תביעה כספית בגין חוב הופעות וניהול אמנים

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ק"ג 3147-05-23 06 יוני 2024 לפני : כב' השופטת קארין ליבר-לוין נציגת ציבור עובדים גב' כרמלה קול אמן נציג ציבור מעסיקים מר חגי רם התובעת (המשיבה): מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד סביון הנתבעת (המבקשת): דרור יוסף ע"י ב"כ עו"ד דרור החלטה

בשנת 2019 המשיבה שלחה למבקש דרישת חוב עקב אי העברת כספי תגמולים לתקופה מחודש 1/14 ועד חודש 12/14[footnoteRef:1] עבור שני עובדים: גב' נורית קורן ומר ברוך לוי ז"ל[footnoteRef:2].

ובלשונו של בית הדין הארצי: "סעד המחיקה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף". ראה: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (13.02.2008).

כך גם נקבעה חובה למסור לעובדים הודעה על תקופת הפגור בתשלום הכספים בהתאם לתקנה 3 לתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), התשל"ו-1976 אשר קובעת: "קופת גמל תודיע על פגור בתשלום ועל תקופת הפגור במכתב בדואר רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח הקופה בדואר רשום למעבידו. " עיון בנספחים שצרפה המשיבה לכתב התביעה מעלה כי לא קיימים דיווחים לעובדים או למבקשת לגבי הכספים שהופקדו על ידי המבקש ביחס לחוב הנטען.

לקופות או לחברות המנהלות קיימת חובה נפרדת, שאינה תלויה במעסיקים, אלא מקבילה לה. מנגנון זה כולל את אופן גביית החוב מהמעסיק, ככל שכספים לא שולמו על ידו לטובת העובד או לא הועברו במועד, בהתאם בסעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן- חוק הגנת השכר).

...

תמצית טענות הצדדים בנוגע לטענת ההתיישנות המבקש טען כי דין התביעה דחייה מחמת התיישנות, שכן החוב נוצר בשנת 2014, מעל שבע שנים קודם להגשת התביעה, שהוגשה אך ביום 1.5.2023.

כך, לא מקובלת עלינו טענת המשיבה כי רק בשנת 2019 נולדה עילת התביעה כלפי המבקש.

מסקנה זו מתיישבת עם מטרתם של דיני ההתיישנות שנועדו מחד ליצור וודאות אצל הנתבע ומאידך, לעודד את התובע להגיש תביעה בסמוך למועד גילוי העילה כדי שניתן יהיה לאתר את החומר הרלוונטי ולהימנע מנזק ראייתי בשל חלוף הזמן.

בהינתן האמור, אין מקום לערוך בירור עובדתי בהליך זה. על יסוד כלל המפורט לעיל – הבקשה מתקבלת.

על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש יוני 2018 ניהל התובע משא ומתן עם גולן לצורך ארגון הופעה של הנתבע במסעדת הטרסה, ובמסגרת המשא ומתן שילם התובע, לטענתו, מקדמה בסך 10,500 ₪, להבטחת קיום ההופעה במסעדה.

לטענת הנתבע, גולן נותר חייב לו סכום גדול של 93,000 ₪ עבור הופעות, סכום שלא שולם בשל הסתבכותו של גולן בחובות.

עוד העיד התובע, כי ארגן לא פעם הופעות של אמנים במסעדה שלו, ותמיד היתנהל מול האמרגנים המייצגים אותם, ולא מול האמן עצמו, שאינו נגיש לפניות בדרך כלל.

לאור כל האמור אני קובעת, כי הנתבע יצר כלפי הציבור, וכלפי התובעים בכלל זה, מצג שעל פיו גולן מייצג אותו ופועל עבורו בהפקת הופעות; בהתאם, התובע יכול היה להסיק, באופן סביר, כי גולן מייצג את הנתבע, ולהעביר לידיו כספי מקדמה לצורך הפקת הופעה במסעדה שהוא מנהל.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעים סכום של 10,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 7.6.20, ועד התשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 768 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

על כן הכספים שהעביר התובע לא היו צריכים להיות מוחזרים לו, וזאת בהתאם לסיכום בין הצדדים, ומשהתובע בחר לנטוש אפיק השקעה זה. בחודש יולי 2016, התובע והנתבע סיכמו על פתיחת גלריה במלון לאונרדו בבאר-שבע בתחום העתיקות ודברי האומנות.

הנתבע הוא שנשא על כתפיו את האחריות בלהיות מעסיק, שוכר ורוכש אל מול הספקים, וניהל במקביל את העסקים בירושלים ובבאר-שבע כאשר התובע לא עמד בהבטחותיו, וחוץ מלחתום על ערבויות לא עשה דבר כדי לקדם את העסקים המשותפים.

בתביעה שכנגד, תובע הנתבע מהתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 200,000 ₪ בגין מחצית משווי הפריטים שהתובע נטל לעצמו; סך של 78,000 ₪ החזר כספים שהנתבע שילם לתובע תחת איומים; סך של 78,750 ₪ מחצית ההפסדים בירושלים; סך של 150,000 ₪ שכר עבודה של הנתבע; סך של 117,000 ₪ עלות המתקן בירושלים.

