תביעה כספית בגין חוב שטר חליפין שחולל

לפי הטענה, לתובע נודע לראשונה כי הנתבע לא משלם את סכום השיק רק ביום 27.12.09 "והוא היום שבו השטר חזר בטענה כי החשבון ניסגר והוא יום תחילת ההתיישנות" וכן, נטען כי "התביעה החוזית והכספית הוגשה בזמן ותוך תקופת ההתיישנות שהוגשה בתאריך 27.12.16 ולא באיחור של יומיים ומכאן מנסה הנתבע לבלבל את בית המשפט מאחר והעובדות מהוות את התביעה נודעו לתובע בתאריך 27.12.16". מכאן, משהתביעה הוגשה רק ביום 27.12.09 , הרי שאין לקבוע שהתביעה היתיישנה.

"שיק שחולל משמש, כידוע, הוא עצמו, עילה לתביעה, ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר איתה ניתן. מכאן, שהעובדות הנוגעות לעיסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק, ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על-פי השיק" (ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341, 346).

על-פי הוראת סעיף 96(א) "אין להזקק לתובענה על-פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה עילת התובענה כנגד אותו צד". מכל מקום וכאמור, גם לגבי תביעה שטרית נקבע בפקודת השיטריות כי מניין תקופת ההתיישנות הוא "מן הזמן שבו נולדה לראשונה עילת התובענה כנגד אותו צד". מכאן איפוא, שהשאלה שאותה יש לבחון בכל מקרה, בין על-פי חוק ההתיישנות ובין על-פי פקודת השיטריות, היא אימתי נולדה עילת התובענה.

...

לפי דיני ההתיישנות דין התביעה להידחות, שכן התביעה הוגשה ביום 27.12.16, כלומר לאחר שחלפו יומיים מאז התיישנה התביעה.

המסקנה היא שכיוון שהתביעה הוגשה ביום 27.12.16 התביעה כבר התיישנה.

לפיכך דין התביעה להידחות על הסף.

התובע ישלם הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ לנתבע תוך 30 יום.

לנוכח חוב נטען זה טענה התובעת, כי על הנתבע לשלם לה את מלוא הסכום הנתבע מכוח פקודת השיטריות וזאת בהיותה מחזיקה בהמחאות.

על-פי הוראת סעיף 5(1) בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), תובענה כספית ("בשאינו מקרקעין") מתיישנת בחלוף תקופה בת שבע שנים, אשר על-פי הוראת סעיף 6 מתחילה להימנות "ביום בו נולדה עילת התובענה". באשר לתביעה אשר עילתה היא שטרית, פקודת השיטריות (נוסח חדש) (להלן – פקודת השיטריות) קובעת הוראת היתיישנות מיוחדת בסעיף 96.

על-פי הוראת סעיף 96(א) "אין להזקק לתובענה על-פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה עילת התובענה כנגד אותו צד". נעיר, כי בעבר נקבעה תקופת היתיישנות בת חמש שנים לתובענה על-פי שטר ואם התביעה היא נגד מסב, הייתה תקופת ההתיישנות בת שנה.

זו איפוא, לשון החלק הנוגע למושך, הקבוע בסעיף 55: (א) מי שמשך שטר, הריהו, במעשהו זה – (1) מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל – יפצה את האוחז או כל מסב שהיה אנוס לפרעו, ובילבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;".

...

לפיכך התביעה נדחית על הסף.

משהגענו אל המסקנה האמורה, לא ראינו עוד צורך להידרש אל שאר טענות הסף שטען הנתבע ובהן הטענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל השיהוי שחל בהגשתה או בשל היעדר יריבות בין הצדדים לתביעה.

התובעת תשלם לנתבע, באמצעות בא-כוחו, סך 7,000 ₪ עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט וזאת תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

לפיכך, כפי שכבר נקבע, מאחר שמדובר בבקשה לבצוע שטר בקשר לשטרי חוב שמועד פרעונם היה בשנת 2007, הרי שהתובענה (הבקשה לבצוע השטר), אשר בהיותה תביעה כספית מתיישנת בחלוף שבע שנים, היתיישנה זמן רב בטרם הגשתה רק בחודש מאי 2016.

על-פי הוראת סעיף 96(א) "אין להזקק לתובענה על-פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה עילת התובענה כנגד אותו צד". לשלמות הדברים נעיר, כי בעבר נקבעה תקופת היתיישנות בת חמש שנים לתובענה על-פי שטר ואם התביעה היא נגד מסב, הייתה תקופת ההתיישנות בת שנה.

(1) מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל – יפצה את האוחז או כל מסב שהיה אנוס לפרעו, ובילבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;".

...

טענתו העיקרית במסגרת בקשות אלו הייתה כי יש לדחות את הבקשה לביצוע השטר על הסף מחמת התיישנותה.

עם זאת, כאמור בתגובתה, לא צורף תצהיר לתמיכה באמור בה, מן הטעם שלטענתה, העובדות המובאות בה "עולות מהתיק". דיון והחלטה בטענת ההתיישנות הערות מקדימות בעניין טענות התובעת לאחר בחינת תגובת התובעת הגענו לכלל מסקנה כי לא היה בטענותיה כל מענה לטענת ההתיישנות.

לפיכך התביעה נדחית על הסף.

