תביעה כספית בגין זכויות סוציאליות; בקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית דין

רקע והשתלשלות העניינים התובע הגיש ביום 4.5.2021 תביעה "נזיקית כספית" כנגד הנתבעים בסך 274,765 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מצירופו ביום 17.7.20211 על ידי סוכן ביטוח – הוא הנתבע 2, לביטוח מנהלים "פרופיל הדור החדש" ובשל שינויים שבוצעו בהפקדותיו לפנסיה (פיצול ההפקדות מהמשכורת לביטוח מנהלים ולקרן פנסיה מקיפה).

כן נטען כי הנתבע 2 שימש כסוכן ביטוח לצורך היתקשרות לצרוף התובע לפוליסת ביטוח שאינה בניהול הנתבעת 1 ואין כל דרך להחיל על הנתבעת 1 כל חבות בשל מעשיו.

יש לקיים איזון בין זכות גישה חוזרת ונשנית לערכאות ובין זכות הנתבע לסופיות הדיון ולא לאפשר לתובע אשר הגיש תביעה על בסיס עילה רופפת אשר היתיישנה ובחוסר סמכות עניינית, ואילץ את הנתבע להוציא הוצאות לצורך הגנתו - להגיש תביעה מתוקנת לבית משפט השלום ללא חיובו בהוצאות.

תקנה 113 לתקנות בית הדין (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כך: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון". בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל – בית הורים בית אורה בע"מ (ניתן ביום 2.11.06) נקבע כדלקמן: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." תחילה יובהר, כי לא ניתנה כל החלטה בבקשת הנתבע 2 לסילוק על הסף מחמת היתיישנות בהליך זה וזאת בשים לב לטענת התובע בסעיף 2 בתגובה שהוגשה ביום 20.2.2022.

...

כמו כן נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, כי לתובע לא נגרם כל נזק על ידי הנתבעת 1 לרבות מהסיבה כי לא אירע אירוע ביטוחי וכי באחריות התובע היה לכלכל את צעדיו ולתכנן את עתידו הפיננסי.

כנגד הנתבעת 1 – הוסכם בסופו של דבר, כי התביעה כנגדה תידחה ללא צו להוצאות ולהסכמה זו ניתן תוקף, בפסק דין חלקי מיום 13.2.2022.

לסיכום, בהתאם להסכמת הצדדים – התביעה כנגד הנתבע 2 תימחק.

התובע מתאר בכתב התביעה המתוקן, כי החל לעלות במדריגות המובילות לשער הכניסה לבית אחיו ובעודו עולה במדריגות, הגיח לפתע, מהחצר הסמוכה, הכלב (במהלך שמיעת הראיות התברר כי המדובר בכלבה – אך בפסק הדין תכונה "הכלב" – י.ב.), ללא רצועה וללא מחסום, קפץ על התובע ותפס את ידו השמאלית בין שיניו.

השתלשלות הליך הדיון בתובענה כאן המקום לציין כי כתב התביעה תוקן לאור החלטתו של כב' סגן הנשיא אור אדם (כתוארו אז) מיום 4.11.2020, אשר הציע לתובע, לאור בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר יריבות, להוסיף כנתבע נוסף את הבעלים הרשום של הכלב (הנתבע 2), שלא היה בין הנתבעים בכתב התביעה המקורי.

כעולה מדו"ח החקירה עצמו, הרי שהנתבעים ביקשו מסקנות מוזמנות מראש, ואף נכתב בו כי בין המטרות המוזמנות התבקש החוקר: "לנסות להוכיח שבהתנהגותו ובמעשיו (של התובע – י.ב.) לא היה שום שוני לפני מקרה הנשיכה ואחריה". מטבע הדברים, המשקל שניתן ליתן לדו"ח חקירה שמסקנותיו הוכתבו מראש, הנו נמוך.

כבר נקבע כי "יש ומום קל באופן יחסי גורם לירידה גדולה בכושר העבודה וההשתכרות; ויש פגיעה קשה אינה נושאת בכנפיה נזק כספי גדול ביותר. הדבר תלוי לא במעט במי המדובר: בעברו של האיש, בגילו הנוכחי, בעבודתו או במקצועו, ביכולתו להיסתגל למצב החדש – או – אם יש צורך בכך – ביכולתו לעבור למקצוע מתאים אחר ולמצוא בו עבודה ומקור פרנסה, ועוד נסיבות כהנה וכהנה" (מתוך ע"א 237/55 נזכר בספרו של דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, דקל הוצאה לאור, התשס"ג – 2003, בעמ' 237).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

...

הנתבעים הוסיפו כי בין אחיו של התובע ובין הנתבע 1 סכסוך שכנים ארוך ומתמשך וכי על רקע האמור נכנס התובע למבוא המוביל לחצרו הפרטית של הנתבע 1, תוך התגרות בכלב ועל מנת להסיג גבול.

