועדים שבהם צחי פנה אליך יתרות הזכות בחשבון היו גבוהות, ניכנסו כספים מחברת חשמל וממכבי, ואני משיב התסבוכת שלי החלה מחברה אחרת שהתנהלה בחשבון, חברת רוזנטל בני ביתך, היה בחור שניהל חשבון בבנק, הוא הגיע אלי לבקש הלוואות. נכנסתי לסניף, הגיע רוזנטל, אמר שיש לו שיקים שהוא צריך להפקיד ודני לא מוכן לכבד את החיובים בחשבון על סמך אותם שיקים, שהוא מסתבך טוטלית וכל החברה שלו קורסת. אני מכיר את רוזנטל. לא חששתי לרגע שיש לו קושי כלכלי. אמרתי לו שיתן לי את השיקים, אפילו הכרתי את בעלי השיקים, זה היה 70,000 ₪, העברתי לו 70,000 ₪ . ואז החלה התסבוכת. הפקדתי את השיקים. אחרי 3 ימים השיקים חזרו. רוזנטל החל לגלגל אותי, אמרתי לדני למה הוא מיתנהג אליו ככה ואמר שיש תסבוכת. שאלתי את רוזנטל מה קורה עם ה-70,000 ₪. אמר שהוא איש מכירות וצריך מישהו מסודר שיעזור לו בניהול. הבנק העביר כספים מהחשבון שלי לרוזנטל ללא חתימות. הכספים הללו שהיו בחשבון היו עבור מחוייבויות אחרות". בעדותו זו, הנתבע 2 הודה שהפעילות בחשבון הבנק של הנתבעת לא נבעה רק מפעילותה העסקית של הנתבעת 1 אלא מפעילות זרה לפעילות הנתבעת 1 למשל מעין ניכיון שיקים עבור אותו רוזנטל.

למותר לציין, שהבנק אף לא יידע את הנתבע בדבר לקיחת ההלוואה השנייה ביוני 2018 על ידי הנתבע 2 ועל המשך ערבותו להלוואה זו. למעשה, למרות שבכל המועדים הרלוואנטיים ממועד שינוי פרטי חשבון הנתבעת 1 על ידי החלפת רישום בעל השליטה מהנתבע לנתבע 2 ועד למשלוח מכתבי ההתראה ב-5/2019 (ראה נספחי התביעה ותצהיר טולדנו) לא יידע הבנק את הערב על כל פעילות חריגה בחשבון ו/או על שינוי תנאי ההלוואה הראשונה.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .