תביעה כספית בגין חוב על חומרי בניין על פי כרטסת הנהלת חשבונות

עניין לנו בתביעה כספית בגין חוב סחורה שלא שולמה.

טענות התובעת יפורטו להלן בתמצית: במהלך השנים 2013-2014 פנה הנתבע לתובעת ובקש לרכוש חומרי ביניין שונים עבורו; במעמד זה ולאחר משא ומתן הסכימה התובעת לספק לנתבע את המוצרים על פי הזמנותיו ומנגד התחייב הנתבע לשלם את תמורתם בהקפה; בד בבד סיפקה התובעת את כל המוצרים שהוזמנו על ידי הנתבע וזאת לשביעות רצונו; בהתאם לחשבוניות המס, תעודות משלוח ועותק כרטסת חשבונות אשר הונפקו בגין חומרי הבניין אשר סיפקה התובעת לנתבע עומד חובו של הנתבע נכון למועד הגשת התביעה, 13.10.2021, על סך של 31,302 ₪; כל דרישות התובעת לנתבע לסלק את יתרת חובו העלו חרס, ולכן הוגשה תביעה זו. טענות הנתבע יפורטו להלן בתמצית: התביעה מתייחסת לעיסקאות משנת 2013 ובחלקן משנת 2014 אשר התיישנו; התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחותה; הנתבע אינו חב מאום לתובעת, ונוכח השהוי שבהגשת התביעה, נגרם לו "נזק ראייתי" משאין בידו כיום להשיג ראיות התומכות בטענה זו; התובעת כלל לא פנתה לנתבע עוד קודם להגשת התביעה בדרישה לתשלום כלשהוא.

נימוקי יפורטו בתמצית בשים לב לכך שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר (ראו תקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018): טענות הנתבע להתיישנות ושיהוי לצורך הוכחת הטענה כי הסחורה סופקה לנתבע מפנה התובעת לכרטסת הנהלת חשבונות המתייחסת לתקופת חוב מיום 28.1.2013 ועד ליום 30.10.2014 (צורפה כנספח לתצהירו של מנהל התובעת) (להלן: "הכרטסת" או "כרטסת הנהלת החשבונות").

ראו סעיף 5 לתצהירו, וכן עדותו בפרוטוקול מיום 26.10.2022 (להלן: "הפרוטוקול"), עמ' 9, שורות 20-21: "כל חוב שילמנו... שילמנו בצ'קים. זה חשבון שסגרנו מזמן", עמ' 10, שורה 6: ".. אני סגרתי את כל החובות שלי. אני לא קבלתי שום מכתב על חוב". המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי כל תביעת החוב (פרט לעסקה מיום 30.10.2014 אליה אתייחס בהמשך) היתיישנה.

למעלה מן הדרוש, מצאתי להוסיף כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה ודין התביעה לרבות תביעת החוב בגין העסקה מיום 30.10.2014 להדחות אף לגופה, מהטעמים הבאים: ראשית, מנהל התובעת אישר בעדותו כי מי שאחראית על הזנת הנתונים לכרטסת היא "ג'אנין, הפקידה שלנו. היא מתייקת ומקלידה.. מוציאה חשבונית ושולחת ללקוח. היא מתקשרת אליו שולחת אליו. לפעמים מבררת אם צריך משהו" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 14-21).

...

כן טענה התובעת בסיכומיה כי הנתבע לא הכחיש כי רכש מוצרים מהתובעת ויש לראות בכך הודאת בעל דין בדבר החוב הנטען העוצרת את מרוץ תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות המורה כדלקמן: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין זה. בסעיף זה, הודאה -למעט הודאה שיש עמה טיעון התיישנות". דין טענה זו להידחות: העובדה כי הנתבע הודה כי רכש מוצרים מהתובעת אינה מעידה כי הוא חב כלפיה חוב כלשהו.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא כי דין התביעה להידחות אף לגופה.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע סך של 4,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין.

ביום 24.10.2019 הגישה המשיבה, חברה למכירה ואספקה של חומרי ביניין, אינסטלאציה, צבע וכיוצא בזה, תביעה כספית בסדר דין מהיר נגד המבקש, בו תבעה ממנו סך של 10,453 ₪ בגין סחורה שספקה לו לבקשתו, אך הוא לא שילם תמורתם.

עוד צורפו לבקשה חשבונית מס מיום 29.3.2018 שהנפיקה המשיבה, על סך של 3,500 ₪, המופנית לחברת יאן גרופ; וכן כרטסת הנהלת חשבונות אצל המשיבה, שנטען כי היא על שמה של חברת יאן גרופ - אלא שבתצלום שהוגש לא ניתן לראות את שמה של חברה זו. עוד טוען המבקש, כי לא קיבל כל הזמנה או תביעה עם שליח ביום 13.11.2019.

לטענת המשיבה, תעודת המשלוח הזו מעידה על חובו של המבקש למשיבה בהתאם לחשבונית שצורפה לכתב התביעה.

הכרטסת שצורפה לבקשה אינה נושאת את שמה של חברת יאן גרופ, ואילו החשבונית שצורפה לבקשה, על סך של 3,500 ₪, המופנית לחברת יאן גרופ, אין בה כדי לשלול אספקת סחורה למבקש, חדשים ארוכים לאחר מכן, על פי החשבונית שצורפה לכתב התביעה.

...

ביום 14.1.2020 נעתר כאמור כב' הרשם רומי לבקשה ונתן פסק דין נגד המבקש על מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

בתשובתה, הנתמכת בתצהירו של מנכ"ל החברה ובעליה, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור ומבלי שצויין בה מתי ואיך נודע למבקש על פסק הדין, ודינה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

שלילת זכות זו מהמבקש לא תהא מידתית בנסיבות המקרה, וסבורני כי יש ליתן לו הזדמנות להציג את טענותיו ולבררן בהליך משפטי מלא.

בשים לב לעמימות טענותיו של המבקש בדבר ההפרדה בינו ובין חברת יאן גרופ בע"מ, למסמכים שצורפו לבקשתו ואשר על פניו אינם רלוונטים, וכן לאיחור שבהגשת הבקשה, ובאיזון בין כל אלו ובין זכותו של המבקש לבירור טענותיו, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לכל שלושת אלו: תשלום הוצאות בסך של 1,000 ₪ למשיבה כפיצוי על הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה.

ביום 3.8.11 הגישה הנתבעת לבית משפט השלום בחדרה, תביעה כספית כנגד התובעת ושני בעלי מניותיה, בגין חוב שהתובעת נותרה חייבת לה על פי ספריה, בסך 269,539 ₪ (ת.א 6644-08-11).

על פי הסברי הנתבעת, סכום התביעה הנ"ל התבסס על כרטסת ספק-לקוח של התובעת שהתנהל אצלה, ואשר הראה על יתרת חוב בגין רכישת חומרי בנייה, נכון ליום 17.7.11, בסך של 441,184 ₪.

יוצא איפוא שהיתרה המגיעה לתובעת בגין הפרויקט, בהתאם להסכמים ולהסכמות שהיו עם הנתבעת, הנה סכום של 116,446 ₪, משמע, שדין התביעה העיקרית להיתקבל באופן חלקי לגבי סכום זה. התביעה הנגדית ביום 3.8.11 הגישה הנתבעת כאמור תביעה כספית לבית משפט השלום בחדרה, בגין חובות שצברה התובעת עד ליום 17.7.11, בסכום של 441,184 ₪, בגין רכישת ציוד וחומרי ביניין.

התובעת הקדישה חלק מחקירותיה וחלק מסיכומיה לטענה בדבר העידר האותנטיות של כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, וטענה כי הנתבעת "ניפחה באופן מלאכותי את חובה של התובעת" ובצעה "שפוץ בדיעבד, כעבור שנים, של הכרטסת (ת/7)". את טענתה הנ"ל ביססה התובעת על השוואת שתי כרטסות הנהלת החשבונות של הנתבעת שסומנו ת/5 ו-ת/7.

