תביעה כספית בגין חוב עבור חומרי בניין

בית משפט השלום בטבריה ת"א 42528-12-20 כנאני נ' א.י. אדיר - ברזל בנין וחומרי בניה בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט סאמר ח'טיב התובע: סלים כנאני ת.ז. 021917018 ע"י ב"כ עו"ד נזאר בכרי הנתבעות: 1.א.י. אדיר - ברזל בנין וחומרי בניה בע"מ ח.פ. 512728676 2.יובלים מחיר למישתכן בע"מ ח.פ. 515398063 ע"י ב"כ עו"ד אורנית ארמה-חסין פסק דין

לפני תביעה כספית בסך של 102,563 ₪ שהגיש התובע, קבלן לעבודות גבס, צבע ושיפוצים, כנגד הנתבעות – חברות העוסקות בענף הבניה, לתשלום חוב בגין עבודות גבס שביצע עבורן.

...

מהאמור לעיל עולה כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת תביעתו ומשכך, דינה להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 כולל מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

לטענתו, למשפחתם של פרץ והנתבע חברה משפחתית, עמוס סופר חומרי בנין בע"מ (להלן: "חברת סופר"), שבה מעורבים אביהם של פרץ והנתבע ובני מישפחה נוספים.

סוגיית דמי השכירות/השמוש לטענת התובעת, הנתבע ישב במושכר במשך 10 שנים, מבלי לשלם דמי שכירות, ואעפ"כ, נימנעה התובעת מלפעול לפינויו, או להגיש תביעה כספית בגין החוב שנצבר לדידה, לכל אורך התקופה.

בנוסף, פרץ הודה בחקירתו שהתובעת קיבלה שירותי הנהלת חשבונות, אך תשובתו בעיניין התשלום לחברת סופר עבור שירותים אלו הייתה מיתחמקת ומעורפלת (עמוד 17 שורות 10-19 לפרוטוקול) ומכל מקום לא הוכח כלל כי התובעת שילמה לחברת סופר עבור שירותים אלו, ואף לא הוגש כל מיסמך מתאים, שחזקה שהיה מצוי בידי התובעת אילו אכן היה מבוצע תשלום כזה.

...

התובעת לא עמדה בנטל זה. משכך, יש לדחות את התביעה לתשלום דמי שכירות/שימוש, ביחס לכל התקופות שנכללו בשתי התביעות.

הימנעות מהעדה של עד מתבקש מובילה למסקנה שעדותו הייתה פוגעת בתובעת (ראו: קדמי, חלק רביעי, עמודים 1889-1902).

תוצאה על יסוד כל האמור, התביעות נדחות שתיהן, הן לעניין תשלום דמי השכירות או דמי השימוש, והן לעניין הנזקים שנטען כי הנתבע גרם למושכר בעת שהתפנה ממנו.

עניין לנו בתביעה כספית בגין חוב סחורה שלא שולמה.

טענות התובעת יפורטו להלן בתמצית: במהלך השנים 2013-2014 פנה הנתבע לתובעת ובקש לרכוש חומרי ביניין שונים עבורו; במעמד זה ולאחר משא ומתן הסכימה התובעת לספק לנתבע את המוצרים על פי הזמנותיו ומנגד התחייב הנתבע לשלם את תמורתם בהקפה; בד בבד סיפקה התובעת את כל המוצרים שהוזמנו על ידי הנתבע וזאת לשביעות רצונו; בהתאם לחשבוניות המס, תעודות משלוח ועותק כרטסת חשבונות אשר הונפקו בגין חומרי הבניין אשר סיפקה התובעת לנתבע עומד חובו של הנתבע נכון למועד הגשת התביעה, 13.10.2021, על סך של 31,302 ₪; כל דרישות התובעת לנתבע לסלק את יתרת חובו העלו חרס, ולכן הוגשה תביעה זו. טענות הנתבע יפורטו להלן בתמצית: התביעה מתייחסת לעיסקאות משנת 2013 ובחלקן משנת 2014 אשר התיישנו; התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחותה; הנתבע אינו חב מאום לתובעת, ונוכח השהוי שבהגשת התביעה, נגרם לו "נזק ראייתי" משאין בידו כיום להשיג ראיות התומכות בטענה זו; התובעת כלל לא פנתה לנתבע עוד קודם להגשת התביעה בדרישה לתשלום כלשהוא.

התובעת תשלם לנתבע סך של 4,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טירחת עורך דין.

...

כן טענה התובעת בסיכומיה כי הנתבע לא הכחיש כי רכש מוצרים מהתובעת ויש לראות בכך הודאת בעל דין בדבר החוב הנטען העוצרת את מרוץ תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות המורה כדלקמן: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין זה. בסעיף זה, הודאה -למעט הודאה שיש עמה טיעון התיישנות". דין טענה זו להידחות: העובדה כי הנתבע הודה כי רכש מוצרים מהתובעת אינה מעידה כי הוא חב כלפיה חוב כלשהו.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא כי דין התביעה להידחות אף לגופה.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע סך של 4,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין.

הדברים קל וחומר במקרים כמו המקרה דנן בהם לעצם הזכאות מתווסף מצב רפואי לא פשוט והעובדה שגם לשיטת התובעת ראשית הדברים בטעות שהיא עשתה.