פיצוי בגין כאב וסבל אני מקבל את עדותו של התובע כי אירוע נשיכתו על ידי כלבם של הנתבעים היה אירוע טראומטי, קשה ומבהיל.

לא מצאתי מקום לקביעת פיצוי בגין ראש נזק זה. לאור כל האמור לעיל, נפסק לתובע פיצוי כולל בסך של 71,847 ₪ ואני מחייב את הנתבעים לשלם סכום זה לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 12,609 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

כמו כן, החייב והחברה שבפרוק הונו אותה וגרמו לה לעזוב את מקום עבודתה בבנק על מנת לעבוד בחברה שכל תכליתה ביצוע מעשי תרמית.

אגב כך נגרמו לה נזקים כבדים בגינם עומדות לה טענות קזוז כאלה ואחרות, הן בגין אובדן זכויות סוציאליות ממקום עבודתה הקודם והן בגין כספים המגיעים לה מאת החברה שבפרוק.

עוד טוענת המשיבה כי מדובר בטענות מתחום דיני העבודה ולכן הכרעה בהן שלא במסגרת דיונית של בית הדין לעבודה עלולה לגרום לה עוול דיוני ומהותי.

הנאמן מיתנגד לבקשה, טוען שמדובר במחלוקת עובדתית פשוטה ושיש לדחות את בקשת הסילוק על הסף משום שהיא הוגשה בלא שתצורף אליה התגובה לגופה של בקשת הנאמן.

עמד על כך בית המשפט ברע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד אלקס הרטמן בפיסקה 8 (נבו 26.03.2007)‏‏: "נציין עוד כי התשובה לשאלה האם מדובר במקרה סבוך מבחינה עובדתית תלויה בהצגה זה מול זה של העמדות המנוגדות של בעלי הדין. לפיכך, לא ניתן להסתפק בבקשה של המשיב לסילוק על הסף והעברת ההליך למסלול של תביעה רגילה. על המשיב להציג את גירסתו העובדתית כך שבית המשפט יוכל לקבוע האם אכן קיים חשש לפגיעה דיונית בלתי מידתית עקב העובדה שהמחלוקת תתברר בגדרה של בקשה למתן הוראות (ראו, רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (טרם פורסם))." כך גם נפסק ברע"א 797/14 אשבד נכסים בע"מ נ' ל.נ.א נכסים והשקעות בע"מ בפיסקה 7 (נבו 03.04.2014)‏‏: "בעל דין הטוען כי המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות עלולה לפגוע בזכויותיו, נידרש להציג את גירסתו העובדתית כך שבית משפט שלפירוק יוכל להתרשם האם אכן קיים חשש לפגיעה דיונית בלתי מידתית אם המחלוקת תתברר בגדרה של בקשה למתן הוראות ..." ראו גם רע"א 3565/13 יצחק רוטמן נ' עו"ד רענן קליר בפיסקה 4 (נבו 15.07.2013)‏‏.

והרי לו ביקשה המשיבה לתבוע את החייב או את החברה שבפרוק בבית הדין לעבודה (דבר שממילא לא עלה על דעתה לעשות עד לרגע זה), תביעתה היתה נחסמת על אתר נוכח צו עיכוב ההליכים הקיים הן לגבי החברה שבפרוק והן לגבי החייב.

גם הצורך לשמוע שלושה עדים מטעמה של המשיבה אין בו כדי להפוך את ההליך למורכב, וכבר נשמעו עדים במסגרת בקשות רבות אחרות למתן הוראות שהגיש הנאמן, מבלי שהדבר יצדיק את העברת אותן בקשות למסלול דיוני של תביעה כספית רגילה.

...

בסופו של דבר, השאלה האם מדובר בהסכם הלוואה אמיתי או בהסכם למראית עין היא שאלה פשוטה.

סוף דבר, אין כל ממש בטענותיה המקדמיות של המשיבה והן נדחות בזאת.

יחד עם זאת, הנאמן בהגינותו איננו עומד על סעד זה. משכך, הבקשה נדחית.

לאחר שעיינו בבקשה לסילוק על הסף, התגובה והתשובה לה, להלן החלטתנו: רקע כללי בפנינו תביעה כספית בגין תקופת העסקה של התובעת אצל הנתבעת 1 החל מיום 1.4.2019 ועד 30.4.2022, אשר לטענתה התפטרה בדין מפוטר עקב אי ביצוע הפקדות פנסיוניות ולאחר שנאלצה לשלם מכספה שלה על מנת לשמור על הכסוי הבטוחי שלה.

בעיניין זה נאמר כי: "הזהירות היתרה מתבטאת כי גם אם קיים סיכוי שכתב התביעה מגלה עילה או שקיים ספק בנוגע להתקיימות יסודות ההתיישנות או השתק עילה, כי אז אין לסלק את התובענה על הסף. הזהירות מסילוק על הסף נובעת, בין היתר, מכיבוד זכות הגישה לערכאות, שכן קבלת טענות מסוג זה (העידר עילה, היתיישנות או מעשה בית דין) – יוביל לכך שהתובענה כלל לא תתברר לגופה בשום ערכאה". משכך, ככלל, מדיניות בתי הדין לעבודה היא בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף.