בנוסח השני מופיעים רק התובע והנתבע כצדדים להסכם וכן צויינו פרטי חשבון הבנק של התובע אליו יועברו הכספים.

באשר לסכום שנתבע בגין עוגמת נפש, הרי שבשים לב לכך שמדובר במיזם עסקי משותף שלא צלח וכאשר נפסק לתובע מלוא סכום החוב הנותר בצירוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק, לא מצאתי לפסוק בנוסף גם פיצוי בגין עוגמת נפש.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובע סך של 483,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החתימה על ההסכם – 13.2.2017, ועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 13,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 31,000 ₪.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 8.3.22 בשעה 23:45 או סמוך לכך, נמצא כי הנאשמות ניהלו עסק מסוג הופעת אומן פאב צריכת משקאות משכרים במקום ההגשה, ברחוב לינקולן 19 פינת רחוב האחים ביילסקי 3, שבתחום עריית תל אביב-יפו, בשטח של 60.38 מ"ר, שהנו עסק טעון רישיון, וזאת מבלי שהיה בידיהן רישיון עסק לפי חוק.

ב"כ הנאשמות ביקש כי בית המשפט יתחשב בעובדה כי פתיחתו של העסק התחילה כחלום, הנאשמות לא ערכו את כל הבדיקות הנדרשות ואז החלה תקופת הקורונה, העסק ניסגר והן ניכנסו לחובות.

ניהול עסק ללא רישיון פוגע אף בערך השויון, וזאת בשים לב לכך שעסקים אחרים פועלים ברישיון ונדרשים להוציא סכומי כסף משמעותיים כדי לעמוד בכך, שהרי הוצאת רישיון כרוכה בקיום תנאים שלעיתים עלותם גבוהה.

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה זקפתי לזכות הנאשמות את העובדה שהודו בבצוע העבירה בהזדמנות הראשונה, נטלו אחריות וחסכו מזמנם של עדי התביעה ובזמן שפוטי.

...

אשר על כן ונוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש למקם את עניינן של הנאשמות בתחתית מתחמי הענישה.

סוף דבר: במכלול השיקולים המפורטים לעיל, ובין היתר, אופי העבירה, סוג העסק וגודלו, תקופת העבירה, אופי הסירובים ופוטנציאל הסיכון אני גוזרת על הנאשמות את העונשים הבאים: אני גוזרת על נאשמת 1 קנס בסך 5000 ₪ אשר ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.9.23.

אני גוזרת על נאשמת 2 קנס בסך של 3,000 ₪ אשר ישולם ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.9.23.

המבקשת מפנה למסגרת הנורמאטיבית באשר לטענת פורום לא נאות ולכך שכלל המבחנים ו/או הזיקות לבחינת השאלה איזה פורום הוא הפורום הנאות לידון בדיון מובילים לגרמניה כמקום מושבה של המשיבה במועד הרלוואנטי, כמו גם מקום מושבם של המעורבים, מיקומו של ביה"ח הפסיכיאטרי אליו פונתה, מקום מושבם של הגורמים השפוטיים המעורבים, העדים שהיו מעורבים בארוע שלפי הטענה הוביל לנזק; כמו גם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים מטה הכף לניהול התובענה בגרמניה נוכח כלל המסמכים שצורפו בשפה הגרמנית וכן השיקולים הציבוריים ובעיקר לאיזה פורום "עניין אמיתי" לידון בתובענה.

אין כל יסוד לטענות המשיבה לפיהן הפרה המבקשת כלפיה חובות חקוקות, לרבות חובות מכוח העונשין כמפורט בסעיף 11 לתגובתה, טענות אלה אינן רלוואנטיות משהוגשה תביעה אזרחית כספית למתן פיצוי בגין ניזקי גוף שלכאורה נגרמו למשיבה ושאינם נתמכים בחוות דעת רפואית כמתבקש מכוח התקנות.

מעיון בתעוד רפואי שצרפה התובעת, מיום 07.01.2019, ציינה התובעת במסגרת תלונותיה: "... חזרה אחרי תקופה ארוכה בחו"ל שם עבדה כאמנית סביבתית, למדה אמנות בין תחומית לתואר שני, קריירה הייתה מצליחה. חזרה בשל כאבים אחרי שהתנפלו עליה אנשים. הכאב גורם לתנועות לא רצוניות שמפריעות לה בעבודה. לפני שנה הופיעו כאבים מאד קשים בזמן שהייתה בברלין אז זוהתה פריצת דיסק צוארית..." ללמדך, שהתובעת מתארת בקולה את סיפור המעשה כאשר כלל האינדיקציות קושרות התביעה לגרמניה.

...

המשיבה טוענת בתגובתה שדין הבקשה להידחות ממספר טעמים, שבעיקרם, ביהמ"ש בישראל רכש סמכות מכוח הכלל במשפט הבינלאומי פרטי לפיו נתונה לביהמ"ש בישראל סמכות על נתבעים המצויים בישראל.

לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה שיש לקבל הבקשה מהטעם שהפורום הנאות לדון בתובענה דנא הוא בגרמניה.