התובעת תשלם לנתבע, באמצעות בא-כוחו, סך 3,000 ₪ עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט וזאת תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה, מיכל פרבר) מיום 8.1.2021 בתיק ת"ט 44447-07-20 בה נקבע, שאין לנהל שני הליכים נפרדים בקשר לאותם שיקים, וכי לא היה מקום לכלול את השיקים שהוגשו לבצוע במסגרת התביעה הכספית שהוגשה ולחלופין, ניתן היה להגיש תביעה כספית על מלוא סכום החוב הנטען (בעילה חוזית ובעילה שטרית) מבלי להגיש את השיקים לבצוע.

הנסיבות הרלוואנטיות: ב-תא"ק 8902-09-19 הגישה המבקשת תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המשיב וכן כנגד רעייתו ובנם על סך 253,021 ₪, בגין חוב כספי שהמשיבים חבים לה לטענתה בגין פירות, ירקות ותוצרת חקלאית שרכשו ממנה.

לכתב התביעה מצורפים, בין היתר, צלומי שיקים שמסרו הנתבעים בתא"ק 8902-09-19 על חשבון החוב ואשר חוללו באי-פרעון והוגשו לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.

עיינו: "סדרי הדין האזרחי", ד"ר י. זוסמן ז"ל, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 152: "דין השטר יכול להיות שונה מדין עסקת היסוד מכמה וכמה בחינות, כגון לעניין תקופת ההתיישנות, לעניין שער החליפין להמרת חוב מטבע זר למטבע ישראלי, ועוד... התובע אף רשאי לתבוע על-פי שתי העילות לחלופין, ובילבד שיפרש את עובדותיהן על השתיים בנפרד... ויציין שהתביעה היא לחלופין" (ההדגשה שלי – י.ג.).

...

לאחר שנתתי דעתי להליכים שבתיק הוצל"פ 515375-01-20, שבו הוגשו שיקים לביצוע כנגד המשיב הנכללים במסגרת תא"ק 8902-09-19, ולאחר שעיינתי בהחלטות שניתנו בתיק ההוצל"פ הנ"ל ע"י רשם ההוצאה לפועל, בתובענה בסדר דין מקוצר שבתא"ק 8902-09-19, ובפרוטוקול הדיון שהתקיים באותו תיק ביום 22.10.20, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, מבלי לבקש את תשובת ב"כ המשיב.

אכן, סבורני, כטענת המבקשת, שעצם הגשת השיק לביצוע מכוח העילה השטרית, אינה מונעת מן התובע מלהגיש בו זמנית, בגין אותו חוב עצמו, גם תביעה כנגד המשיב מכח עסקת היסוד אשר בין הצדדים.

יחד עם זאת, לא ראיתי לנכון לקבל את בקשת רשות הערעור, הואיל ובסופו של דבר בית-משפט קמא לא הורה על דחיית ההליך ולא על מחיקתו, אלא הורה שהואיל וטרם הוכרעה בקשת הרשות להתגונן בתובענה הכספית (תא"ק 8902-09-19) אין הוא נדרש לבקשתה של המבקשת לדחיית ההתנגדות ולכשתוכרע בקשת הרשות להתגונן יש להגיש על-כך הודעה לתיק בצירוף ההחלטה.

לפניי תביעה כספית להרמת מסך ההיתאגדות וחיוב בעלי התפקידים השונים בחברה הנתבעת מס' 1 מחמת עוקץ ומרמה, לפי הוראות סעיפים 6 ו- 54 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), בטענה כי הנתבעים 2-5 עשו שימוש לרעה בדוקטרינת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות או לקפח את התובע, העוסק בניכיון שיקים, ואשר במסגרת ההיתקשרות ביניהם נימסרו שיקים לניכיון.

יוער בהקשר זה כי תיקי הוצל"פ ניפתחו בפרק זמן של כשנתיים, כאמור בסעיף 96 (א) לפקודת השיטריות ולפיו "אין להזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז אותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד". כידוע, פקודת השיטריות קובעת תקופת היתיישנות מקוצרת רק בתביעת האוחז כנגד המסב, ולא כלפי המושך, שלגביו קובעת הפקודה תקופת היתיישנות רגילה בת 7 שנים.

שכן, בשלב זה, ניתן לומר כי מאחר וצורפו ראיות המלמדות על פעילות מתמשכת לאורך שנים, שבהן ניסה האוחז בשטרות להפרע חלף השיקים שחוללו, זאת בהליכי ההוצאה לפועל שונים, הרי ניתן לומר כי עסקינן בתובע שלא וויתר על זכויותיו, והשאלה האם יש באי הגשת תביעה בהליך אזרחי, חרף חלוף השנים בהן הוא ניסה לגבות את החוב במסגרת הליכי ההוצל"פ, על מנת להחליש את התביעה, מקומה אף היא להתברר במסגרת התביעה העיקרית.

...

על פי ההלכה הפסוקה, סילוק על הסף הוא "סעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, ולהשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה לעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו ... דחייה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד דינו- להידחות ... למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף". עוד נפסק כי "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה" (ראו והשוו: רע"א 8263/08 אריאל שגיא נ' רוט ובניו בע"מ (ניתן ביום 27.10.08)).

על יסוד כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי טענת ההתיישנות תידון במסגרת התביעה לגופה.