לאחר שמשרד השיכון רכש ביניין בכתובת הנזכרת לעיל קבלו הנתבעים הודעה מאת התובעת כי יוכלו לקבל את דירה מס' 7 וביום 27.7.17 ניתן להם אישור כי הם מועמדים לקבלה (נספח ג' לתצהיר הנתבעים) אך מאחר שהדירה לא היתה מוכנה והם נאלצו לפנות דירה אחרת של התובעת הוענק להם סיוע בשכר דירה בקשר לדירה אחרת ששכרו ועברו אליה עד מועד מסירת החזקה שהיה צפוי בדצמבר 2017.

בנסיבות אלו ולאחר שהנתבעים לא הסכימו לעבור גם לדירה האמורה פקעה גם הצעה זו. במקביל לאמור שגרה התובעת התראות בגין חוב דמי השכירות הראויים לנתבעים ולערבים להתחייבויותיהם החוזיות כלפיה, כאשר הנתבעים טענו כי מדובר בהתעמרות (נספח ז' לתצהירים מטעמם והודעה בכתב שהגישו ביום 26.9.19, גם היא במסגרת בקשה מס' 6).

לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה שתפתור את המחלוקת הוגשו תצהירי העדות הראשית והראיות והתובעת אף הגישה בהליך נפרד תביעה כספית נגד הנתבעים בגין יתרת חוב דמי השכירות הראויים עבור הדירה, אך הצדדים הגיעו להסכמה על פיה ההליכים בתביעה הכספית יעוכבו עד להכרעה בתובענה שלפני (בקשה מס' 12).

...

האם יש להמנע מפינוי הנתבעים מטעם אחר הנתבעים העלו מספר טענות בעטיין הם סבורים כי אין מקום לפנותם מן הדירה, לכאורה אף ללא קשר למסקנה לעניין מספר החדרים בדירה, ובהן הטענה בדבר חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט מצד התובעת וכן הטענה שיש בין הצדדים חוזה מחייב ובמידה שיש להורות על ביטולו הכרח להתנות את הביטול בהשבת המצב לקדמותו ופיצויים.

לאור האמור, לבד מהפרחת הסיסמאות "מסע צלב" ו-"שימוש בהליכי משפט שלא כדין" לא הוכח מאומה המבסס טענות אלו, ואדרבה – ההפך הוא הנכון – הוכח כי לבד מן הטעות המקורית, עליה מובן כי יש להצטער, נהגה התובעת כדין הן לפני והן במהלך ניהול הליך זה. אשר על כן, גם טענה זו של הנתבעים נדחית.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעים לפנות את הדירה, אולם בשים לב להיות זכאים לדיור ציבורי ולכך שמקור המצב בטעות של התובעת יעשה הדבר כנגד הצעת דירה חלופית בת שלושה חדרים ההולמת את זכאותם, ככל האפשר בסמוך לדירה הנוכחית על מנת שלא יזדקקו להעתיק את מרכז חייהם, וכזו המותאמת למצבם הבריאותי בשים לב לקביעות משרד השיכון (דהיינו – לאו דווקא בקומת קרקע).

התובעת טענה כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו, ממשיך להשליך פסולת ביניין באין מפריע במקומות אסורים, לא שילם את חובו לאחסנת המכולות וממשיך בהתנהלותו העבריינית למרות שנמסרה לו הודעת בררת קנס בהתאם להוראות חוק העזר לצפת (מפגעי תברואה) תשי"ט, 1958.

ביום 30.3.22 הנתבע חתם על התחייבות בפני עו"ד כי הוא מתחייב לנקות את השטח הנ"ל ממנו פונו שתי המכולות שבבעלותו, ולסלק פסולת וחומרי ביניין שנותרו שם. עוד התחייב הנתבע כי לא יציב עוד בכל תחום שטחי התובעת מכולות עם פסולת ולא ישליך כל פסולת ברשות הרבים ואף התחייב לשאת בתשלום אחסנת המכולות בסך 5,265 ₪ וכנגד ביצוע התחייבותו יקבל חזרה את המכולות המוחרמות.

הנתבע טוען כי לא ניתן לגבות מהנתבע פעמיים את אותם הסכומים, מחד באמצעות הליך מינהלי ומאידך באמצעות תביעה כספית בגין אותם סכומים שהוגשו במסגרת דוחות מינהליים.

הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי בהתאם לסעיף 2 בהתחייבות נכון לחודש מרץ 2022 היו לפחות שתי מכולות שלו שהוצבו ביפה נוף, אישר כי המכולות הוצבו בשטח שאינו שלו, אישר כי אינו יודע מה היעוד של אותו שטח, אישר כי אינו יודע מי הבעלים של אותו שטח ואישר כי לא שילם ארנונה לנתבעת עבור שטח לאחסנת מכולות (עמ' 11 שורה 6-21) וכי יש לו רק את הבית שלו.

...

על כן, אני מאשרת הוצאות אחסנה בגין שלושה חודשים מיום הפינוי , דהיינו כחודש וחצי לאחר תום התקופה שניתנה לנתבע לקיים את התחייבויותיו ולקבל את שתי המכולות, ולא עשה כן. אי לכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות אחסנה בסכום של 15,792 ₪ בניכוי התמורה בגין מכירת המכולות בסכום של 2,340 ₪, ובסה"כ 13,452 ₪.

לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת העדויות בפניי, איני מקבלת את טענת הנתבע.

סוף דבר : נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.