עם זאת, תיאר שהוא עצמו הקפיד לשלם מידי חודש בחודשו עבור חשבון החשמל בהתאם לדרישת תשלום אחת שנמסרה לנכס תוך שנהג לצרף לסכומו את סכומם היחסי של המשתמשים הנוספים, משכפי שעולה מדבריו, ביקש בעשותו כן מתוך אחריות וכדי למנוע פיגורי תשלום וסנקציות בגין אי תשלום, וכלשונו, "כל חודש הייתי יושב עם השוכרים ורודף אחריהם להביא לי כסף לחשמל" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 25).
מקום בו התובעת מסתמכת על החוזה המחייב את הנתבע לשלם את כל חשבון החשמל ביחידת המגורים והחוזה קובע כי יחידת המוגרים לצורך חובות השוכר הן רק ביחס לקומה הראשונה בעוד הוא מדגיש כי הקומה השנייה היא באחריות המשכירים, כי אז היה על התובעת לצרף את המשכירים, כפי שהוצע לה כבר בדיון בבקשת הרשות להיתגונן לצרף אולם היא מיאנה לעשות כן והסתפקה בעדות בעל הנכס המשכיר, תוך שהיא מוכנה הייתה לשאת בסיכון עת גם לו הנתבע היה מצרף את בעל הנכס כצד ג', הרי מקום שהנתבע לא חב, גם בעל הנכס לא חב ולשם היפרעות ישירה עליה לצרפו כנתבע.
הוא הגדר והוא העוגן בפתיח החוזה החל ביחס לחובות השוכר המפורטים החל מהעמוד לאחריו ואילו היא מסתמכת על סעיף בעמוד השלישי.
גם לעניין "חובת התשלום" נקבע בסעיף 21 (א) לכללי אמות המידה כי "הצרכן ישלם לספק השרות החיוני עבור שירותים הניתנים לו על ידי ספק השרות החיוני את התשלומים בהתאם לתעריפים שקובעת הרשות..." (תא"מ (נתניה) 13688-01-15 חברת החשמל נ' ל.ט השקעות בנכסים בע"מ (27.7.2017)).
מהעבר האחר, היא רשאית הייתה לתבוע את בעלי הנכס משהנטל להודיע על זהות המחזיק בנכס ומי שצורך בפועל את החשמל מוטל על "הצרכן הרשום" – הוא הבעלים אותה עת לפי דרישות התשלום שנשלחו והנתבע שילם חלקן רק כאמצעי תשלום ללא רשומו כצרכן רשום– ואם לא עשה כן, ייחשב כמי שחייב כלפי חברת החשמל בתשלום עבור החשמל.
משכך, עת קיים היה קושי לבצע חלוקה בין החודשים ולבודד זאת מהנתבע מול הדיירים האחרים, נתבקשה התובעת לבצע חלוקה מוגדרת של תקופות וחיובים, כפי שיובהר, כאשר בשים לב לעדותה של גב' הדר הנדל בדבר חלוקת תשלום חשבון החשמל בין הנתבע למשתמשים הנוספים, ביחס של 40/60 (ש' 14 עמ' 8 לפרוטוקול) עת גב' הנדל שילמה עבור שניים (בן זוגה) – עדות שלא נסתרה, הרי שבחודשים בהם התגורר עם המשתמשים הנוספים יהא הנתבע חב סך 40% מתשלום החוב, ובחודשיים בהם התגורר לבד יהא חב בסך של 100% מתשלום החוב.
לו הייתה מתקבלת מלוא הגנתו, ברי כי לא היה מחויב כלל בהוצאות ומדובר בסכום נמוך יחסית לכל הדיעות, חרף היותו עולה על סכום החוב, וזאת בשים לב לכך שהתקיימו בתיק 4 ישיבות, הוגשה תביעה ועוד קודם לה מכתב התראה ונערך טפול משפטי בפתיחת תיק הוצאה לפועל ונקיטת פעולות עת לא הוגשה היתנגדות במועד (אם כי הסביר שמדובר בבית אמו אולם נקודה זו לא מוצתה נוכח הפקדת סכום לשם עיכוב הליכי ביצוע שאמורים היו לכסות זאת מקום בו יסתבר כי זוהי כתובתו לפי מירשם אוכלוסין גם אם לא מתגורר שם אולם לא עידכן את כתובתו והדבר לא ברור אולם הוא לא נחקר על סוגיית הארכת המועד ותצהירו לא נסתר והתובעת זנחה זאת), שולמה מלוא האגרה לבית המשפט ולהוצאה לפועל וכן עבור בקשות שהוגשו בתיק (כ-1000 ₪), הוגשו תצהירי עדות ראשית והוגשו סיכומים והבהרות – ופטור בלא כלום, אי אפשר.
...
על כן, אני קובעת שהנתבע ישלם עבור הוצאות התובעת לרבות שכ"ט עו"ד הכולל כולל מע"מ, הוצאות מסירה ועלות מכתב התראה, השתתפות חלקית באגרה וללא הוצאות עדים בנסיבות העניין שהועילו דווקא להגנתו בסופו של יום והיו אמורים להיחקר על המסמכים שהם הגישו (מעבר לכך שהיו בעלי דין נדרשים אותם ביקש הנתבע לצרף מלכתחילה) - סך של 2540 ₪ מתוכו יש להפחית את הסכום של 600 ₪ שכבר שולם משישיבה זו נלקחה בחשבון (היינו, סך של 1940 ₪).
על כן, ולנוכח האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 4180 ₪.
משקיים בתיק פקדון של 1450 ₪, המזכירות תחלט לטובת התובעת באמצעות באת כוחה את הסכום על פירותיו, ואת ההפרש, לאחר ניכוי הפירות, ישלם הנתבע לתובעת תוך 30 יום.
