לפני ביהמ"ש תביעה כספית בגין נזקים נטענים שנגרמו כתוצאה מדליפות מים.
הצדדים ענו לשאלות ביהמ"ש.
דיון והכרעה
על ביהמ"ש להכריע בטענות התובעים לנזקים שונים שלטענתם נגרמו להם כתוצאה מחדירת מים מהדירה הנמצאת מעל דירתם.
בהמשך, המומחה הגיש ביום 10.10.21 הודעה לפיה מאחר והומצא לעיונו אישור על תשלום סך של 4,500 ₪ הוא מעדכן את האמור בסעיף 6.1 לחוות דעתו כלהלן: "1. הומצא לעיוני אישור על תשלום בסך 4,500 ₪/חודש, אי לכך דמי השכירות בסעיף 6.1 לחוות דעתי צריכים לנוע בין 4,500 ₪/חודש בשנת 2016 ועד 5,000 ₪/חודש נכון להיום."
ארוע הנזק הראשון
מחוות הדעת של הנתבעות שהוכנה ע"י שמכל ביום 17.11.16 (נספח 9 לראיות הנתבעות) עלה שיש לשלם לתובעים הסך של 16,843 שקל מתוך תביעה בסך של 27,980 ש"ח. הנתבעת לא התייחסה לסוגיה בסיכומיה בטענה ש"אז כל טענה שרשומה אני צריך להגיד את זה לא נכון?". טענה זו אינה מקובלת. במסגרת מענה לשאלות ביהמ"ש, הנתבעות טענו שאין להתבסס על מסקנת חוות הדעת של המומחה מטעמם שכן הוא אומר "אני לא יודע שהדירה הייתה ריקה".
בחוות הדעת של שמכל נכתב כלהלן: "מדובר בנזקים שהתפתחו בשני אירועים נפרדים מתאריך 13.3.16 ושני מתאריך 8.5.16. בין שני האירועים לא ניתן היה לבצע עבודות שקום משום שהמצע נמצא עדיין במצב רטוב. נימסר לנו כי עבודות השקום החלו להתבצע רק בחלוף 4 חודשים מהארוע הראשון. בשלב בו נראה היה שהמקום יבש. עד התאריך 31.3.16 הדירה הייתה מושכרת. אולם מייד בעקבות הארוע השוכרים עזבו את הדירה. הסכם השכירות הועבר לרשותנו. על הפרק הועמדה תביעה כספית בגין אובדן דמי שכירות למשך 4 חודשים. בפועל תקופת השכירות הסתיימה ולמעשה אין ודאות שהדירה הייתה מושכרת מחדש באופן מיידי למרות שצד ג' טוען כי השוכרים התכוונו להאריך את התקופה. יחד עם זאת אין ספק כי במהלך התקופה הרלוואנטית הדירה לא הייתה ראויה למגורים. התביעה 4,300 ₪ לחודש מבוססת על הסכום הנקוב בסעיף הארכת תקופת השכירות בהסכם שהיה תקף בעת ההתרחשות. בעוד הערכתנו מבטאת את עלות דמי השכירות בהסכם עצמו, 4,000 ₪".
בסעיף 2 לחוות הדעת נקבע כלהלן: "הועברה קבלה בגין תשלום מיסי ערייה לחלק מהתקופה ובהתאם נקבעה הערכתנו". בסעיפים 3 ו-5 נקבע כלהלן "לא הוצגו בפנינו אסמכתות לביסוס הטענות ו/או הדרישות הכספיות". בסעיף 6 לחוות הדעת נקבע כלהלן "כללנו את עלות עבודות הניקיון". בסעיף 7 נקבע כלהלן: "לא הוצגו לבדיקתנו מזרון". בפרק ההערות נכתב בהערה 1 כלהלן: "ידוע לנו כי במקרים בהם דירה אינה מיושבת על ידי עבודות שפוץ וכו', זכאי בעל הדירה לקבל החזר בגין תשלום מיסי ערייה/ ארנונה לתקופה מסוימת ועל רקע זה יש מקום להתנות פיצוי לקבלת אישור מהעירייה עם היתייחסות לתקופה בה בעל הדירה זכאי לקבלת החזרים." בהערה 2 נכתב כלהלן "אין בנ"ל בכדי לשנות מן האמור בהערות 2 עד 4 בסוף חוות דעתנו." בהערה 3 נכתב " צד ג' מסר לנו כי עבודות השקום בעקבות שני אירועים שבנידון הושלמו באמצעות קבלן מחברת ש.כ.ל. אולם, לאחר מכן שוב התפתחו פגיעות מקומיות שמקורן ככל הנראה ברטיבות כלואה במצע החול בדירה המבוטחת, ולפיכך פנה שוב לחברת ש.כ.ל" (אנו מפנים אתכם לאמור בפיסקה ח' בפרק י"א של חוות דעתנו").
...
עוד טענו, כי התובע מודה כי במהלך מחצית 2019 גם הובהר לו על ידי אחיו של המנוח, צבי, כי בוצעה החלפה של הצנרת בדירת מרים וצבי ציין בתצהירו כי לא שמע יותר תלונות מהתובע על כך.
עוד טענו הנתבעות, שמנקודת מבטן, פעולות לתיקון בשנת 2018 שביצעו, יחד עם הצעת הפיצוי בראשית שנת 2019, היעדר תביעות נוספות מצד התובע החל משנת 2019, יכולות להתיישב עם המסקנה כי הרטיבות בדירה פסקה בראשית שנת 2019 ולכל המאוחר במחצית שנת 2019.
לכן, ביהמ"ש קובע כי אין להיעתר לבקשה לפיצוי שחורגת מהתקופה שבין חודשים מאי 18 ועד לחודש ינואר 19.
סוף דבר
ביהמ"ש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים כלהלן:
הסך של 16,843 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד חתימת חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות שקבע את הסכום ועד מועד התשלום בפועל.