למרות העידר הרלוואנטיות של טענה זו להליך שבפניי, שכן התביעה העיקרית מתבססת על מערכת יחסים חוזית הנובעת מההסכמים שנחתמו בין הצדדים, והתביעה הנגדית מתבססת על אספקת סחורה בהתאם לחשבוניות שהוגשו, אציין בקצרה כי לא מצאתי ממש בטענה הנ"ל, ומקובלים עלי ההסברים שניתנו על ידי רואה החשבון מר רויט בעיניין זה. מר רויט הסביר כי במקביל לכרטסת הלקוח של התובעת שהודפסה ביום 31.7.11 (ת/5), קיימת כרטסת ספק על שם התובעת שהודפסה ביום 1.9.19 (ת/7), שלפיה ניתן לראות כי היתרה מאופסת (נספח 9 לתצהיר מר עמרם).

...

התובעת העלתה טענות הנוגעות להליך הקודם שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בחדרה, וטענה לגביית יתר על ידי הנתבעת במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אי ביצוע הפחתות חוב, העדר קיזוז סכומים וכו', אולם ברי הוא כי טענות אלה מקומן אינו במסגרת הליך זה. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה העיקרית באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 116,446 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף הנני מקבלת את התביעה הנגדית, ומחייבת את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכנגד את הסך של 94,578 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לאור תוצאת ההליך, ובמיוחד לאור התנהלות הצדדים אחד כלפי השני במהלך המשפט, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

תביעה כספית שעניינה חוב על פי כרטסת הנהלת חשבונות אצל התובעת, בגין רכישת סחורה מסוג "חומרי ביניין". רקע ועובדות: התובע הנו בעליו של עסק העוסק בממכר חומרי ביניין.

...

בהמשך, בשנת 2019 בוצעו חיובים וזיכויים שונים, אשר הביאו בסופו של דבר לסכום החוב בכרטסת, אשר כאמור, אין לו תימוכין בחשבוניות.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 156,022 ₪, בצירוף ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

המחאות הזכות לנושי מררג פתחי שבה ומפנה לכך שמררג המחתה זכויותיה לכספים המגיעים לה מפתחי לצדדי ג' שאמנה להלן, בסכום מיצטבר של 2,720,000 (כל הנמחים הינם נתבעים בהליך העקרי, וכתבי המחאת הזכות בחתימת פתחי, מררג והנמחים צורפו כנספח 8 לתביעה ).

מררג מפנה לכך שמדובר על חוב או חלק מחוב בגינו הוטלו עיקולים – ואלו בוטלו במלואם ראה בפרק העיקולים) חומרי בנין אלוחה: שתי המחאות זכות.

היא מציגה כרטסת הנהלת חשבונות לשנת 2019, עם תאריך תנועה אחרון מ 16.9.2019 (תאריך הדפסה 27.2.2021).

בכל המחאות הזכות לבד מן הראשונה שנזכרה, נזכר שמדובר על תמורת עבודות שבצעה מררג עבור פתחי ב"פרויקטים שונים", וכי העברת הסכומים לנמחה כפופה לזכויות פתחי לקזוז כספים מתוך כספים שמועברים אצלה, לרבות בגין חלקה בכספים המועברים (כזכור פתחי זכאית לרווח יזמי – י.פ) ו/או הוצאות שהוציאה פתחי ו/או נזקים שנגרמו לה, כך שאין בהמחאת הזכות כדי לפגוע בזכויות פתחי בכספים המועברים לחשבונה.

אם כן – הרי שסכום החיוב בו חויבה פתחי בפסק הבורר כבר הביא בחשבון ששלמה על פי המחאות זכות אלה בפועל.

...

הרשם החליט כי אין בעיקולים, לרבות העיקול העצמי, כדי להוות תשלום, ואין בהם כדי להקים מסקנה שפתחי פרעה חובה (שמכוח פסק הבורר אבני).

ערעורה נדחה בהחלטת כב' השופט נבו שהחליט לבטל עיכוב ההליכים הזמני בתיק ההוצל"פ, ולאפשר המשך הליכי הגביה (החלטה מיום 22.4.2023 בבית משפט השלום בכפר סבא בתיק עש"א 1084-04-23).

כב' השופט באומגרט נעתר לסעד זמני של עיכוב (ולא ביטול) הליכי הוצל"פ עד לדיון במעמד הצדדים, והורה על הפקדת 7 מיליון ₪ כתנאי לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ועוד 200,000 ₪ להבטחת נזקי הסעד הזמני (עיכוב גבית החיוב הפסוק).