במסגרת התחשיב המסכם שבסיכומיה, עתרה התובעת לסעדים בסכומים הבאים – 623,500 ₪ ולחילופין 253,500 ₪, בגין יתרת התשלום עבור בניית השלד; 340,000 ₪ בגין השלמת תמורה עבור ריצפת הבטון והממ"ד; 203,000 ₪ בגין השלמת התמורה עבור שינוי הקונסטרוקציה מעץ לבנייה רגילה; 52,200 ₪ בגין יציקת עמודי בטון; 258,370 ₪ בגין השלמת התמורה עבור תוספות הבנייה שלא נכללו בהצעת המחיר בהתאם לנספח י"ז לתצהיר התובעת; 408,700 ₪ בגין תמורת בניית תשתיות החשמל, האינסטלציה, הביוב והמים.
הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, קובעת, בהקשר זה, כי:
"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו".
הוראת סעיף 21 לחוק החוזים, אליה מפנה הוראת סעיף 31 הנ"ל, קובעת כי:
"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקבל".
וכך נקבע, בהקשר זה, בעיניין ימין הנ"ל:
"...החוזה נגוע באיחוקיות. וזאת משום שמטרתו לבצע עבודות קבלניות בידי קבלן שאינו רשום סותרת את היעדים שחוק רישום קבלנים, לעבודות הנדסה בנאיות בא להגן עליהם... לכן, הסעדים בהם יכול לזכות הקבלן בתביעתו הם אלו המנויים בסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), דהיינו: השבה דו-צדדית ו חד-צדדית ואכיפה מלאה או חלקית, אם צד אחד לחוזה מילא את חיובו, ובית המשפט ראה שמן הצדק להורות כך".
בהנתן שעסקינן בחוזה לביצוען של עבודות בניה הנדסיות שחלק מהן בוצע בפועל, לא ניתן להורות על השבה בעין.
מר אבידן אישר זאת בחקירתו, כאשר נישאל: "ש: האם זה נכון שאתה במהלך חודש אוגוסט שלחת דוא"ל למשה ובו הודעת לו שלאור העובדה שהוא לא משלם לך, אתה לא מתייצב לעבודה. ת: נכון. מגיע לי כסף. אני לא יכול גם לעבוד וגם לא לקבל כסף. ש: תאשר לנו שמאותו זמן והלאה ששלחת את הדא"ל לא חזרת לאתר. באמצע אוגוסט. ת: אני יכול לומר שמכיוון שעבר הרבה מאוד זמן בוצעה שיחה במהלך חודש אוגוסט איתי ועם הנתבע, במהלכה הוא הבהיר לי שהוא לא מתכוון לשלם כסף ולכן אמרתי שאני לא יכול לבוא לעבוד ועדיין ביקשתי שיבוא להסדיר את התשלום" (ר' פרו' עמ' 25 החל משו' 29).
בחינת יתרת רכיבי התובענה העיקרית
לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשאת ברכיבי התביעה הנעוצים באכיפת "התמורה החוזית" (ר' סע' 100 לסיכומי התובעת), בדמות סכומים של 623,500 ₪ ולחילופין 253,500 ₪, בגין השלמת בניית השלד; 340,000 ₪ בגין השלמת תמורת בניית ריצפת הבטון והממ"ד; 203,000 ₪ בגין שינוי הקונסטרוקציה מעץ לבנייה רגילה; 52,200 ₪ בגין יציקת עמודי בטון; 258,370 ₪ בגין תוספות בניה; 408,700 ₪ בגין תמורת בניית תשתיות החשמל, האינסטלציה, הביוב והמים; ו- 250,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם.
...
סוף דבר
ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, דחיתי את התביעה העיקרית וקיבלתי את התביעה שכנגד בחלקה.
לנוכח קביעתי כי המערכת ההסכמית שנערכה בין הצדדים עולה כדי חוזה פסול, שתוצאתו היא השבה הדדית ולנוכח התרשמותי כי שולמו לתובעת כספים ביתר, העולים על שווי העבודות שביצעה בפועל - אני מורה לתובעת לשלם לנתבע סכום כולל של 202,405 ₪.
בהתחשב בתוצאה שאליה הגעתי בהשוואה לסעדים ההדדיים שנתבעו, בהתנהלותם של הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.