כאמור בפסק דין סטפנסקי "שאלת היקפה של הרמת המסך מקום בו מוכחת שליחת יד בשל אי העברת כספי הנכויים – היא שאלה נפרדת. כאמור, אין לשלול כי במקרים מתאימים זו תביא להרמת מסך מלאה (כפי שנעשה בעיניין אדיב, כמו גם פסקי דין נוספים) כשם שאין לשלול שבמקרים מתאימים - בהם לא הוכחה הצדקה להרמת מסך מלאה - היא תביא להרמת מסך חלקית, המוגבלת לעילה קונקרטית, וקיימת גם אפשרות כי אי העברת כספי הנכויים לא תצדיק הרמת מסך כלל (למשל - ככל שבית הדין ישתכנע שמדובר בתקלה טכנית נקודתית), כשכל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו. במקרה שלפנינו, בית הדין האיזורי צימצם את הרמת המסך באופן שתחול על כספי ההפקדות והניכויים בלבד, מבלי שיש בקשר לכך ערעור מצד המשיב". מן הכלל אל הפרט: במקרה דנן, בנגוד לאמור בבקשה לסילוק על הסף הנתבעת 2 אינה רק אמו של מר רוני חג'ג', המוצג כבעלים והמנהל בפועל של הנתבעת 1.

...

לאחר שעיינו בבקשה לסילוק על הסף, התגובה והתשובה לה, להלן החלטתנו: רקע כללי בפנינו תביעה כספית בגין תקופת העסקה של התובעת אצל הנתבעת 1 החל מיום 1.4.2019 ועד 30.4.2022, אשר לטענתה התפטרה בדין מפוטר עקב אי ביצוע הפקדות פנסיוניות ולאחר שנאלצה לשלם מכספה שלה על מנת לשמור על הכיסוי הביטוחי שלה.

דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

על כן, הבקשה נדחית.

בקשת הנתבעות לסילוק על הסף של הטענות בכתב התביעה בדבר אי ביצוע הפרשות לביטוחים/לפנסיה.

רקע: התובעים 1 – 5 (להלן: התובעים) הגישו תביעה כספית בגין ניזקי גוף שעניינה פטירת המנוח (העזבון התובע 1) יליד 1968, בתאונת עבודה שארעה ביום 17.11.20.

בכתב התביעה, נוסף לנזקים המוכרים בגין מות הניזוק (כגון שנים אבודות), נטען בסעיף 25 כך: "בנוסף, כעולה אף מתלושי השכר של המנוח, הרי שהנתבעת אף לא פעלה לערוך למנוח ו/או לטובתו ו/או עבורו ו/או לטובת שאריו, ביטוח פנסיוני ו/או ביטוח מנהלים, הכולל גם ביטוח ריסק ומפני נכות ומוות ו/או פנסיית נכות ו/או פנסיית שארים ולא ערכה פוליסת ביטוח הכוללת כסוי מתאים ו/או רכיב אובדן כושר עבודה ו/או בגין מוות ו/או קופת גמל לקיצבה ו/או ביטוח מנהלים, ואף לא הפרישה ו/או שילמה זכויות סוציאליות ו/או כספים לפנסיה ו/או סכומים עבור הנ"ל, מידי חודש בחודשו.

לגופו של עניין, התובעים טענו כי בכתב התביעה הם טענו שהנתבעת אחראית כלפיהם בנזיקין, עקב מעשיהם ומחדליהם, וכי הנזק שהם תבעו הוא בעילה נזיקית, עקב רשלנותה ומחדליה של הנתבעת, שבגין רשלנותה המנוח נותר ללא ביטוח מנהלים או קרן פנסיה, דבר שגרם לכך שהתובעים אינם יכולים לקבל תגמולי ביטוח ריסק או פנסיית שארים מקרן פנסיה.

בית המשפט בעיניין רגבי קבע כך במפורש (פסקה 13 להחלטה, הדגשה אינה במקור): "המעבידה – רגבי – אינני (צ"ל – אינה – מ.ב.) מיתכחשת לעובדה, ששולמו על ידה פרמיות לטובת הפוליסה שנכרתה אצל חברת הביטוח עבור התובעת... קרי: השאלה העומדת בפנינו איננה האם היה על הנתבעת לשלם פרמיה לחברת הביטוח אם לאו, שאלה אשר אילו עמדה לדיון – היתה בסמכות בית הדין לעבודה" כאן אין טענה שקיים ביטוח ריסק (או אחר), ואין תביעה כספית מכוחו.

...

אני מורה על מחיקת סעיפים 25, 32.1 (ג) ו- 32.2 (ב) לכתב התביעה וכן על הוצאת חוות הדעת האקטוארית.